גיליון זה הוא המשך גיליון וישלח תש"ד, העוסק בפרקנו פסוקים א'-י"ד. עיין שם.
| א. שאלות בדברי רמב"ן |
"וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר"
And he delivered them into the hand of his servants, every drove by itself; and said unto his servants: ‘Pass over before me, and put a space betwixt drove and drove.’
ד"ה ורוח תשימו בין עדר לעדר: כדי להשביע עינו של אותו הרשע ולתווהו על הדורון. וסברו בבראשית רבה (ע"ה י"ג) שיש בזה רמז, אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני, לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרוח להם מצרותיהם. עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו ברוח והפרש בין זו לזו.
Keep a space. See Rashi. According to the Midrash this was a prayer that Hashem would put spaces between the sorrows that were to befall his descendants.
1. מה ההבדל העקרוני בין שני פירושיו?
ד"ה וישלח: נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקדוש ברוך הוא את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק, שנזמין עצמנו לשלושת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפילה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהינצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת, כאשר אזכיר (להלן ל"ב ט', ל"ג ט"ו).
Rashi says, these are the angels who minister in the Land of Israel came to meet him. מחנים, the two camps that were outside the land came with him until then, and from Eretz Yisroel they came to meet him. I am astounded at this. Indeed, Yaakov had not even gotten to the land, he was from from it, and he sent angels to Esau from far away, as it says in (Gen. 32:23) it says that he crossed the ford of Yabbuk, which was the stream of Yabbuk , which is on the border of the sons of Ammon. (Deut. 3:16), which is south east of Eretz Yisroel. And he hadn't crossed the border of the sons of Ammon or Moab, and after that is the land of Edom. The first instance of his entrance into Shechem was when it says in (Gen. 33:18), that Jacob came whole (or safely) to Shechem that is in Eretz Canaan. But this was shown to Yaakov when he came to the border of his enemy to announce to them that he had many with him, so they would be content. They called the place Machanayim because this was the path in Shemos or Machanayim their camps or the supreme camp, we learn because the camps in the land are like the camps of the angels. they are all Gds camps. We should bless them and give praise to them an bless his name forever, even if this Parsha was eliminated.
ד"ה והיה המחנה הנשאר: על דרך הפשט אמר זה באולי, כי אמר אולי יינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת ה'. וכן אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') לימדתך תורה דרך ארץ לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת. ורש"י כתב, "והיה המחנה הנשאר לפליטה", על כורחו כי אלחם עמו, התקין עצמו לשלושה דברים, לתפילה ולדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קהלת רבה ט' י"ח) מה עשה? - זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלושה דברים. וכן עיקר. והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן, יינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם: מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפליטים. וכך אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפלטה", אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.
וכן פרק ל"ג פסוק ט"ו:
ד"ה למה זה אמצא חן בעיני אדוני: למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י. והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת. ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (בראשית רבה ע"ח ט"ו): רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא, ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור, היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו, שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.
ד"ה למה זה אמצא חן בעיני אדוני: למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י. והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת. ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (בראשית רבה ע"ח ט"ו): רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא, ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור, היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו, שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.
מה הקו המשותף בפירושי רמב"ן אלה ובפירושו השני למקומנו?
| ב. "כי אמר אכפרה פניו..." |
"כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"
and ye shall say: Moreover, behold, thy servant Jacob is behind us.’ For he said: ‘I will appease him with the present that goeth before me, and afterward I will see his face; peradventure he will accept me.’
ד"ה אכפרה פניו: ... ואם כן יהיה פירושו, כי חשב יעקב בלבו אכפרה פניו, והכתוב מגיד לנו זה, כי איננו ראוי שיאמרו השלוחים לעשות ככה. וכך פירש רבי אברהם. ואיננו ישר בעיני שיצטרך הכתוב להגיד לנו עתה מחשבתו זאת, והיא ידועה בכל שולחי מנחה. ועוד, שאם כן היה ראוי שיזכיר הכתוב זה בתחילה, והנה גם הוא אחרינו כי חשב אכפרה פניו, כי עתה לא הוסיף על הצוואה ההיא. אבל הנכון, כי עתה הוסיף לפרש להם שיאמרו הנה גם הוא אחרינו בלשון כבוד, כלשון זה, גם הנה עבדך יעקב אחרינו, והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת, כאשר יתנו העבדים כופרם בתת להם רשות לראות פני המלך, ואחרי כן אראה פניו, כי אולי ישא פני ויכבדני, להיותי מרואי פני המלך. וזה דרך מעלה מיראתו ממנו. ובא "אכפרה פניו", כדרך "ואיש חכם יכפרנה" (משלי ט"ז י"ד), יתן כופר על החימה. ולשון קינוח בכיפור איננו לשון קודש רק לשון ארמית, וכן "כְּפורי זהב" שם המזרקים בבבל, כי לעולם לא תבוא כפרה בחטא, אבל יאמר "לכפר על נפשותיכם" (שמות ל' ט"ו), "לכפר עליו ונסלח לו" (במדבר ט"ו כ"ח), על נפשו, ויאמר "אכפרה בעד חטאתכם" (שמות ל"ב ל'), וכולן מלשון "ונתנו איש כופר נפשו" (שם ל' י"ב), שהוא פדיון.
ד"ה כי אמר: יעקב בלבו אלה דברי משה. ופירוש "אכפרה פניו" אכסה ואסתיר. ופניו כעסו וכן "ופניה לא היו לה".
ד"ה כי אמר: ואלה הדברים שם בפי עבדיו, כדי שימעט רוגזו של עשו בדיבור ההכנעה עם המנחה.
כי אמר אכפרה פניו במנחה, these were the words he had instructed the shepherds leading the gift to say, in order to soften Esau’s attitude by Yaakov assuming a somewhat servile attitude prior to their coming face to face with one another.
ד"ה אראה פניו: דרך הביקור הראוי לשרים, כעניין "ייראה כל זכורך את פני האדון. ולא יראה פני ריקם". וכן אמר לעשו אחר כך "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים". כי המנהג לפקוד את השרים במנחה עם ראיית פניהם.
אראה פניו, an expression denoting the “paying of a visit,” as we know from Exodus 34,23 where the Jewish people is instructed to visit the Temple three times annually with the same formula, i.e. יראה כל זכורך...ולא יראו פני ריקם, “every male of you is to visit Me; when they pay this visit they shall not come empty-handed.” Yaakov himself confirmed the meaning of the formula אראה פניך when he said to Esau in 33,10 על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים, “inasmuch as visiting you is akin to visiting the presence of G’d.” It was an accepted custom for a visitor to highly placed persons to arrive bearing gifts.
גם דבר זה אמר להם שיאמרו לעשו, להגיד לו שהוא מקביל פניו במנחה. ונראה לי ראיה לזה מה שסיים המאמר "אולי ישא פני", שהוא דרך כבוד ולשון נקיה, ואם היה המאמר הזה, מה שיעקב אמר בלבו, היה צריך לומר: אולי תשוב חמתו מעט, כי זה היה הציור הגובר בנפשו של יעקב. ורצה יעקב שעבדיו יעשו עצמם כמגידים ענייני אדוניהם (מעצמם) כמו שהוא דרך העבדים.
1. מה המחלוקת בין המפרשים האלה? סדרם לקבוצות, ונמק דעותיהם!
2. העתק את פסוקנו בסימני פיסוק בהתאם לדעות השונות של המפרשים.
*
3. איזו מן הקבוצות הנ"ל מעריכה את מוסריותו של עשו יותר?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
*
ד"ה למי אתה: של מי אתה, מי שולחך, ותרגומו דמאן את.
*
למי אתה means TO WHOM DO YOU BELONG, implying who has sent thee? The Targum should be דמאן את “of whom are you” and not למאן את as some editions have.
הרא"ם, (ר' אליהו מזרחי):
הוצרך לומר שלמ"ד למי אתה הוא במקום של, שלא נחשוב שהוא להבאת דבר אל העצם, כפי רוב שימושו בלשון, שפירושו למי אתה שלוח.
הוצרך לומר שלמ"ד למי אתה הוא במקום של, שלא נחשוב שהוא להבאת דבר אל העצם, כפי רוב שימושו בלשון, שפירושו למי אתה שלוח.
למה הוצרך לפרש כן?
*
ד"ה ולמי אלה: ואלה שלפניך של מי הם, למי המנחה הזאת שלוחה. למ"ד משמשת בראש התיבה במקום של, כמו (לעיל ל"א מ"ג) "וכל אשר אתה רואה לי הוא", שלי הוא, (תהלים כ"ד א') "לה' הארץ ומלואה", של ה'.
*
ולמי אלה לפניך means and these which are before you whose are they; i.e. to whom is this present being sent? The letter ל is used as a prefix in place of של “belonging to”; e.g., (31:43) “and all that thou seest is mine (לי)” i.e. belongs to me; (Psalms 24:1) “The earth is the Lord’s (לה') and the fullness thereof” i.e. belongs to the Lord.
לדעת בעל לבוש האורה, (ר' מרדכי יפה):
נפלה טעות סופרים בדברי רש"י ויש לגרוס: "ואלה שלפניך למי הם ולמי המנחה..."
נפלה טעות סופרים בדברי רש"י ויש לגרוס: "ואלה שלפניך למי הם ולמי המנחה..."
נמק את הצורך בתיקון הגירסה!
*
ד"ה לעבדך ליעקב: על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון, ששאלת (פסוקים י"ז-י"ח) "למי אתה" - "לעבדך ליעקב אני", ותרגומו דעבדך דיעקב, וששאלת (פסוקים י"ז-י"ח) "ולמי אלה לפניך" - "מנחה היא שלוחה" וגו'.
*
ואמרת לעבדך ליעקב THEN SHALT THOU SAY THEY ARE THY SERVANT JACOB’S — You shall answer the first question first and the last question last, saying :”In reply to what you have asked”, “Whose art thou?”, “I belong to thy servant Jacob” — and it should be rendered in the Targum דעבדך דיעקב belonging to your servant, belonging to Jacob” —and in reply to what you have asked, “And whose are these before thee?” “It is a present sent etc.”
למה לא הביא רש"י את תרגום אונקלוס גם לשאלה השנייה "למי אלה", וכן לתשובה השנייה "לאדוני לעשו"?
דמן את ולאן את אזל...
תרגום אונקלוס, פסוק י"ט:
ותימר לעבדך ליעקב תקרבתא היא דמשלחא לרבוני לעשו...
ותימר לעבדך ליעקב תקרבתא היא דמשלחא לרבוני לעשו...
And he commanded them, saying: ‘Thus shall ye say unto my lord Esau: Thus saith thy servant Jacob: I have sojourned with Laban, and stayed until now.
| ד. שאלות כלליות |
מדרש לקח טוב:
"ויאבק איש עמו": שרו של אדום היה. "עד עלות השחר": כלומר עד שיעלה שחר לישראל – ישועת ישראל שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה'... "וירא כי לא יוכל לו": לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום. "ויגע בכף ירכו": זה המילה, שגזרה מלכות הרשעה שמד, שלא ימולו בניהם. "ותקע כף ירך יעקב": אלו שנטמאו בידי השמד...
"ויאבק איש עמו": שרו של אדום היה. "עד עלות השחר": כלומר עד שיעלה שחר לישראל – ישועת ישראל שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה'... "וירא כי לא יוכל לו": לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום. "ויגע בכף ירכו": זה המילה, שגזרה מלכות הרשעה שמד, שלא ימולו בניהם. "ותקע כף ירך יעקב": אלו שנטמאו בידי השמד...
ד"ה לא יכול לו: מלאכיו גיבורי כח עושי דברו, ועל כן לא יכול לו המלאך להזיקו, כי לא הורשה רק במה שעשה עמו להקע כף ירכו. ואמרו בבראשית רבה (ע"ז ג') נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו, זה דורו של שמד. והעניין כי המאורע כולו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב, יתגבר עשו עליהם, עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה כדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו, כמו שאמרו (שיר השירים רבה ב' ז') אמר רבי חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן, ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול. ומה היו עושים בדורו של שמד? - היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שיחיהן, ומשיאין נפשותיהן מהן. ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז "ויבוא יעקב שלם".
1. באר, לפי הנ"ל, למה נשלח האיש להיאבק עם יעקב?
2. באר, לפי הנ"ל, למה קרה מעשה ההיאבקות דווקא במקום זה, אחרי הכנותיו לפגישה עם עשו ולפני עצם הפגישה?
| ה. "ויאבק איש עמו" - שאלות ברש"י |
"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ"
And Jacob was left alone; and there wrestled a man with him until the breaking of the day.
ד"ה ויאבק: ... ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו.
ויאבק איש AND A MAN WRESTLED — Menachem (ben Seruk) explains: “a man covered himself with dust”, taking the verb as connected in sense with אבק “dust”. It would mean that they were raising the dust with their feet through their movements. I, however, am of opinion that is means “he fastened himself on”, and that it is an Aramaic word, as (Sanhedrin 63b) “after they have joined (אביקו) it", and (Menachot 42a) “and he twined (the “Fringes”) with loops”. It denotes “intertwining”, for such is the manner of two people who make strong efforts to throw each other — one clasps the other and twines himself round him with his arms. Our Rabbis of blessed memory explained that he was Esau’s guardian angel (Genesis Rabbah 77:3).
(להבנת המושג "שר" הנאמר כאן מועתקים בזה דברי ר' נחמן קרוכמל, מתוך מורה נבוכי הזמן שער ז' "גויים ואלוהיו":
...אין עצמות האומה במה שהיא אומה, כי אם עצמות הרוחני שבה... אין אומה אובדת וכלה לגמרי, עד שיכלה וייעדר הרוח הכולל לה ומעמידה... מה שקראנוהו רוח הכולל לאומה, אומה הוא מה שייקרא בתורה ובנביאים בלשון תחילת המחשבה (= הביטויים הציוריים, המוחשיים שבתורה) שהוא לשון כל הציורים שבתורה – "אלוהי האומה", ובדברי בעל החיזיון (דניאל) וחכמי התלמוד "שר האומה". היינו שלקחו כלל הרוחניות המתפשט וגובר באותה אומה ושמו אותו (= את כלל הרוחניות) לעצם ודבר מיוחד בשם ותארים המיוחסים לו. וכמו שמלך האומה הוא המקשר ומייחד אותה (= את האומה) בחיצוני ולעיניים (= ולמראית עין), כן "אלוהות" שלה הוא המייחד ומקשר אותה בפנימיותה. ובזה תבין כוונת המקרא (שמות י"ב י"ב): "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" (ירמיהו מ"ו כ"ה): "הנני פוקד על אמון מנוא ועל פרעה ועל מצרים ועל אלוהיה" (ירמיהו מ"ח): "ויצא כמוש בגולה" – וכוונת עומק המאמר לחכמים: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן אומה עד שנפרע מאלוהיה תחילה).
...אין עצמות האומה במה שהיא אומה, כי אם עצמות הרוחני שבה... אין אומה אובדת וכלה לגמרי, עד שיכלה וייעדר הרוח הכולל לה ומעמידה... מה שקראנוהו רוח הכולל לאומה, אומה הוא מה שייקרא בתורה ובנביאים בלשון תחילת המחשבה (= הביטויים הציוריים, המוחשיים שבתורה) שהוא לשון כל הציורים שבתורה – "אלוהי האומה", ובדברי בעל החיזיון (דניאל) וחכמי התלמוד "שר האומה". היינו שלקחו כלל הרוחניות המתפשט וגובר באותה אומה ושמו אותו (= את כלל הרוחניות) לעצם ודבר מיוחד בשם ותארים המיוחסים לו. וכמו שמלך האומה הוא המקשר ומייחד אותה (= את האומה) בחיצוני ולעיניים (= ולמראית עין), כן "אלוהות" שלה הוא המייחד ומקשר אותה בפנימיותה. ובזה תבין כוונת המקרא (שמות י"ב י"ב): "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" (ירמיהו מ"ו כ"ה): "הנני פוקד על אמון מנוא ועל פרעה ועל מצרים ועל אלוהיה" (ירמיהו מ"ח): "ויצא כמוש בגולה" – וכוונת עומק המאמר לחכמים: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן אומה עד שנפרע מאלוהיה תחילה).
באר את דברי רש"י הנ"ל בהיעזרך בדברי רנ"ק!
הערה: השער "גויים ואלוהיו" מתוך מורה נבוכי הזמן נדפס גם כחוברת מיוחדת מנוקדת ומוסברת ב"מגילות לבתי ספר" מספר 21, הוצאת אמנות. עיין שם בדברי רנ"ק בשלמות!
| ו. שמותיהם של מלאכים |
"וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם"
And Jacob asked him, and said: ‘Tell me, I pray thee, thy name.’ And he said: ‘Wherefore is it that thou dost ask after my name?’ And he blessed him there.
ד"ה למה זה תשאל לשמי: אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים.
למה זה תשאל WHEREFORE IS IT THAT THOU DOST ASK [AFTER MY NAME]? — We have no fixed names; our names change, all depending upon the service we are commanded to carry out as the errand with which we are charged (Genesis Rabbah 78:4).
אמר, אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני - לא אענך, וגם מצרתך לא אושיעך. אבל עתה אברך אותך כי כן צֻויתי.
Why then do you ask. There is no benefit in knowing my name because only Hashem has the power to answer your prayers.
1. למה אין למלאכים שם קבוע, ומה הרעיון הצפון בזה? (ועיין גיליון וירא תש"ה שאלה ג2 ודברי הגור אריה המובאים שם).
במה מסייעים הפסוקים הבאים להבנת העניין?
"וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך וְכִבַּדְנוּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי".
And Manoaĥ said to the angel of the Lord, I pray thee, let us detain thee, until we shall have made ready a kid for thee. And the angel of the Lord said to Manoaĥ, Though thou detain me, I will not eat of thy bread: and if thou wilt offer a burnt offering, thou must offer it to the Lord. For Manoaĥ knew not that he was an angel of the Lord. And Manoaĥ said to the angel of the Lord, What is thy name, that when thy sayings come to pass we may do thee honour? And the angel of the Lord said to him, Why askest thou thus after my name, seeing it is hidden?