שאלון זה הוא המשכו של שאלון וישלח תש"ב, שעסק בשאלות כלליות הנוגעות לפרק זה, וגם בפסוקים אחדים מתחילת הפרק.
שאלה ג' מועתקת כאן מתוך השאלון ההוא בגלל חשיבותה.
| א. הערכת התנהגותו של יעקב |
כיצד מעריכים חז"ל ומפרשינו את התנהגות יעקב בהכנעותיו לפני עשו?
וישלח יעקב מלאכים. רב הונא פתח (משלי כ"ו): "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" – אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואמר לו: "כה אמר עבדך יעקב"?!
ר' יהודה בר' סימון פתח: (ירמיה י"ג) "מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש" – אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: "כה אמר עבדך יעקב"?!
"כה תאמרו לאדוני לעשו". רבנו (ר' יהודה הנשיא) אמר לרב אפס: כתוב חד אגרא (מכתב) מן שמי לסרן מלכא אנטונינוס (קיסר רומא). קם וכתב: "מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס". לקח רבנו האגרת וקראה וקרעה. אמר לו: כתוב: מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. אמר לו (רב אפס): "מפני מה אתה מבזה על כבודך?" אמר לו: "מה אנא טב מן סבי (וכי טוב אני מזקני יעקב), לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך?"
Judah haNasi once directed Rabbi Afes to write a letter in Judah’s name to Emperor Antoninus. Rabbi Afes wrote: “From Judah the Prince to our Sovereign the Emperor Antoninus.” Judah read the letter, tore it up, and wrote: “From your servant Judah to our Sovereign the Emperor Antoninus.” Rabbi Afes remonstrated that Judah treated his honor too lightly. Judah replied that he was not better than his ancestor, who in Genesis 32:5 sent a message saying: “Thus says your servant Jacob.”
באותה שעה שקרא יעקב לעשו "אדוני" אמר לו הקב"ה: אתה השפלת עצמך וקראת לעשו "אדוני" שמונה פעמים - חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך שנאמר (בראשית ל"ו): "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך בני ישראל".
לקח טוב, וישלח:
אמר ר' יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זה לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים.
אמר ר' יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זה לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים.
ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (ע"ה ג') מחזיק באזני כלב וגו' (משלי כ"ו י"ז). אמר לו הקב"ה, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב.
ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א' ח') ומהם שבאו ברומה, והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק ס"ה) .
...This parsha was written to show how Hashem saved his servant from a stronger foe, and sent his angels to rescue him. In addition it teaches us that he [Jacob] didnt rely on his righteousness, and made every effort to save himself. Another concept alluded to, is that all that occurred to our forefather with Esau, will repeat itself with us and Esau's descendants. It is therefore appropriate for us to emulate the efforts of Yakov who initiated 3 strategies for his encounter with Esau; Prayer, presents, and war. Our sages see this hinted to in this parsha as I will mention later.
ד"ה וירץ עשו: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קילל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות, הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן.
וירץ עשו, his attitude changed suddenly when he realised to what extent Yaakov had humbled himself before him. It is of great concern to us seeing that we live among the descendants of Esau, people who are arrogant, consider themselves invincible. Yaakov’s conduct vis a vis Esau teaches that the only way to escape the sword of Esau is through self degradation and gifts. This corresponds to what our sages taught us (Taanit 20) that the curses of the prophet Achiyah Hashiloni were more beneficial to the Jewish people than the blessing showered upon them by Bileam. Achiyah had cursed the Jewish people describing them as a reed which bends in all directions, a reference to someone demeaning himself rather than facing up to adversaries. (Kings I 14,15) If the Jewish people during the period of the second Temple had taken his advice to heart, the Temple would not have been destroyed. Rabbi Yochanan ben Zakkai testified to this when he said “if not for the militant extremists the Romans would not have destroyed the Temple.”
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
*
* דבריו כאן על פי בראשית רבה ע"ה:
מלאכים – אלו שלוחי בשר ודם. רבנן אמרי: מלאכים ממש.
מלאכים – אלו שלוחי בשר ודם. רבנן אמרי: מלאכים ממש.
הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם. ואלה המלאכים הם מעבדיו.
Jacob sent: We know that the land of Edom is between Haran and the Land of Israel, and this is the response to the Gaon who said that Sinai, Seir and Paran are adjacent. And these messengers were his servants.
מה ראה רש"י ללכת כאן בדרך רבנן ולא בדרך הפשט?
ד"ה גרתי: לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר. אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני "הוה גביר לאחיך" שהרי לא נתקיימה בי.
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
דבר אחר: גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים.
גרתי I HAVE SOJOURNED — I have become neither a prince nor other person of importance but merely a sojourner. It is not worth your while to hate me on account of the blessing of your father who blessed me (27:29) “Be master over thy brethren”, for it has not been fulfilled in me (Tanchuma Yashan 1:8:5). Another explanation: the word גרתי has the numerical value of 613 - תרי״ג - it is as much as to say, “Though I have sojourned with Laban, the wicked, I have observed the תרי״ג מצות, the 613 Divine Commandments, and I have learned naught of his evil ways.
הקושי בהודעה זו: הלא ידע עשו מקום הימצאו. ועיין רשב"ם:
ד"ה עם לבן גרתי: כאשר ידעת במצוות אבי ואמי, שלא יחשוב בשבילו ברח.
ד"ה עם לבן גרתי: כאשר ידעת במצוות אבי ואמי, שלא יחשוב בשבילו ברח.
(2) I STAYED WITH LAVAN. As you know, at the instruction of my father and my mother. This so that he [Esav] would not think, "He fled on account of me."
מה ההבדל בין שתי תשובות רש"י? לאיזו משתיהן מתאימים דבריו ד"ה ויהיה לי שור וחמור? (מובאים בשאלה הבאה.)
ד"ה שור וחמור: דרך ארץ לומר על שורים הרבה שור, אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול ואינו אומר קראו התרנגולים.
שור וחמור (literally, an ox and an ass) — It is the customary thing to speak of many oxen as an ox (Genesis Rabbah 75:6) — a man says to his fellow, “During the night the cock crowed”; he does not say “the cocks crowed”
מה פירוש הביטוי "דרך ארץ" שבדבריו כאן?
ד"ה ואשלחה להגיד: להודיע שאני בא אליך.
ואשלחה להגיד לאדוני AND I HAVE SENT TO TELL MY LORD — to announce that I am coming to you.
מה קשה לו?
להודיע שאני בא אליך למצא חן בעיניך שאני שלם עמך ומבקש אהבתך, לשון רש"י. רצה לומר שאינו מוסב למעלה, אבל יאמר ואשלחה להגיד לאדני כי אני בא למצוא חן בעיניך ולעשות ככל אשר יצוה אדני. ויותר נכון שיוסב למעלה, ואשלחה להגיד לאדני שיש לי עושר ונכסים וכבוד לעשות בו חפצך ורצונך, ירמוז שישלח לו דורון מהם או שיקח הוא משלו מה שיחפוץ, וכן אמר (להלן ל"ג ח') מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי, ויאמר למצא חן בעיני אדני.
כי אין ספק אצלי שתשמח על היות לי עושר וכבוד ואמצא חן בעיניך כשאבשרך בזה.
למצוא חן בעיניך, for I have no doubt that you will be happy to see that I have become wealthy and the fact that I tell you the good news will please you.
מה בין שלושתם?
ד"ה באנו אל אחיך: שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו (ב"ר פ' ע"א).
באנו אל אחיך אל עשו WE CAME TO THY BROTHER, TO ESAU — to him of whom you said he is my brother, but he behaves towards you as Esau, the wicked — he is still harbouring hatred (Genesis Rabbah 75:7).
| ג. פחדו של יעקב |
"וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ"
Then Jacob was greatly afraid and was distressed. And he divided the people that was with him, and the flocks, and the herds, and the camels, into two camps.
ויירא - שמא יהרג (ב"ר ותנחומא). ויצר לו - אם יהרוג הוא את אחרים.
ויירא...ויצר HE FEARED GREATLY AND WAS DISTRESSED — He was afraid lest he be killed, and he was distressed that he might have to kill someone (Genesis Rabbah 76:2).
כפל העניין במילות שונות לרוב יראתו.
ויירא ויצר, the reason why the Torah repeated the emotions Yaakov experienced twice but in different words was to underline how strongly he felt this fear. In Bereshit Rabbah 76,2 these two expressions are described as basically meaning the same thing, the only difference being that the former is intransitive, Yaakov being afraid of being killed, whereas the latter describes a similar fear, but that of having to kill one’s adversary.
1. מה ההבדל העקרוני בין פירושיהם?
2. באר את הרעיון הכלול בדברי רש"י!
*
מזה שנפל פחד בלבבו, הצר לו, כי מזה הבין שרעה נגד פניו.
אברבנאל, מקשה על "ויירא ויצר לו":
הנה ה' במראה הסולם הבטיח "והנה אנכי עמך" ואיך היה יעקב מסופק בנבואתו?
הנה ה' במראה הסולם הבטיח "והנה אנכי עמך" ואיך היה יעקב מסופק בנבואתו?
איך עונים לשאלה זו המפרשים הבאים:
ד"ה קטנתי: (שבת ל"ג) נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו.
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ד"ה ואתה אמרת: אף על פי שהיתה פחדתו פן יגרום החטא, אמר עשית עמדי חסדים גדולים שלא הייתי ראוי להם, כל שכן שיש לעשות עמי חינם החסד הזה אשר הבטחתני עליו שתיטיב לי ותרבה את זרעי, ואין חטאי ראוי למנוע ממני הטובה אשר הבטחתני בה, כי גם מתחילה לא הייתי ראוי לה אם עונות תשמור לי, ולא הבטחתני עליה בעבור מעשי, רק בחסדיך הרבים.
ויש אומרים כי יעקב היה חומל על בניו ועל ביתו פן יכה אותם עשו, כי לא היה יודע בהבטחת והיה זרעך כעפר הארץ, אם על אלה או על אחרים, כי יתכן שימלט הוא לבדו וירבה עוד זרעו.
ואיננו נכון בעיני, כי אם היתה זאת מחשבתו, איך אמר בתפילתו: ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך. ועוד, כי שם נאמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך, ואם יהיו בניו נופלים בחרב אחיו אין ההבטחה הזאת קיימת, ולזה ירמוז באמרו היטב איטיב עמך, וכן ואיטיבה עמך, כי כל זה ממה שנאמר לו (לעיל ל"א ג') ואהיה עמך. אבל הכל מיראת חטא, כי דרך הצדיקים לירא תמיד, והיה מתירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודה זרה או בדבר אחר. ושגיאות מי יבין.
אולי יהיה שיברחו, או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת או יבא להם רווח והצלה מהשם, וכמוהו: אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה. ומה שאמר רבנו שלמה שיהיה לפליטה בעל כורחו הוא דרך דרש. ואם השם אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר היה יעקב חי והוא לא ידע כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם. ואלישע אמר וה' העלים ממני. גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו, והוא אומרו: ואהיה עמך. גם זה פירוש ואיטיבה עמך, שיתכן שימלט הוא לבדו. ועוד ידענו כי כל עוון קטן וגדול כנגד העושה על כן העוון הקל לגדול יקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו ובעבור זה לא יהיה השם עמו. ואל תתמה כי הנה משה שאין למעלה ממנו והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו.
2. And the remaining camp can remain - perhaps it will be the case that they will run away. Or that his brother's anger will abate with his attack on the first camp, or reprieve and rescue will come from God and similarly “If the Arameans prove too strong for me, you come to my aid" (II Samuel 10:11).
וזו תשובת אברבנאל:
פחד יעקב, ויראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת ליבו בטוח בה. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמיתי שבהכנסו למלחמה יפחד מהמוות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המוות היפה וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שיכנס למלחמה בחשבו שלא ימות, לא יקרא גיבור כמו שמי שיתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא יקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו אלא מפני היותו מבזה הממון, ולכן ראוי לגיבור שיתעצב מן המוות ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה... וכן היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרג הוא ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על ביטחונו על ה' וביעודיו, כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג איתו כדת. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו וידע זה בבירור עד שהבא החיוני שבו התפעל מזה כי פחד ועם כל זה שכלו המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להקרא מאמין בנבואתו ובטוח בייעוד אלוקיו.
פחד יעקב, ויראתו מעשו לא היו מחולשת אמונתו, כי באמת ליבו בטוח בה. אבל היה פחדו כדרך הגיבור האמיתי שבהכנסו למלחמה יפחד מהמוות וירגיש בסכנה, אבל מפני המעלה יבזה בחיים ויבחר המוות היפה וכמו שזכר הפילוסוף בספר המידות. ומי שיכנס למלחמה בחשבו שלא ימות, לא יקרא גיבור כמו שמי שיתן צדקה להבזות הממון בעיניו לא יקרא נדיב, כי לא יעשה זאת לטוב בחירתו אלא מפני היותו מבזה הממון, ולכן ראוי לגיבור שיתעצב מן המוות ועם כל זה יבחר בה מצד המעלה... וכן היה עניין יעקב, כי אם היה בלתי ירא מעשו שיהרג הוא ויהרוג את נשיו ובניו, הנה בלכתו אליו לא היה מורה על ביטחונו על ה' וביעודיו, כי היה הולך אליו לחשבו כי יתנהג איתו כדת. אבל עתה ששיער בשנאתו אותו וידע זה בבירור עד שהבא החיוני שבו התפעל מזה כי פחד ועם כל זה שכלו המנהיג את הכוח המתעורר אשר לו כמו שראוי לבעל המעלה, גער בו על פחדו והתאמץ והלך לקראת אחיו – זה באמת ראוי להקרא מאמין בנבואתו ובטוח בייעוד אלוקיו.
4. איך עונים הפרשנים לשאלת אברבנאל?
במה שונה תשובת האברבנאל מתשובות המפרשים דלעיל?
במה שונה תשובת האברבנאל מתשובות המפרשים דלעיל?
| ד. התפילה |
פסוקים י'-י"ד
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱ-לֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵא-לֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו"
ד"ה אלוקי אבי אברהם: הקדים בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה בתחילת י"ח ברכות.
אלוקי אבי אברהם, Yaakov first listed the praises of the Lord, acknowledging His deeds of loving kindness, before coming to the point of pleading for His help in his hour of need. When the sages of the Great Assembly formulated our daily prayers they followed the example set by Yaakov here in devoting the first three benedictions to praising the Lord and acknowledging both His power and His Holiness, before launching into listing our requests from Him.
1. מהו מבנה התפלה?
ד"ה קטנתי מכל החסדים: (שבת ל"ג) נתמעטו זכיותי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו.
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ד"ה קטנתי מכל החסדים: נתמעטו זכיותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי, לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתקלקלתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו, לשון רש"י. ואיננו נכון בלשון הכתוב. ועוד, כי אמר אחרי כן ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים, ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אחר כך. ועוד, כי יעקב הזכיר שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן, ואמר תחילה מה שנאמר לו בחרן, ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך, והוא שנאמר לו בצאתו מבית לבן (לעיל ל"א ג') שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. והנה אחרי כן לא היטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם.
אבל "קטונתי" לומר כי קטון הוא מהיותו ראוי לכל החסדים שעשה עמו, וכן מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז' ב'), מהיותו יכול לסבול כל הנגזר עליו. וכן אמרו בבראשית רבה: (ע"ו ח') קטונתי, רבי אבא אמר איני כדאי. והחסדים הם הטובות שעשה עמו בלא נדר, והאמת הטובה אשר הבטיחו ואימת לו הבטחתו. יאמר שאיננו ראוי שיבטיחנו ויעשה לו אותן טובות שהבטיחו בהן, ולא לטובות אחרות רבות שעשה עמו. ולא הבינותי דעת אונקלוס שתרגם מכל חסדין ומכל טבון, והוא רגיל לתרגם חסד ואמת "טיבו וקשוט" (לעיל כ"ד מ"ט, להלן מ"ז כ"ט). ואולי עושה חסדים, הצלתו, אשר הצילו פעמים רבות מכל צרותיו. ועשה אמת, כל הטוב הזה שהיה לו, כי נתן לו בנים ובנות ועושר ונכסים וכבוד.
והנכון בעיני כי החסדים הקיימים יקראו אמת, כי היא מגזרת אמנה, כטעם ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם (שמואל ב' ז' ט"ז), ענין קיום, לחמו נתן מימיו נאמנים (ישעיה ל"ג ט"ז), כאשר אמר היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו (ירמיה ט"ו י"ח).
ד"ה קטנתי: כמו גם יכלתי. והטעם, פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים. וכבר פירשתי חסד ואמת.
2. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן? מי מהם מפרש כראב"ע? הרמב"ן משיג על רש"י: "ואיננו נכון בלשון הכתוב". הסבר מהי החולשה הלשונית בפירוש רש"י לדעת הרמב"ן!