| א. בביאור הביטוי "כבד פה" |
"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי"
And Moses said unto the LORD: ‘Oh Lord, I am not a man of words, neither heretofore, nor since Thou hast spoken unto Thy servant; for I am slow of speech, and of a slow tongue.’
ד"ה כבד פה: בכבדות אני מדבר, ובלשון לעז: בלב"ו (גמגמן).
כבד פה SLOW OF SPEECH (lit. heavy of mouth) — I speak heavily (with difficulty); old French balbus. (English = stammerer).
ד"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי: איני בקיא בלשון מצרים בחיתוך לשון, כי בקטנותי ברחתי משם ועתה אני בן שמונים. וכן מצינו ביחזקאל שמי שאינו בקיא בלשון המלכות קרוי כן, דכתיב (יחזקאל ג'): "ואמר אלי: בן אדם לך בוא אל בית ישראל ודברת בדברי אלהים, כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח – אל בית ישראל! לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא תשמע דבריהם".
וכי אפשר נביא אשר ידעו ה' פנים אל פנים וקיבל תורה מידו לידו היה מגמגם בלשונו? ואין דבר זה בדברי התנאים והאמוראים. ואין לחוש לספרים חיצוניים.
כי כבד פה וכבד לשון אנכי, I am not fluent in the Egyptian spoken by the upper classes of the aristocracy. The reason is that I fled Egypt before I had completed my education there and in the meantime I am 80 years of age. We find in Ezekiel 3,4-6 that the prophet is told to address the Jewish people as opposed to addressing the local aristocracy whose tongue is described as unintelligible speech and difficult language, i.e. עמקי שפה וכבדי לשון. Is it possible that a prophet who could communicate with G’d freely, i.e. “face to face,” and who received the Torah from Him and communicated it to his people should have been afflicted with a stutter? [one could add to the author’s rejection of the commonly held view of Moses’ speech impediment that if he functioned as High Priest for a full week before his brother Aaron took over, how was that possible if he was afflicted with what would be considered a disabling mum, physical blemish for even an ordinary priest? Ed.] Nowhere in our traditional literature of Tannaim and Amoraim (Talmud) is there such a view expressed, and we certainly have no reason to accept such views when they are expressed in hagiographical writings.
ד"ה איש דברים: יודע לדבר צחות שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם או שיכבדו על פיו אותיות ידועות.
ד"ה גם מאז דברך: כי לא סר כובד לשונו רק נשאר כאשר היה, והאומר ששכח לשון מצרים, איננו נכון. כי הוא אומר שני דברים: "כבד פה וכבד לשון". ועוד נלמד מתשובת השם, "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם" שאינו מדבר על לשון מצרים, רק ככה נולד, שהיה כבד פה, שלא יכול היה להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון, רק קצתם היה מוציאם בכובד, וזהו טעם (י"ב) "ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך" – אמר, שיורנו אשר ידבר, מילות שאין שם מאותיות הכבדות על פיו.
ד"ה לא איש דברים אנכי: כבר התקומם הרשב"ם נגד הסברה שהיה משה רבנו עילג ואמר... (עיין לעיל) והוא אומר שלא היה משה בקיא בלשון מצרים. וגם זה באמת לא יתכן... והראב"ע קיים שהיה עילג. ופירש "והוריתיך אשר תדבר", שישים בפיו מילות שאין בהן האותיות הכבדות עליו; אם כן – יראה לנו הראב"ע, מה הן האותיות שאינן נמצאות בפרשיות, שאמר משה באזני כל העם, מלבד שזה גידוף כלפי מעלה, שיבחר ה' לעשות שליח לתת תורה לעמו אדם שיצטרך לבחור המילות שיוכל לבטא אותן.
והאמת, כי לא היה משה איש דברים, בעל כוח הדיבור מרחיב פה ומרחיב לשון בפני מי שיהיה, ולא יחת מפני כל, מסכים עם מה שכתוב עליו "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב), וזה דומה בצד מה למאמר ירמיהו (פרק א') "הנה לא ידעתי דבר" אלא שירמיהו יכול היה להוסיף "כי נער אנכי" ומשה היה זקן ויותר היה הענין קשה עליו, אחר כמה שנים שהיה רועה את הצאן ללכת אל מלך גדול ולריב עמו; והנה ה' השיבו "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש" כלומר: הלא בידי לשים בידך כבדות לשונך, "ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר" – אשים בפיך עד שתהיה איש דברים בשיעור הראוי, ולא יחסר לך כח הדיבור;
אבל השינוי הזה לא היה במשה ברגע ההוא פתאם, אלא מעט מעט, כי לא יהיה שינוי גשמי אלא רוחני בכוחות הנפש וגבורת הלב, על כן לא הרגיש אז משה באותה שעה שום שינוי בעצמו, ועל כן חזר ואמר "שלח נא ביד תשלח". והנה לנו עזר ראיה על מיעוט אומץ לבו באותה שעה ממה שאמר לו ה' (כ' י"ט) "לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך". ואם היה משה עילג לא ימלט שה' רפאו או לא רפאו; ואם רפאו – היה משה מרגיש בעצמו השינוי הזה מיד ולא היה מסרב עוד, ואם לא רפאו – יהיה מאמר "מי שם פה לאדם" מאמר שחוק והיתול, חס ושלום!
1. מהן ההוראות השונות ל"כבד פה" לפי הדעות הנ"ל?
2. מהי טענת רשב"ם על רש"י? מהי טענת ראב"ע על רשב"ם? מהי טענת שד"ל על ראב"ע?
3. לאיזה מן הפירושים הנ"ל מתאימה ביותר תשובת ה' (פסוקים י"א-י"ב)?
**
4. לשם מה מוסיף הראב"ע את דבריו "רק ככה נולד"?
| ב. "מי שם פה לאדם" |
"מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר"
And the LORD said unto him: ‘Who hath made man’s mouth? or who maketh a man dumb, or deaf, or seeing, or blind? is it not I the LORD?
אמר לו: אם אין אתה איש דברים אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם ואני עשיתי אלם מי שחפצתי, חרש ועיור ופיקח לראיה ופיקח לשמיעה, ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים, תהיה כמו כן, אלא לעשות בך נס אני חפץ בעת שתדבר, שיהיו דבריך נכונים, ואני אהיה עם פיך.
מי הוא שנתן לאדם הכחות והשלמויות, ומי הוא העושה אותו בעל מום מתחילת יצירתו וחסר באחד מכוחותיו? מי הוא שנתן פה לאדם, ומי הוא שעושה קצתם אילם משעת לידתו או חרש מלידה ומבטן ועל ידי כך נשאר אילם ולא יוכל לדבר, כי לא שמע אחרים מדברים, וכן מי עשה פיקח ומי עושה עיור, מי נתן לאדם כח הראות, ומי עשה קצת חסר הכוח הזה?
...ותאלמנה שפתי שקר האומרים כי צריך לקרא "פיסח או עיור", כי אין כוונת הכתוב ליחס לאל המומים לבדם, אך לומר, כי האל הוא הנותן הכוחות והשלמויות, ומאתו גם כן המומים והעדר הכוחות, שהרי בתחילת דבריו אמר: "מי שם פה לאדם"!
1. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו לישב?
2. מה ההבדל שבין תשובותיהם?
**
3. הבא ראיות מלשון התנ"ך לנכונות דברי המדרש המסומנים בקו!
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה מי שם פה...: מי לימדך לדבר כשהיית נידון לפני פרעה על המצרי?
או מי ישום אלם: מי עשה פרעה אילם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ואת האספקלטורין ההורגים, מי עשאם עיורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת?
מי שם פה וגו׳ WHO HATH MADE MAN’S MOUTH etc.? — Who taught you to speak when you were arraigned in judgment before Pharaoh on account of the Egyptian whom you slew? או מי ישום אלם OR WHO MAKETH THE DUMB — Who made Pharaoh dumb so that he could not insist upon the carrying out of his command to kill you? Who made his ministers deaf so that they could not hear when he gave orders concerning you? And the executioners whose task it was to slay — who made them blind so that they could not see when you fled from the platform (raised place of execution) and escaped? (Midrash Tanchuma, Shemot 10)
**
מה ראה רש"י לפרש את פסוקנו בעקבות המדרש בפירוש זה – שהמדובר בו במקרה מסויים, ולמה לא פירשו כמדבר במעשי ה' בכלל, כשם שמצאנוהו לעיל (בדברי שמות רבה ג')?
ד"ה הלא אנכי: ששמי ה' עשיתי כל זאת.
הלא אנכי ה' DID NOT I whose name is THE LORD do all this?
**
מה קשה לו, ומה תיקן בזה?
ד"ה הנה הוא יוצא לקראתך: כשתלך למצרים.
הנה הוא יצא לקראתך HE WILL BE GOING FORTH TOWARDS THEE, when you will be going to Egypt.
**
מה קשה לו?
ד"ה ודבר הוא לך: בשבילך ידבר אל העם; וזה יוכיח על כל "לך" ו"לי" ו"לו" ו"לכם" ו"להם" הסמוכים לדיבור, שכולם לשון "על" הם.
ודבר הוא לך means HE WILL SPEAK to the people ON THY ACCOUNT (לְךָ). This passage is proof, regarding every usage of לך and לי and לו and לכם and להם that follow after the verb דבר, that they all have the meaning of על “on account of”.
א. מה קשה לו?
ב. בעל נימוקי רש"י, מקשה:
כבר כתב רש"י כך בבראשית כ"ד ז' ד"ה ואשר דבר לי, וכן אמר בבראשית כ"ח ט"ו ד"ה דברתי לך ושם אמר "וזה יוכיח". ולמה אם כן חזר כאן?
כבר כתב רש"י כך בבראשית כ"ד ז' ד"ה ואשר דבר לי, וכן אמר בבראשית כ"ח ט"ו ד"ה דברתי לך ושם אמר "וזה יוכיח". ולמה אם כן חזר כאן?
ענה לקושיתו!
ג. הסבר את המלים "וזה יוכיח".
ד"ה כי מתו כל האנשים: מי הם? דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם והעני חשוב כמת.
FOR ALL THE MEN ARE DEAD — Who were these men? Dathan and Abiram: Really they were still alive, but they had come down in the world, having lost their property, and a poverty-stricken man may well be regarded as dead (Nedarim 64b).
א. מה הכריחו לרש"י ללכת כאן בעקבות המדרש, ולמה לא פירשו במשמעו, שמתו?
ב. היכן מצינו את רש"י הולך בדרך זו שוב בפרשתנו?
**
ג. השווה לדברי רש"י אלה את דבריו שמות ב' י"ג ד"ה שני אנשים עברים, ושמות ט"ז כ' ד"ה ויותירו אנשים. מה הרעיון המסומל בזה?
ד"ה על החמור: חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק, והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנאמר (זכריה ט') "עני ורוכב על חמור".
על החמור UPON “THE” ASS — the ass designated for this purpose: this was the ass which Abraham had saddled for the purpose of travelling to bind Isaac on Mount Moriah, and this, too, is the ass upon which King Messiah will once show himself in public, as it is said, (Zechariah 9:9) “[Behold, thy king cometh unto thee, …] lowly and riding upon an ass” (Pirkei DeRabbi Eliezer 31).
**
א. בעל נימוקי רש"י, אומר:
זה מן האגדות אשר דרך הרשב"א ז"ל לכתוב עליהם שיש בהם סוד, כל איזה רעיון מוסרי או אמוני מעוטף במשל זה. והמאמין אותה כפשוטה הוא משבש את הדעות.
זה מן האגדות אשר דרך הרשב"א ז"ל לכתוב עליהם שיש בהם סוד, כל איזה רעיון מוסרי או אמוני מעוטף במשל זה. והמאמין אותה כפשוטה הוא משבש את הדעות.
הסבר, מהו הרעיון המעוטף במדרש הזה?
*
ב. למה לא הביא רש"י דברי מדרש זה לא לבראשית כ"ב ב' ולא לזכריה ט' ט'?