פרשת בהר - בחקותי תשי"ב - דיני עבד עברי
השוה לגיליוננו גם גיליון בהר-בחוקותי תש"י העוסק אף הוא בדיני עבד עברי.
א. הקדמה
הרמן כהן, דת התבונה ע"פ מקורות היהדות, עמוד 179 (בדברו על חוקת העובד):
כל עובד יקרא עבד. אין במקרא שם מיוחד לעבד ולעובד. "עבד" הוא שמו של כל המכור והנמכר לאדוניו, וכן שמו של ירא אלוקים ושל עובד אלוקים והוא שמו של המשיח הנקרא: עבד ה'. ולפי זה מתאימה כל חוקת העבדים התאמה גמורה לאהבת הזולת של אמונת היחוד. אין העבד יכול ליהפך לעולם לקנין (לחפץ - MANCIPIUM), עליו להשאר תמיד אישיות ואדם.
ב. כינוי העבד, והיחס אליו
*
1. איך יכונה זה הנמכר לך בפרשתנו (ל"ט-מ"ג) ואיך יכונה בפרשת משפטים (שמות כ"א א'-ו'), ומהי סיבת השוני הזה?
**
"כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
**
For they are My servants, whom I brought forth out of the land of Egypt; they shall not be sold as bondmen.
"כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
For unto Me the children of Israel are servants; they are My servants whom I brought forth out of the land of Egypt: I am the LORD your God.
ועיין רש"י לשני הפסוקים!
השוה לפסוקים אלה את איוב ל"א פסוקים י"ג-ט"ו.
במה מנמקת התורה את היחס הנדרש מאת האדון כלפי עבדו, ובמה מנמק איוב את יחסו לעבד?
מהי סיבת השוני בין שניהם?
דברי רש"י לפסוקינו מתבארים ע"י שירו הבא של רבי יהודה הלוי:
עבדי זמן – עבדי עבדים הם עבד ה' הוא לבד חפשי, על כן בבקש כל אנוש חלקו - "חלקי ה'" אמרה נפשי.
ג. היחס אל עבד עברי (1) - שאלות ברש"י
"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ"
As a hired servant, and as a settler, he shall be with thee; he shall serve with thee unto the year of jubilee.
ד"ה כשכיר כתושב: עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו.
כשכיר כתושב BUT AS A HIRED SERVANT AND AS A SOJOURNER HE SHALL BE UNTO THEE] —Employ him on field-labour or on a handicraft; Treat him as you do any hired servant.
להבנת דברי רש"י ראה דברי הבאור (רבי נפתלי הירץ ויזל):
כשכיר כתושב יהיה עמך: אף על פי שמכר עצמו לך בכסף שקיבל, והרי הוא מכור לך לכל עבודתך ולא יפטר ממך קודם זמנו, ותחשוב שתוכל לכופו לעשות כאשר תצוה עליו, תנהג עמו כשכיר שנשכר לך לעבודה ידועה; ולפי שאין השכירות (לגבי שכיר) משתלמת אלא לבסוף ( = בסוף גמר שירותו), אם תכבד עבודתך עליו, יניח עבודתך וילך לו; או כתושב היושב בביתך והוא מאוכלי לחמך, שמדרכו לעבוד לבעל הבית, וכן תושב הארץ מדרכו לעבוד לאדוני הארץ, וכשתכביד על התושב יעזבך וילך לו מביתך או מארצך. ומדרך בני האדם שינהגו עם השכיר והתושב בדרך כבוד ולא יכבידו עליהם – כן יהיה העבד עמך.
**
א. למה אין רש"י מזכיר בדבריו את התושב ומסתפק בהזכירו את השכיר בלבד, ולמה הזכירו בלשון רבים "כשאר שכירים"...?
**
ב. השוה לדברי רש"י כאן את דבריו:
ד"ה תושב כהן ושכיר: תושבו של כהן ושכירו, לפיכך תושב זה נקוד פתח לפי שהוא דבוק. ואיזהו תושב, זה נרצע שהוא קנוי לו עד היובל; ואיזהו שכיר, זה קנוי קנין שנים שיוצא בשש. בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומתו.
תושב כהן ושכיר A SOJOURNER WITH THE PRIEST OR A HIRED SERVANT [SHALL NOT EAT OF THE HOLY THINGS] — These words mean: the תושב of a כהן and his שכיר (not a כהן who is a תושב or a שכיר); on this account this word תושב here is punctuated with a Patach, because it is in the construct state. What is a תושב? One (a Hebrew servant) whose ear has been pierced (cf. Exodus 21:6), who thereby becomes his (the master’s) possession until the Jubilee year. And what is a שכיר? One (a Hebrew servant) who has been acquired as his possession for a limited number of years only — who goes free at the end of six years (cf. Exodus 21:2). Scripture intends to teach you here that it is not his body (that of the תושב or the שכיר), but only his labour for a term of years that has been acquired by his master that he should become entitled to eat of his heave-offering (as is the case with the קנין כספו, with “a person obtained as a property with money”, mentioned in the next verse) (Sifra, Emor, Section 5 17; Yevamot 70b).
ד"ה ולשכירך ולתושבך: (ת"כ) אף הנכרים.
'והיתה שבת הארץ וגו‎‎‎‎ AND THE SABBATH OF THE LAND SHALL BE [FOOD FOR YOU] — Although I have forbidden them (the fruits of the sabbatical year) to you by stating “thou shalt not harvest etc.”, I do not mean to forbid them to you as food or to be used for any other beneficial purpose but what I meant was that you should not comport yourself in respect of them as the exclusive owner but all must be equal as regards it (the Sabbatical year’s produce) — you and your hired servant and your sojourner.
(שים לב: הגירסא הנכונה של דברי רש"י למקום האחרון על פי הוצאת ברלינר: אף הגויים).
האם מתאים פירוש מקומנו לפירושו של רש"י באחד משני המקומות הנ"ל, או יש לפרשו פירוש שלישי?
"וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב"
Then shall he go out from thee, he and his children with him, and shall return unto his own family, and unto the possession of his fathers shall he return.
ד"ה ואל אחוזת אבותיו: (ת"כ, מכות י"ב) אל כבוד אבותיו, ואין לזלזלו בכך.
Then shall he go out from thee, he and his children with him, and shall return unto his own family, and unto the possession of his fathers shall he return.
גור אריה, מקשה:
ולמה לא נפרשו כמשמעו: "אל קרקעות אבותיו"?
ענה לקושייתו!
"לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד"
For they are My servants, whom I brought forth out of the land of Egypt; they shall not be sold as bondmen.
ד"ה לא ימכרו ממכרת עבד: בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח.
For they are My servants, whom I brought forth out of the land of Egypt; they shall not be sold as bondmen.
א. העתק דברי רש"י בסימני פיסוק!
ב. מניין לרש"י שעל צורת המכירה ידבר ולא על החלטיות המכירה, שלא ימכר לעולם!
ד. היחס אל עבד עברי (2)
"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ"
As a hired servant, and as a settler, he shall be with thee; he shall serve with thee unto the year of jubilee.
ספרא פ"א:
... "יהיה עמך". עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקיה. שלא תהא אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש. אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן.
בגמרא קדושין כ' ע"א ממשיך ואומר:
מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.
The baraita continues: This means that there shall not be a situation in which you eat fine bread and he eats inferior bread [kibbar], bread from coarse flour mixed with bran, which is low quality. There shall not be a situation in which you drink aged wine and he drinks inferior new wine. There shall not be a situation in which you sleep comfortably on bedding made from soft sheets and he sleeps on straw. From here the Sages stated: Anyone who acquires a Hebrew slave is considered like one who acquires a master for himself, because he must be careful that the slave’s living conditions are equal to his own.
מענינים דברי התוספות שהקשה:
מאי "אדון לעצמו"? די לו להיות כאדונו. (= בשוה לאדונו ולא למעלה הימנו). ויש לומר כדאיתא בירושלמי, דפעמים אין לו אלא כר אחד, אם שוכב עליו (האדון) בעצמו – אינו מקיים "עמך". ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מידת סדום. נמצא שעל כרחך צריך למסור הכר לעבדו. והיינו "אדון לעצמו".
1. מהו הרמז בלשון הכתוב לדבריהם?
2. כיצד מפרשים חז"ל את המילה "עמך"?
**
3. התוכל להביא עוד דוגמאות לשימוש זה של "עם" בתורה?
4. הסבר מהי קושית בעלי התוספות.
5. מהו המושג "מידת סדום" המובא בדבריהם?
*
6. שים לב: שאלה זו נשאלה אף בגיליון בהר-בחקותי תש"י ורבו אז העונים כי דברי הירושלמי תמוהים ביותר, דמי שאין לו אלא כר אחד ודאי אין ביכולתו לקנות לו עבד ולפרנסו. הסבר מהי טעותם ואי הבנתם את דבר הירושלמי – ומהו הרעיון הכלול בדברי הירושלמי, אשר אותו לא הבינו העונים.