פרשת בהר - בחקותי תש"י - עבד עברי
השווה לגיליוננו גם גיליון ראה תש"ט העוסק אף הוא בדיני עבד עברי.
א. שאלה כללית
**
הכלל הגדול והנמקת כל דיני עבדים "כי עבדי הם" (פסוק מ"ב) וכן "כי לי בני ישראל עבדים" (נ"ה) – למה נאמרו רק כאן ולא הוזכרו כלל בפרשת משפטים בדיני עבד עברי (שמות כ"א א-ו)?
ב. "לא יעבוד בו עבודת עבד"
"לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד"
And if thy brother be waxen poor with thee, and sell himself unto thee, thou shalt not make him to serve as a bondservant.
מכילתא משפטים י"ז:
"שם שנים יעבד" – שומע אני בין עבודה שיש בה ביזיון, בין עבודה שאין בה ביזיון? ת"ל: (ויקרא כ"ה ל"ט) "לא תעבוד בו עבודת עבד". מכאן אמרו: לא ירחץ לו רגליו, ולא ינעל לו מנעליו, ולא יטול לו כליו לבית המרחץ, ולא יסמיך לו במתניו כיוון שעולה במעלה (במדרגות) ולא יטלנו לא בפריון (=אפריון, מטה לשאת בה אדם נכבד בחוץ) ולא בכיסא, כדרך שהעבדים עושים.
ד"ה עבודת עבד: עבודה של גנאי שיהא ניכר בה כעבד שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ ולא ינעול לו מנעליו.
עבדת עבד [THOU SHALT NOT COMPEL HIM] TO SERVE AS A BOND-SERVANT — i. e. thou shalt not make him do degrading work by which he is recognised as a slave — this might come out that he shall not, for instance, carry his (the master’s) clothes after him to the public baths nor help him on with his boots (cf. Sifra, Behar, Chapter 7 2).
*
הסבר, מה ראה רש"י להביא מתוך כל דוגמאות המכילתא דווקא את שתי האמצעיות ולמה לא הסתפק באחת, ולמה הפך את הסדר בו הובאו במכילתא?
ג. "כשכיר כתושב..." - שאלות ברש"י
"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ"
As a hired servant, and as a settler, he shall be with thee; he shall serve with thee unto the year of jubilee.
ספרא פ"א:
"כשכיר" מה שכיר (דברים כ"ד) "ביומו תיתן שכרו" – אף זה "ביומו תיתן שכרו".
ד"ה כשכיר כתושב: עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו.
כשכיר כתושב BUT AS A HIRED SERVANT AND AS A SOJOURNER HE SHALL BE UNTO THEE] —Employ him on field-labour or on a handicraft; Treat him as you do any hired servant.
**
1. מה קשה לרש"י?
**
2. הסבר את דבריו בעזרת הספרא.
ד. "יהיה עמך"
"כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ"
As a hired servant, and as a settler, he shall be with thee; he shall serve with thee unto the year of jubilee.
ספרא פ"א:
... "יהיה עמך". עמך במאכל, עמך במשתה, עמך בכסות נקייה. שלא תהא אוכל פת נקי והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש. אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן.
בגמרא קדושין כ' ע"א, ממשיך ואומר:
מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.
The baraita continues: This means that there shall not be a situation in which you eat fine bread and he eats inferior bread [kibbar], bread from coarse flour mixed with bran, which is low quality. There shall not be a situation in which you drink aged wine and he drinks inferior new wine. There shall not be a situation in which you sleep comfortably on bedding made from soft sheets and he sleeps on straw. From here the Sages stated: Anyone who acquires a Hebrew slave is considered like one who acquires a master for himself, because he must be careful that the slave’s living conditions are equal to his own.
מעניינים דברי התוספות שם:
וקשה, מאי "אדון לעצמו", די לו להיות כאדונו? (=בשווה לאדונו ולא למעלה הימנו). ויש לומר כדאיתא בירושלמי: דפעמים אין לו אלא כר אחד, אם שוכב עליו (האדון) בעצמו – אינו מקיים "עמך". ואם אינו שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו, זו מידת סדום. נמצא שעל כרחך צריך למסור הכר לעבדו. – והינו "אדון לעצמו".
1. מהו הרמז בלשון הכתוב לדבריהם?
2. כיצד מפרשים חז"ל את המילה "עמך".
*
3. התוכל להביא עוד דוגמאות לשימוש זה של "עם" בתורה?
4. הסבר מהי קושיית בעלי התוספות!
5. מהו המושג "מידת סדום" המובא בדבריהם?
ה. "כי עבדי הם...לא ימכרו ממכרת עבד"
"כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם... לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד"
For they are My servants, whom I brought forth out of the land of Egypt; they shall not be sold as bondmen.
"כי עבדי הם" – שטרי עליהם ראשון, "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" – על תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד. ד"א: "לא ימכרו ממכרת עבד" – שלא יעמידנו בסימטא ויעמידנו (=ולא יעמידנו) על אבן המקח.
For they are My servants, whom I brought forth out of the land of Egypt; they shall not be sold as bondmen.
ד"ה לא ימכרו ממכרת עבד: בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח.
לא ימכרו ממכרת עבד THEY SHALL NOT BE SOLD AS THOUGH BY THE SALE OF A BONDSMAN — by public announcement: “Here is a slave to be sold!” Nor shall one make him stand on the auction-stone (Sifra, Behar, Section 6 1).
רמב"ם, הלכות גנבה ט' הלכה א':
כל הגונב נפש מישראל עובר בלא תעשה שנאמר "לא תגנוב" ... וכן המוכרו עובר בלא תעשה, שזה בכלל "לא ימכרו ממכרת עבד".
אחד המוכר עצמו או שמכרוהו בית דין אינו נמכר בפרהסיא על אבן המקח ולא בסימטא כדרך שהעבדים נמכרין, שנאמר "לא ימכרו ממכרת עבד", אינו נמכר אלא בצנעא ודרך כבוד.
Whether he sells himself or is sold by the court, he must not be sold publicly at an auction place or in a backstreet, as slaves are generally sold, for it is written: "They must not be sold as slaves are sold" (Leviticus 25:42). He should rather be sold privately and politely.
1. בשתי דרכים דורשים חז"ל את פסוקנו בספרא (וכן הרמב"ם בדבריו בהלכות גנבה והלכות עבדים) הבנויים על דברי הספרא. מה הן שתי הדרשות שבונים הם על פסוקנו?
2. למה בחר רש"י לדרש את פסוקנו רק בדרך השנייה?
**
3. שתי דוגמאות מביא הספרא (ובעקבותיו אף הרמב"ם) לצורה פסולה של מכירת העבד. מהו המיוחד שרצתה כל אחת משתי הדוגמאות ללמדנו ומה פסול בכל אחד משני האופנים?