פרשת מקץ תש"כ - הירידה למצרים
א. שתי הירידות למצרים
להבנת מבנה הפרקים האלה, עיין בציור הבא:
1. מה המיוחד במבנה סיפור הירידה הראשונה? (השווה גם את סיומיהן של השיחות השונות)
2. מדוע נגמרה שיחה א' שבין יוסף לאחיו (בפסוק מ"ב) בדברי יוסף ולא בתגובת האחים? ומדוע נגמרת שיחה ב' שבין יוסף לאחיו בתגובת האחים?
3. מה ההבדל בין סיום שיחה א' של יעקב ובניו לבין שיחה ב' של יעקב לבניו, ומה גרם לשוני הזה?
4. מה המיוחד במבנה סיפור הירידה השנייה?
5. למה מצטמצמת התורה בשיחת יוסף עם אחיו בבואם מצרימה שנית (I 3) בשני פסוקים מצד יוסף בלבד, (פסוק מ"ג כ"ז; מ"ג כ"ט) ואינה מספרת כלום על השיחה בזמן המשתה?
6. למה לא מסתיימת שיחת האחים השנייה עם אשר על הבית (מ"ד ו'-י"ג) בתשובת האחים אלא בתגובה אילמת בלבד?
7. מה היה בדברי יוסף האחרונים (מ"ד י"ז) כדי לעורר את יהודה לשאת את נאומו (מ"ד י"ח-ל"ד) אחרי שבדיבורו הראשון (מ"ד ט"ז) כבר התייאש וויתר על כל הצטדקות?
ב. כסף משנה (1)
"וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם"
and take double money in your hand; and the money that was returned in the mouth of your sacks carry back in your hand; peradventure it was an oversight;
פסוק ט"ו
" וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים... וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם"
ד"ה וכסף משנה: פי שנים כראשון.
וכסף משנה AND DOUBLE MONEY — twice as much as at first.
ד"ה קחו בידכם: לשבור אוכל, שמא הוקר השער.
לא אדני NAY, MY LORD — do not say this, for behold ועבדיך באו לשבר אכל THY SERVANTS HAVE COME TO BUY FOOD.
באור, פסוק י"ב:
ד"ה וכסף משנה: "ואת הכסף המושב" הוא פרטן של "וכסף משנה", לבאר מדוע ציוה לקחת פי שנים כראשון, והינו אחד כראשון לשבור אוכל, והשני להחזיר הכסף המושב, והוא הדרך הנהוג במקרא, וראיה לפירושו בפסוק ט"ו: "ויקחו האנשים את המנחה ומשנה כסף לקחו בידם" – וכן לקמן בפסוקים כ"א-כ"ב.
1. מה הקושי בפסוק י"ב לשניהם, ומה ההבדל ביניהם ביישוב הקושי?
2. כיצד רואה בעל הבאור בפסוק ט"ו וכן בפסוקים כ"א-כ"ב ראיה לדעתו נגד דעת רש"י?
**
3. למה מתכוון הבאור באומרו "והוא הדרך הנהוג במקרא", והיכן מצינו דרך זו במקרא?
ג. כסף משנה (2)
"וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן"
And the men took that present, and they took double money in their hand, and Benjamin; and rose up, and went down to Egypt, and stood before Joseph.
הכתב והקבלה:
מתחילה, כאשר התעורר יעקב לחוש פן הוקר השער לא נקרא כסף משנה כי אם אותו סכום שהוא פי שנים בכסף המקנה כפי שער הראשון, ולכן פרט אחריו עוד "ואת הכסף המושב". אמנם אחרי שכבר התיחד סכום הכפל להיותו כסף מקנה, ונתחייבו גם בכסף המושב, הנה אין כאן כי אם שני מיני כסף: כסף מקנה וכסף המושב, ושתי אלה נקראים כאן "משנה כסף".
*
1. מה קשה לו?
2. מהו לדעתו ההבדל שבין "כסף משנה" לבין "משנה כסף"?
3. האם מסכים הוא בפירושו עם בעל הבאור או מתנגד לו?
ד. יאחזו בידם גלוי לכל
"וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם"
and take double money in your hand; and the money that was returned in the mouth of your sacks carry back in your hand; peradventure it was an oversight;
הזהירם שלא ימתינו עד שישאלו על זה: אלא בבואם לפני המושל יאחזו בידם גלוי לכל.
היכן מצא בפסוקנו רמז לכך?
ה. ידאגו על חמוריהם
"... אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ"
And the men were afraid, because they were brought into Joseph’s house; and they said: ‘Because of the money that was returned in our sacks at the first time are we brought in; that he may seek occasion against us, and fall upon us, and take us for bondmen, and our asses.’
ד"ה וטעם לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו: כי ידאגו על חמוריהם, לאמור: הנה יקחו גם את חמורינו עם אמתחותיהם ולא נוכל לשלוח לביתינו בר וימותו כולם ברעב.
רמב"ם, מורה נבוכים, מאמר ג' פרק מ':
...שחמלת בני אדם על ממונם כחמלתם על נפשם וקצת בני אדם יגדיל ממונו על נפשו. אמנם להשוות ביניהם הוא על הרוב: "ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו".
מה הקושי בפסוק ומה ההבדל בין שתי התשובות ליישובו?
ו. הסיפור בפי האחים
"וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ... לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ"
And it came to pass, when we came to the lodging-place, that we opened our sacks, and, behold, every man’s money was in the mouth of his sack, our money in full weight; and we have brought it back in our hand.
ר' אברהם בן הרמב"ם:
סיפור זה יש בו קיצור והוא כולל למה שראו מהשבת הכסף במלון ולמה שראו ממנו בביתם כאשר חזרו לשם.
אברבנאל:
שינו מפני השלום, מפחדם שלא יאמר האיש: למה לא שב האחד (שמצא הכסף במלון) בלבד עם כספו משם? לכן אמרו שכולם מצאו כספיהם שם ולא היה ראוי שישובו כולם, מפני רעבון בתיהם ולכן הלכו לדרכם מדעתם שיביאו כשישובו לשבור אוכל.
1. מה הקושי בפסוקנו, ומה ההבדל העקרוני בין יישובי שניהם?
**
2. התוכל לענות תשובה אחרת, למה לא חזר האחד מן המלון מיד עם מצאו את הכסף?