פרשת תולדות תש"כ - הבארות
א. סתימת הבארות ותגובת אבימלך
"וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר"
Now all the wells which his father’s servants had digged in the days of Abraham his father, the Philistines had stopped them, and filled them with earth.
בוש אבימלך מלומר לו שילך מאתם ע"י עצמו והניח עמו לסתום הבארות ואולי ילך מאתם. והוא – כל עוד שהמלך לא עשה לו רעה - שתק. גם לא רצה להלשין עבדים אל אדונים. ובראות אבימלך שלא נכוה בפושרים, דבר אליו בעצמו, וזהו (פסוק ט"ז) "ויאמר אבימלך אל יצחק: לך מעמנו".
ויהי לו מקנה... ויקנאו אותו פלשתים: שדרים בגרר עיר המלוכה. ומסתמא היו גם בהם עשירים בדרך בני עיר המלוכה – ועשיר מתקנא בעשיר, וביותר אם הוא יהודי.
ד"ה סתמום פלשתים: יושבי השדה, ולא היה יכול לקבול עליהם לפני המלך, מאשר הוא דר בגרר ולא נודע מי עשה, וגם כי המלוכה הסתירה פניה מחמת שנאה שבלב עד שתגיע, שאמר לו המלך:
ד"ה לך מעמנו כי עצמת ממנו "לך מן הכרך, מקום ישיבת שרי המלוכה ואזרחי הארץ העשירים", "כי עצמת" וזה כקוצים בעיניהם, והמלך אינו יכול לסבול צרת לב בני ארצו האפרתים, על כן הנני מוכרח להפר בריתי עם אברהם, שיהיה זכות לזרעו לגור בארצו במקום אשר ירצה משאר אזרחי הארץ. וסיפר הכתוב, כי כך יקרה בגלות, שיהיו גודרים בעדנו שלא לגור בכל פינות הארץ.
ישראל שמואל רג'יו, פסוק ט"ו:
סתמום פלשתים: שלא יחזיקו בניו בהם אחרי מותו, ועשו בזה חמס גדול ליצחק כי היו המים יקרים מאד במחוז ההוא ובפרט לצורך מקנה רב שהיה לו, ואברהם כבר נתן שבע כבשות לאבימלך, בעבור תהיה לו לעדה שהבאר שלו, ואבימלך נשבע לו על זה, ועתה הפלשתים ברשעתם סתמו כל הבארות אשר חפר אברהם, ויצחק חזר וחפרן.
פסוק ט"ז:
לך מעמנו: המלך ושריו היו נקיים מקנאת העם, אך נתיירא אבימלך פן אנשי המקום בקנאתם ימרדו גם במלך שהיה אוהב את יצחק ויעשו רעות גדולות, לכן לטובת עצמו, גם לטובת יצחק, אמר לו בשפה רכה, שיותר טוב יהיה לו לצאת מן העיר, כי בהתרחקו יהיה שלום לו ולהם. והנה לא הקפיד אבימלך רק שלא ישב בעיר המלוכה, אבל הרשהו לישב בכל ארץ פלשתים, ולכן לא אמר לו "לך מארצנו" אלא "לך מעמנו".
1. מה הקושי שרצו המפרשים לישב?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?
ב. הדגשת "סתמום פלשתים"
"וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר"
Now all the wells which his father’s servants had digged in the days of Abraham his father, the Philistines had stopped them, and filled them with earth.
ד"ה סתמום פלשתים: שלא יחזיקו בניו בהם אחרי מותו. והוצרך לכתוב בשביל שמשנתרחק משם שב וחפרם, דוגמת (ט' י"ח) "וחם הוא אבי כנען".
סתמום פלשתים, the Philistines had stopped up these wells to ensure that Avraham’s descendants would not be able to use them and to claim the land around them. as their grazing land. The Torah had to record this for us since Avraham’s shepherds had in the meantime pitched their tents a distance from there. We have a parallel to this when the Torah writes in 9,18 חם אבי כנען, Cham, the son of Canaan, although at the time, Canaan had not been born yet. Here too, the verse serves as background to the facts in verse 18, explaining that the servants of Yitzchok were not annexing land for their use which had not already belonged to Avraham with the full consent of Avimelech the king at time.
ד"ה סתמום פלשתים: כאשר יראו מצות אבימלך לבלתי הזיק ליצחק, סתמו הבארות בשנאת קנאתם.
The Philistines plugged them. Since the king had forbidden them to harm Yitzchok physically, they gave vent to their jealousy by plugging up the wells.
1. מה קשה להם?
לשם מה מביא רשב"ם כאן את בראשית ט' י"ח? מה פסוק זה מועילו?
והשווה:
ד"ה ברך את אברהם: להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען, שלא יהיו רוצין להזדווג לו, שהרי נתברך בכל, וכל העולם מתאוים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד (פסוק ל"ה) "וה' ברך את אדוני מאד ויגדל..." לכך הוצרך לפרש תחילה "ברך את אברהם בכל", כמו "וחם הוא אבי כנען".
2. And God blessed Abraham [with everything] - this is to inform/explain to us about what is said in [the text in] front of us, that Abraham did not send his servant to take a wife [for Isaac] on account of lack of women in the Land of Canaan or because no one wanted to mate with him, because Abraham had been blessed with everything and the entire world desired to mate with Isaac, but because he only wanted a spouse for Isaac from his family. This is why Abraham's servant said: "And Adonai blessed my master very much and he has become wealthy." And it is for this reason that the text needed to explain first that God had blessed Abraham "with everything," as in a similar instance: "And Ham was the father of Canaan" (Genesis 9:18).
והשווה רשב"ם, שמות ב' כ"ג:
וימת מלך מצרים: שהיה מבקש להרגו (=את משה) וישראל נאנחו עד עתה וראה הקב"ה בעניָם ומשה היה רועה ונראה לו הקב"ה וציווהו לשוב מצרימה, ומשה לא היה רוצה כי היה מתירא עד שאמר לו הקב"ה (ד' י"ט) "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", זה פרעה שמת. ולכך הוא אומר "וימת מלך מצרים,, להעיד על מה שאמר הקב"ה "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", כמו (בראשית ט' י"ח) "וחם הוא אבי כנען".
ג. עסקם של הצדיקים
"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם..."
And Isaac digged again the wells of water, which they had digged in the days of Abraham his father; for the Philistines had stopped them after the death of Abraham; and he called their names after the names by which his father had called them.
פסוק כ'
"וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר"
"וישב יצחק ויחפר את בארות המים" – גדולים הצדיקים שהם עוסקים בישוב העולם.
And Isaac digged again the wells of water, which they had digged in the days of Abraham his father; for the Philistines had stopped them after the death of Abraham; and he called their names after the names by which his father had called them.
ר' אברהם בן הרמב"ם, (תרגום מכ"י ערבי בידי ויזנברג, הוצאת ס"ה ששון תשי"ח):
"ויריבו" יובן מזה סוד גדול, כי האבות עם כל עשרם הגדול ונכסיהם המרובים לא היו עסוקים בעניניהם הגשמיים ועסקם האמתי ובילוי זמנם והתעסקותם ומחשבתם היתה רק לרכוש ענינים רוחניים. וכאשר התגלע ריב ועסק מן אותה הבאר, קרא אותה יצחק "עשק" כלומר: באר זו נתנה לנו עסק במה שאין בטבענו להעסק בו. "שטנה" – כמו שביאר המפרש (רב סעדיה גאון) "דאת אלענאר" (בערבית: בעלת התנגדות), נגזר מן "שטן" כלומר: "הפלשתים מתנגדים לנו ומדיחים אותנו מכוונתנו ותשוקותינו הרוחניות" ולפיכך העתיק משם.
מה הן הגישות לעניין חפירת הבארות המתבטאות בשני הפירושים?
ד. הוסיפו לגזול בלי טענה
"וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה"
And they digged another well, and they strove for that also. And he called the name of it Sitnah.
אחרי שראו שעלה בידם לגזול הבאר בטענה בדויה, הוסיפו לגזול בלי כל טענה...
מה הקושי בפסוקנו שאותו רצה ליישב?
ה. הקריאה בשם ה'
"וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'"
ויבן שם מזבח AND HE BUILDED THERE AN ALTAR — in thanksgiving for the good tidings that he would have children, and for the good tidings that they would possess the land of Israel.
"אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה'"
unto the place of the altar, which he had made there at the first; and Abram called there on the name of the LORD.
"וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם"
And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba, and called there on the name of the LORD, the Everlasting God.
"וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'"
And he builded an altar there, and called upon the name of the LORD, and pitched his tent there; and there Isaac’s servants digged a well.
רמב"ן, פרק י"ב פסוק ח':
ד"ה ויקרא בשם ה': פירש אונקלוס, שהתפלל שם כמו (איכה ג') "קראתי שמך ה' מבור תחתיות". והנכון שהיה קורא בקול גדול לפני המזבח את שם ה' מודיע אלוהותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה מברכיך", היה למוד ללמד ולפרסם האלוהות, וכן אמר הכתוב ביצחק, כאשר הלך אל נחל גרר והובטח "אל תירא כי אתך אנכי", שבנה מזבח "ויקרא בשם ה'" (כ"ו כ"ה), כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו והגיד כבודו בגויים ההם. ולא נאמר ביעקב כן, מפני שהוליד בנים רבים, כולם עובדי ה' והיתה לו קהילה גדולה נקראת עדת ישראל ונתפרסמה האמונה בהם, ונודעה לכל עם, וגם כי מימי אבותיו נתפרסמה בכל ארץ כנען. וכן אמרו בבראשית רבה (ל"ט כ"ד) "מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה".
ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף, פרק י"ב פסוק ט':
ויקרא בשם ה': תפילה. וכבר העידנו המורה של היות התפילה יותר ראויה מבנין היכלות, כל שכן מעשיית קרבנות, אבל על כל פנים אין בכאן עשיית קרבנות.
פרק י"ג פסוק ד':
ויקרא שם בשם ה': גם זה תפילה, אם בסידור שמונה עשרה שהוא בידנו או זולתו. ואני תמה מהמון העם האומרים, כי הפילוסופים אינם מתפללים, ואולי הביאם לזה מחשבתם, כי אין בתפילה רק בקשת צרכים, כי אינם שמים על לב זולת זה, עם היותם חושבים שהפילוסופים אינם מאמינים בהשגחה, וכמה הם רחוקים מן האמת! וזה תחילה, כי אין יודע ומאמין בהשגחה על השלמות הגמורה כמו הפילוסופים מבני דתנו, והעד המורה! והשנית, כי הדבר היותר נקל בתפלתנו הוא בקשת הצרכים, אבל העיקרים הנכבדים הוא ההודאות לשם עם סידור יוצר, שבא בכלל זה פנות נכבדות מחכמת הטבע והאלוהות, ובכלל ביאור לדעת שיש שם מצוי ראשון והוא אחד, שהם השתי מצוות הראשונות שיש לנו. ומי שיבין מה שהוא אומר בתפילה – יבין זה!
קאסוטו, מנח עד אברהם (מהדורה שניה מורחבת):
ויקרא בשם ה': אי אפשר שהכוונה תהיה כמו שאחרים פירשו שהתפלל אל ה', בודאי לא היתה התפילה דבר יוצא מן הכלל בחיי האבות, עד שיהיה צורך להזכירה כפעם בפעם ובלי שום רמז לענין שעליו התפלל. יש להבין כאן ע"י המזבח שבנה לכבוד ה' הכריז הכרזות באזני יושבי הארץ על אמונת ה'.
1. מה ההבדל בין שתי התפישות ל"ויקרא בשם ה'"? לאיזו משתיהן יש להביא סעד משמות ל"ג י"ט; ל"ד ה'?
2. מה היתה תכליתם של המזבחות שבנו אברהם ויצחק?