פרשת לך לך תש"כ - הפטרת לך-לך
הערה: לפסוק ראשון של מ"א בשאלת "אברהם או כרש" עיין גיליון לך לך תשי"ט.
א. בביאור "מי העיר ממזרח" וכו'
"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ"
ילקוט שמעוני ח"ב התס"ט (תהלים ק"י):
מי העיר ממזרח - אמר ר' ראובן: ישנים היו עובדי אלילים מלבוא תחת כנפיו של הקב"ה. ומי העירן לבוא תחת כנפיו? אברהם, שנאמר "מי העיר ממזרח". ולא תאמר לעובדי אלילים בלבד, אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה. כיצד? אברהם פתח לו פונדק והיה מקבל העוברים והשבים, שנאמר "ויטע אשל בבאר-שבע". אמר ר' אלעזר: מה הוא אשל? אכילה, שתיה, לינה.
ילקוט שמעוני ח"ב התס"ט (תהלים ק"י):
דבר אחר: "צדק יקראהו לרגליו" – צדיקו של עולם מלוהו, כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו.
1. מי הוא לדעת המדרש הנושא בפסוק "צדק יקראהו לרגליו", ומי המושא?
2. בשני שטחי פעולה הצטיין אברהם אבינו לדעת המדרש ושניהם נרמזים בפסוק זה. אילו הם והיכן הרמזים?
3. בשתי הוראות שונות נדרשת מילת "צדק" לדעת ר' ראובן ולדעת בעל הדבר אחר. אילו הן?
**
...אולם לא נמצא (מבין המדרשים) מי שפותר בכורש את הפסוק "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו". (אעף על פי שבין פרשנינו יש רבים המפרשים את הפסוק כמדבר בכורש).
**
Who hath raised up one from the east, At whose steps victory attendeth? He giveth nations before him, And maketh him rule over kings; His sword maketh them as the dust, His bow as the driven stubble.
הסבר מה הסיבה לכך.
ב. הפניה והנבואה
"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי"
But thou, Israel, My servant, Jacob whom I have chosen, The seed of Abraham My friend;
פסוק ט'
"אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ"
"אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱ-לֹהֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי"
ד"ה ואתה ישראל עבדי: ועלי יש לעזור לך, וסוף המקרא: "אל תירא כי אתך אני", כך נראה לי חיבור הענין לפי פשוטו.
רש"י:
ד"ה מקצות הארץ: משאר האומות.
ד"ה ואתה ישראל עבדי: אינך כגויי הארצות, כי עבדי אתה ואני בחרתיך להיות לי עבד – ולמה? שאתה "זרע אברהם אוהבי", שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים.
ד"ה אשר החזקתיך: עבר במקום עתיד, כדרך הנבואות, רצונו לומר,: אחזיק בך להוציאך מהגלות.
ד"ה מקצות הארץ ומאציליה: מגדולי הארץ וממלכים קראתיך, שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך.
1. היכן נגמרת הפניה ומתחילים דברי הנבואה לפי דעות רש"י ורד"ק?
2. "מקצות הארץ": יש מפרשים: מאור כשדים, אשר משם לקח ה' את אברם ויש מפרשים: ממצרים, כמו שנאמר (הושע י"א א'): ממצרים קראתי לבני. התוכל לנמק למה לא הלך רד"ק בדרכים אלה ופירש כאשר פירש?
ג. הקבלת אברהם ל"אוהבי השם"
"זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי"
But thou, Israel, My servant, Jacob whom I have chosen, The seed of Abraham My friend;
בובר, תורת הנביאים:
א-לוהים לוקח את אברהם מביתו וארצו, מביאו אל ארץ שמבקש הוא "להראות" לו ו"מוליך אותו בכל ארץ כנען" (יהושע כ"ד) ואומר להיות מגנו (בראשית ט"ו א') המונהג מתמסר לו באמונה (בראשית ט"ו ז'), "הולך" לקול קריאתו (י"ב ד') עד לנסיון אחרון שבו אברהם נדרש להשיב את הבן שניתן לו ואברהם "הולך" שוב בשתיקה לעשות את המוטל עליו: מכאן יובן לנו מפני מה הנביא של תקופה מאוחרת (ישעיה מ"א ח') חוזר על אותו מאמר בעשרת הדברות ובשירת דבורה על "אוהבי" א-לוהים לסמן בו את אברהם.
הסבר, מה הדמיון שרואה בובר בין התנהגות אברהם בפרשתנו לבין התנהגותם של אוהבי השם שעליהם שרה דבורה?
ד. ביטוי לאהבתו של אברהם
"וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי"
But thou, Israel, My servant, Jacob whom I have chosen, The seed of Abraham My friend;
ד"ה אברהם אוהבי: שלא הכירני מתוך תוכחה ולימוד אבותיו אלא מתוך אהבה.
ד"ה אברהם אוהבי: שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים.
רד"ק:
ד"ה אברהם אוהבי: כי אברהם הוא ראש לאוהבי ה' בעבור שכבר בטח לבו בה' קודם ראותו הנסים שעשה ה'.
רמב"ם, ספר המצוות מצוה ג':
שציוונו באהבתו יתעלה. וזה שנשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה, וזאת היא האהבה המחויבת... שזאת המצוה גם כן כוללת שנהיה קוראים לבני אדם כולם לעבודתו יתברך ולהאמין בו, וזה, שאתה כשתאהב איש אחד, תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני אדם לאהוב אותו, וזה על דרך משל. כן כשתאהב אותו יתברך באמת, כאשר הגיע לך מהשגת אמתתו אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתיים לדעת ידיעת האמת אשר ידעתו. ולשון ספרי (דברים ו' ה') "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך": אהבו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ורצונו לומר: כמו שאברהם מפני שהיה אוהב, שהעיד הכתוב (ישעיה מ"א ח') "אברהם אוהבי" וזה בעוצם השגתו קרא בני האדם להאמין בשם מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם.
1. במה רואה כל אחד ביטוי אהבתו של אברהם ועל איזה פסוק בפרשתנו הוא מסתמך?
2. התוכל למצוא בפרשתנו עוד רמזים לדעת הרמב"ם על פעולותיו של אברהם נוסף על הפסוק י"ב ה'?
ה. תרגום הביטוי "אברהם אוהבי"
"אַבְרָהָם אֹהֲבִי"
השווה לדברי הפרשנים הנ"ל את דברי המתרגמים:
Luther: du Samen Abrahams meined Geliebten
King James Version: Seed of A. my friend
Version d'Osterwald: race DAbraham que j'ai aime Zadoe Cahn (traduc. Des members du rabbinate francais 1906) Posterite d'Abr. Qui m'aimait
Buber:
Same Abraham's meines Liebenden
הסבר מהו ההבדל העקרוני בין המתרגמים (סדרם לקבוצות!) ומה גרם להם לתרגם כפי שתרגמו.
ו. בין ריב למצה
"הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ"
Behold, all they that were incensed against thee Shall be ashamed and confounded; They that strove with thee Shall be as nothing, and shall perish.
"תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ"
Thou shalt seek them, and shalt not find them, Even them that contended with thee; They that warred against thee Shall be as nothing, and as a thing of nought.
הסבר את ההדרגה שבארבעת הנושאים: הנחרים בך, אנשי ריבך, אנשי מצותך, אנשי מלחמתך.
להבנת ההבדל בין "ריב" ובין "מצה" עיין:
בראשית
"וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי..."
And there was a strife between the herdmen of Abram’s cattle and the herdmen of Lot’s cattle. And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land.
"וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם"
And the herdmen of Gerar strove with Isaac’s herdmen, saying: ‘The water is ours.’ And he called the name of the well Esek; because they contended with him.
שמות
"שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"
And he went out the second day, and, behold, two men of the Hebrews were striving together; and he said to him that did the wrong: ‘Wherefore smitest thou thy fellow?’
"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה..."
And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her fruit depart, and yet no harm follow, he shall be surely fined, according as the woman’s husband shall lay upon him; and he shall pay as the judges determine.