פרשת תזריע תש"ו - נגעי בגדים
א. עניין נגעי בגדים
בהסברת עניין נגעי בגדים נאמרו דעות שונות:
רמב"ם, בפירוש המשנה נגעים י"ב משנה ה':
הצרעת הנזכרת בתורה עונש בעבור לשון הרע... על דרך המוסר והתוכחה. הלא תראה שהם דברים בלתי טבעיים ואינם חלאים טבעיים בשום פנים, לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם, שלא יקרה בהם צרעת, והם על דרך נס, כמו מי סוטה, ואינם אלא דברים חוץ מהטבע...
ד"ה והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון, יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (להלן י"ד ל"ד) "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ, שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת, אשר השם הנכבד שוכן בתוכה. ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה' ג') דרשו עוד, שאין הבית מטמא אלא אחר כיבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם. וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ, ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ, כי לא יארעו שם לעולם. ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים, לא בצבועים, כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו ולא אצבע אלוהים היא, ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין, כדברי רבי שמעון (נגעים פרק י"א משנה ג'). ועל דרך הפשט, מפני זה יחזירו הכתוב בכל פסוק ופסוק, "והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור", כי הדבר נס. ולרבותינו בהם מדרשים וכולם בתורת כהנים.
And the garment if there be in it a pock of tsaraat: This is not natural at all and it does not happen in the world; and so [too] pocks of houses. But since Israel are complete for God, the spirit of God is always upon them, to keep their bodies and clothing and houses in good appearance. And when sin and iniquity happen to one of them, his skin or his clothing or his home becomes ugly, to show that God has departed from him. And hence the verse states (Leviticus 14:34), "and I shall put a pock of tsaraat in the house in the land of your possession" - as it is a plague of God in that house. And behold, it is only practiced in the land that is the inheritance of the Lord, as it states (Leviticus 14:34), "When you come to the land of Canaan, that I give to you as a possession." And the reason for this is not because it is an obligation on the soil [of the land], but [rather] because this matter will only come in the chosen land that the glorious God will dwell within. And in Torat Kohanim (Sifra, Metsora 5:3), they also expounded that a house only becomes impure after the conquest and division of the land and [when] each and every one knows what is his. And the reason [for this] is that [only] then did their minds become settled about them - to know the Lord - and that the [Divine] presence should dwell among them. And so do I think with the pocks of clothing, that it is only practiced in the land, and [that] it was not necessary to [specifically] exclude outside the land from them, as they would never occur there. And because of this, they are also only practiced on white clothes, and not with colored ones - as maybe the dye released that ugliness in that place according to its nature, and it is not 'the finger of God.' And therefore, clothes that become colored by the Heavens, can become impure, like the words of Rabbi Shimon (Mishnah Negaim 11:3). And according to its simple understanding, it is because of this that Scripture goes back in each and every verse [to mention], "the garment or the skin or the warp or the woof," because the matter is a miracle. And our rabbis have homilies about them and they are all in Torat Kohanim.
רלב"ג:
ועניין הצרעת באלו הדברים (בגדים, בתים) הוא שיגבר בהן הלחות הנכרי והחום הנכרי, יחלש חומם היסודי, באופן שידרכו אל הבילוי וההפסד... והנה תמצא כי המראה שיורה על כמו זה העיפוש הוא הירוק או האדום, כבר תמצא זה במקום העפושים כמו מימי האשפות...
יש מהדברים ממה שישתמש האדם מהם לרפיונם ולהיותם קרובים אליו מאוד (=מפני היותם חלשים וקרובים...) יתפעלו* בהתפעלותו... והנה המשי וכל כלי המתכות מפני חומרם החזק לא יקבלו הפסד משימוש האדם כבגד צמר ופשתים, שהוא לובש אותם תמיד קרוב לגופו ובשרו, כמו הכותונת אשר עליו... או העור... הנעלים, שכל אלה הם מתפעלים מאוד בשימושי האדם. ובעבור זה חששה התורה, שמא המצורע בחליו ובהיסגרו נשתמש בבגדים ובעור ההמה; כי הם כסותו לבדו, הם שמלתו לעורו ונעליו אשר ברגליו, והם המיטה אשר ישכב עליה, ואולי יתפעלו מאיכויות המצורע ועיפוש גופו ויתראו בהם כתמים, כמו שנתראו הנגעים באדם... (ואתה רואה בעיניך שפעמים רבות מזיעת האדם בחוליו יצטבע החלוק אשר על בשרו...) ומפני זה חששה תורה במצורע, שאולי אחרי טהרתו ירצה להשתמש באותם הבגדים והנעלים, וידבק הטהור בטמא, ואולי יחזירוהו לחוליו...
ד"ה והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: ממה שאין ספק בו שלא יהיה זה בטבע בשום פנים, כי בבגד לא יקרו אלה המראות המשונות, אם לא מצד מלאכה תשימם בו בצבעים שונים בכוונה או שלא בכוונה, וזה מצד איזה חטא שיקרה בסמים הצובעים או במלאכת האומן או בהתפעלות הבגד הצבוע, וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל. אמנם העיד הכתוב שלפעמים יהיה זה כפלא בבגדים ובבתים, וזה להעיר אוון הבעלים על עבירות שבידם, כמו שסיפרו ז"ל שיקרה בעניין השביעית כאמרם "בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את מטלטליו. לא הרגיש סוף מוכר שדהו" וכו'. וכל זה בחמלת ה' על עמו שומרי מצוותיו, וכן קיבלו חז"ל, שאין בגדי עובדי עכו"ם מטמאין בנגעים. וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכולם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא יתברך באמרו "בצלמנו כדמותנו", ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישיי הנקרא "צלם אלוהים" ובכחו הבחיריי הנקרא "דמות אלוהים", כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה, וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת, ובהם עושה צדקה ומשפט. ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו - הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא כאמרו "וצדיק יסוד עולם". וכאשר לב הותל היטה את האדם מזה, בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו, יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלוהי, כאמרו "כי לא אצדיק רשע". וכאשר יקרה זה לאדם כשגגה שיוצא מאתו, הנה יתייסר בממונו או בגופו כפי החכמה האלהית להעיר אוזנו כאמרו "ויגל אזנם למוסר". אמנם הנרדמים, אשר לא ידעו כלל ולא התעוררו כלל לדעת דבר מזה, והם כל בני עובדי כוכבים ומזלות ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה, הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים, אשר לא תפול השגחה אלהית באישיהם, אבל במיניהם בלבד, כי בהם תשלם כוונת הממציא יתברך. וכאשר בחר באומה הישראלית כאומרו "בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה", וזה מפני שתקוות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתם ומקובל בכולם מהאבות, כדאמרו "נודע ביהודה אלהים" וגו'. כתב להורותם התורה, והוא החלק העיוני, והמצווה, והוא חלק המעשי, כאשר העיד באמרו "והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם", והזהיר שבנטותם מזה יעיר אוזנם ביסורין כאמרו "אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". ובחמלתו עליהם, כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו, אמר לעורר היחידים מהם ראשונה בנגעי בגדים, אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי עובדי כוכבים ומזלות מטמאין בנגעים, וכשלא יספיק זה, יעוררם בנגעי בתים, אשר בהם גם כן לא יבוא נגע צרעת בטבע כלל. ולזה ראויה שלא יהיו בגדי עובדי כוכבים ומזלות מטמאין ולא בתיהם מטמאים בנגעים כלל כמו שקיבלו חז"ל, וכאשר לא עלו הדורות למדרגה ראויה לחמלה זו אין זיכרון לראשונים שנמצאו לעולם נגעי בתים עד שאמרו קצתם ז"ל שלא היו לעולם.
והבגד כי יהיה בו נגע צרעת, when it is quite clear that this is not the kind of stain familiar to science and responsive to removing by chemical detergents. Discolouration of a garment in colours other than the ones that are work related due to the vocation of the wearer, are usually caused deliberately by the owner. What occurred here is due to some sin the owner was guilty of.
At any rate, our tradition has taught that the only discolouration of garments or cloths that are considered from a halachic point of view are garments which themselves are white and not coloured. Any coloured garment is not subject to this legislation at all, is not within the parameter of what is called נגע צרעת. The phenomenon of white garments or exterior walls of houses which are normally whitewashed breaking out in different colours is by itself a warning to the owner to examine his lifestyle and what he might have done wrong to rate such a warning.
Our sages in Kidushin 20 tell about how seriously a violation of a rule which is only peripheral to the Sh’mittah legislation is viewed. [the basic rules of sh’mittah relate to working the soil during that year. What I described here as “peripheral,” i.e. in Talmudic parlance as אבקה של שמטה, is the dealing in produce grown in violation of the sh’mittah laws. Ed.] The Talmud explains that violating the “peripheral” aspects of that legislation my result in the guilty party becoming impoverished. The process is gradual so that the guilty party had ample opportunity to ask himself why G’d had singled him out for this kind of punishment.
The same is true of the נגע צרעת legislation. Proof of the fact that this affliction is due to a well meaning Creator, One Who is concerned with the welfare of His Jewish subjects, is the fact that if the symptoms we know as נגע צרעת surface on the garments of gentile or houses of gentiles, these are not declared as ritually impure. Seeing that the gentiles as a rule do not have life in the hereafter to look forward to, G’d is not at such pains to warn them not to risk losing something they doe not to look forward to in any event. When a Jew is in danger of losing his claim to eternal life this is a far more serious matter, and G’d goes out of His way to afford the person potentially endangering his claim to eternal life an opportunity to repent and change his lifestyle before it is too late. In referring to this concept, Solomon in Proverbs 10,25 describes the צדיק, the Just, as the foundation of the universe. The whole idea of man having been created in G’d’s image, and G’d’s desire for man to become as much like Him as it is possible for a creature to become, lies at the source of this concern by G’d not to let man waste his opportunity to live up to his destiny.
Once man becomes aware of G’d’s concern for him he will have little difficulty in making his own will correspond to the revealed will of His Maker. He will begin to realise that by “listening” to the urgings of his body-dominated desires he risks losing his eternal life and the death of his body would also signal the death of his life force נפש, just as that of all the animals. >br> Even though we see many people defy G’d in their lifestyles, we can be sure in the words of G’d in Exodus 23,7 כי לא אצדיק רשע, “that I will not allow the wicked to appear as if he were a just person for ever.” [the author, in continuing this sermon, describes all the gentiles and most of the Jews of his time, as so oblivious to all this that they may be compared as existing in a permanent state of spiritual coma. Ed.] Nonetheless, if G’d chose the Jewish people as His special people it is because He entertains the fond hope that out of this nation there will emerge a nucleus of people who are aware of their destiny. When the Jewish people are predominantly in the state of spiritual coma the author just described, the symptoms described in our portion will not appear as it would be a waste of time to hope that the people thus afflicted would see in these symptoms a message from their G’d.
1. סדר את הדעות הנ"ל לקבוצות והסבר את ההבדל העקרוני שביניהן.
*
2. התוכל למצוא סיוע לדעת אברבנאל בפסוקי התורה?
**
3. מהו הטעם הניתן בדברי ספורנו למה שנאמר בנגעים פרק י"א משנה א': "כל הבגדים מטמאין בנגעים חוץ משל עכו"ם"?
ב. "והבגד כי יהיה בו נגע..."
"וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע..."
And when the plague of leprosy is in a garment, whether it be a woolen garment, or a linen garment;
הנגע גדרו ומהותו הוא חולי באחד מאברי הבעל חי המרגיש, ובהיות הבגד דבר שאין בו הרגש, איך ייתכן שיהיה בו צרעת, ואיך יאמר עליו "צרעת ממארת", כל לשון ממארת יורה על כאב, כמו "סילון ממאיר וקוץ מכאיב" (יחזקאל כ"ח כ"ד) ומי שאין בו הרגש כבגד וכעור, אין בו כאב?
1. התוכל לענות על שאלתו בדרך הפשט?
**
2. הבא דוגמא מנ"ך לשימוש לשון דומה לזה!
ג. "נגעי בגדים"
ספורנו, פסוק מ"ז:
ד"ה והבגד (ראה בראשית הגיליון) משווה בדבריו שני מדרשי חז"ל מקבילים:
...אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחילה. ממי אתה למד? מאיוב, שנאמר (איוב א' י"ד): "ומלאך בא אל איוב ויאמר: הבקר היו חורשות... ותפול שבא ותקחם... עוד זה מדבר וזה בא ויאמר... עוד זה מדבר וזה בא ויאמר... ויפול על הנערים וימותו..." ואף בנגעים כן: בתחילה הן באים אל ביתו, אם חזר בו – מוטב, ואם לאו - הן טעונין חליצה; אם חזר בו – מוטב, ואם לאו – טעונין נתיצה; חזר בו – מוטב, ואם לאו – באים על הבגדים וטעונין כיבוס; חזר בו – מוטב, ואם לאו – טעונין קריעה; אם חזר בו - מוטב, ואם לאו – טעונין שריפה; ואחר כך הן באין על גופו; אם חזר בו - מוטב, ואם לאו – יוצא ובא; אם חזר בו – מוטב, ואם לאו – "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו".
2. קדושין כ' ומובא בקיצור ברש"י, ויקרא כ"ו א':
ד"ה לא תעשו לכם אלילים: ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר: בתחילה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית, סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה "וכי תמכרו ממכר" (ויקרא כ"ה י"ד), מה כתיב ביה "או קנֹה מיד עמיתך" (שם) - דבר הנקנה מיד ליד. לא חזר בו - סוף מוכר אחוזתו. לא חזר בו - סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו - סוף לווה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו - סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו - לא דיו לישראל אלא אפילו לגוי.
(ועיין גיליון בהר תש"ג שאלה א).
רעיון שני מדרשי חז"ל אלה אחד הוא.
הסבר, למה הביא רש"י את דברי חז"ל לפרשת בהר ולמה לא הביא את מדרש חז"ל הדומה לו למקומנו?