פרשת ויחי תשי"ב - ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך...
לפרק זה וביחוד לפסוקים ט"ו-ט"ז עיין גיליון ויחי תש"ה.
א. מות רחל
"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל"*
And as for me, when I came from Paddan, Rachel died unto me in the land of Canaan in the way, when there was still some way to come unto Ephrath; and I buried her there in the way to Ephrath—the same is Beth-lehem.’
ד"ה ואני בבואי: ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך שהרי מתה סמוך לבית לחם;
'ואני בבאי מפדן וגו AND AS FOR ME, WHEN I CAME FROM PADAN etc. — “And although I trouble you to take me for burial into the land of Canaan and I did not do this for your mother (i.e., I did not take the trouble to bury her in a place other than that in which she died, which was by the road-side) which I might easily have done since she died quite close to Bethlehem”.
ד"ה ואקברה שם: ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים שנאמר (ירמיהו ל"א) קול ברמה נשמע וגו' והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם. ואונקלוס תרגם כרוב ארעא כדי שיעור חרישת יום [ס"א ארץ] ואומר אני שהיה להם קצב שהיו קורין אותו כדי מחרישה אחת קוריאד"א בלע"ז כדאמרי' כרוב ותני כמה דמסיק תעלא מבי כרבא.
ואקברה שם AND I BURIED HERE THERE and did not carry her even the short distance to Bethlehem to bring her into a city. I know that in your heart you feel some resentment against me. Know, however, that I buried her there by the command of God”. And the future proved that God had commanded him to do this in order that she might help her children when Nebuzaradan would take them into captivity. For when .they were passing along that road Rachel came forth from her grave and stood by her tomb weeping and beseeching mercy for them, as it is said, (Jeremiah 31:15) “A voice is heard in Rama, [the sound of weeping … Rachel weeping for her children]”, and the Holy One, blessed be He, replied to her (v. 16) “There is a reward for thy work, says the Lord etc. (v. 17) for thy children will return to their own border”. Onkelos translated it (כברת ארץ) by כרוב ארעא which is a full measure of one day’s ploughing. I am of opinion that they had a definite measure which they called “one full furrow”; old French cordié. So we say, (Bava Metzia 107a) “He ploughs (כריב) and ploughs again”, and (Yoma 43b) “as much earth as a fox carries on its feet from a ploughed field (בי כרבא).”
ד"ה ואקברה שם: כתוב בפירוש רש"י ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ. ולא ידעתי מהו, וכי בחוצה לארץ נקברה חס ושלום, שהרי בארץ מתה ושם נקברה, כמו שנאמר כאן בפרשה, מתה עלי רחל בארץ כנען, ושם כתוב עוד מפורש (לעיל ל"ה ו') ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען היא בית אל, וכתיב (שם פסוק ט"ז) ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבא אפרתה, ומתה בדרך בין בית אל ובין בית לחם אפרתה בארץ ישראל. ואקברה שם (אחרי הביאו לשון רש"י): וצריך על כל פנים שיהיה רמז במקרא לטעם הזה שאמר באגדה זו. ושמא זהו מה שאמר הכתוב מתה עלי רחל בדרך, ואקברה שם בדרך, כלומר בדרך אשר יעברו בה בניה מתה ושם קברתיה לטובתם, כי היא לא מתה בדרך רק ברמה שהיא עיר בארץ בנימין ושם נקברה, אבל בדרך של עתיד מתה, והכתוב לא יפרש בעתידות רק ירמוז בהם. ועל דרך הפשט גם כן אמר לו כן כמתנצל, שלא יחר ליוסף בראות חפצו בקבורת המערה על שלא קבר אמו שם, וכאשר קבר שם את לאה, ולכך אמר לו כי מתה בארץ כנען ולא נקברה בחוצה לארץ כאשר תהיה קבורת מצרים ליעקב, ומתה בדרך בפתע פתאום ולא יכול לקברה שם, כי איך יעזוב את בניו ואת מקנהו בדרך וילך מהרה עמה למערת המכפלה, ואיה הרופאים והרפואות לחנט אותה. וזה טעם "עלי". ואף על פי שמערת המכפלה אינה רחוקה משם רק כחצי יום, היה יעקב כבד מאד במקנה הגדול ובני בית ולא יגיעו שם רק בימים רבים, וכן עשה בדרך ההוא ימים רבים עד בואו אל אביו.
ד"ה ואני בבואי מפדן ארם: באותו הדרך לאחר שבירכני הקב"ה מתה רחל באותו הדרך בעוד הרבה דרך עד הישוב, לכן קברתיה בדרך כי לא היה פנאי לקוברה אצל לאה במערכת המכפלה ושלא יפשיעהו יוסף על אמו הוצרך לומר כן.
ואני בבואי מפדן, on the same route after G’d had given me His blessing, מתה עלי רחל, while I was still on the same route, this is why I had to bury her there while on the way. There did not present itself an opportunity to bury her next to Leah in the cave of Machpelah. Yaakov elaborated on this now so that Joseph would not consider him as having been criminally negligent in not according his mother the kind of burial she was entitled to.
ד"ה ואני: שמא תאמר כשאמר אלי האל יתברך ונתתיך לקהל עמים היתה הכוונה שאוליד עוד בנים אלא שגרם החטא זה לא יתכן.
ואני, maybe you think that when G’d said to me: “I will make you into a community of nations,” that He meant that I myself would become the father of more sons but that I was denied those on account of some sin, this cannot be because
ד"ה בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה: תכף כשנסעתי מאותו המקום שהיה דבר האל יתברך אלי בעודי בדרך אפרת. וכל כך גברה עלי טרדתי ואבלותי שלא עצרתי כח להוליכה לבית קברות בית לחם, ואין ספק כי מאז היה לבי חלל בקרבי ולא שלט עוד בי יצר הרע ונחלשה תאותי ולא נשאר בי כח להוליד בנים.
בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה, immediately after G’d finished speaking to me before I had even arrived at Beyt Lechem, ואקברה שם בדרך אפרת, and I had to bury her there on the route to Efrat; I was so overcome by grief at the time that I did not even have the strength to transport her remains to the burial grounds in Beyt Lechem. There is no doubt that ever since her death my heart was so full of grief that my libido had completely ceased to be active and I would not have been able to sire more children and to thereby become dirtied by sin, even if I had felt the desire to do so. [The author describes the act of procreation as “sinful,” meaning that even among the most pious, the act of ejaculating is itself accompanied by some impure thought, a degree of physical gratification. Ed.].
1. מה קשה לרש"י?
2. לדעת הרא"ם יש לפרש דברי רש"י "ולא הלכתיה לבית לחם להוליכה לארץ" - להוליכה לעיר. למה?
3. במה שונה ספורנו משלושת המפרשים האחרים, ומה הניעו לפרש כך?
* לדברי רש"י לפסוק ז' קרא:
שמשון מלצר, אשירה לרש"י:
(ספר השירות והבלדות)
... ולאורם של נרות הפרפי"ן שהעלינו עלתה דמותו של יעקב, זקן וחלוש ותשוש מיסורים ומתחזק לישב על המטה, והוא משתחוה לפני בנו השליט (תעלה בעידניה סגיד ליה) והוא מצטדק לפניו ומסביר: ואני בבואי מפדן... שרנו כולנו בחום, ברננה בניגון היוצא מן הלב: ואני – ואני יעקב, בבואי – כשבאתי, מפדן – היא פדן-ארם, מתה – נפטרה, עלי – בגללי, רחל - רחל אמך... ואף-על-פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך... ויודע אני שיש בלבך עלי. אבל דע לך שעל-פי הדיבור קברתיה שם... כשיגלה נבוזראדן... שרנו כולנו בחום, ברננה, בניגון היוצא מן הלב - מלבו של יוסף שאמו נקברה בשדה בצדי הדרכים, מלבו של יעקב שהאהובה והנעימה גם במותה ממנו נפרדה, מלבה של רחל היוצאת על קברה ובוכה ומנקשת רחמים, מלבם של ישראל שהגלום שבויים כבולים בשלשלאות של ברזל, ומלבו, כביכול, העונה לרחל: יש שכר לפעלתך...
ב. "ויברך את יוסף"
"וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף"
And he blessed Joseph, and said: ‘The God before whom my fathers Abraham and Isaac did walk, the God who hath been my shepherd all my life long unto this day,
ד"ה ויברך את יוסף: הטעם, כי לברך את יוסף באהבתו אותו בירך את בניו. ויגיד כי לא היה ליוסף זרע אחר, והיתה כל ברכתו בברכת אלה הנערים. או שיקראו שאר בניו על שם אחיהם ומברכתם יבורכו גם הם, והוא הנכון בעיני, כי הנביא אומר ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, ודברו לא יהיה לריק, אבל הוליד אחרי כן בנים כדעת אונקלוס שאמר ובנין דתוליד בתריהון, ויהיה אשר הולדת עבר במקום עתיד, כמו אשר לקחתי מיד האמורי, ורבים מלבדו. כי על דרך הפשט יראה שכבר היו לו בנים שהוליד אחרי בואו אליו מצרימה ממה שהוצרך להאריך, ולא אמר "ועתה שני בניך הנולדים לך אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר תוליד לך יהיו". וזה טעם מה שאמר (לעיל מ"א נ') וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, כי אחרי הרעב נולדו לו עוד בנים אחרים, והכתוב לא יזכיר אותם כי אין בהם צורך.
ד"ה ויברך את יוסף: ברכת הבנים היא ברכת האב.
ויברך את יוסף, blessings bestowed on one’s children are a blessing bestowed on the father.
1. מה קשה להם?
2. מה בין שני פירושי הרמב"ן, ולמה העדיף את השני על הראשון?
3. למה מכניס הרמב"ן כאן לפירושו את פסוק כ"ב?
4. הסבר את הרעיון המבוטא בדברי הרשב"ם.
ג. "שכם אחד על אחיך"
"וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ"
ואני נתתי לך MOREOVER I HAVE GIVEN TO THEE — Because you will take the trouble to engage in my burial “I” give you an inheritance in which you will be buried. And which was this? Shechem, as it is said, (Joshua 24:32) “And the bones of Joseph which the children of Israel brought up out of Egypt, buried they in Shechem”.
ד"ה ואני נתתי: לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה ואיזו זו - שכם, שנאמר (יהושע כ"ד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.
ואני נתתי לך MOREOVER I HAVE GIVEN TO THEE — Because you will take the trouble to engage in my burial “I” give you an inheritance in which you will be buried. And which was this? Shechem, as it is said, (Joshua 24:32) “And the bones of Joseph which the children of Israel brought up out of Egypt, buried they in Shechem”.
ד"ה שכם אחד על אחיך: שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך.
שכם אחד על אחיך Jacob meant by the word שכם the actual city of Shechem and said: this shall be to you one portion additional to what you will receive together with your brothers.
ד"ה בחרבי: ... דבר אחר: שכם אחד הוא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא, כתרגומו. והרבה יש לו דומים במקרא (תהילים כ"א): כי תשיתמו שכם, תשית שונאי לפני לחלקים (שם ס') אחלקה שכם (הושע ו') דרך ירצחו שכמה איש חלקו (צפניה ג') לעבדו שכם אחד.
בחרבי ובקשתי WITH MY SWORD AND WITH MY BOW — When Simeon and Levi slew the inhabitants of Shechem all the surrounding nations gathered together to join in battle against them and Jacob girded on his weapons to war against them (cf. Genesis Rabbah 80:10) Another explanation of this verse: שכם אחד ONE PORTION [ABOVE THY BRETHREN] — this refers to the birthright (Genesis Rabbah 97:6): that Joseph’s children should receive two portions when Canaan would be divided amonqst the tribes (cf. Deuteronomy 60:17; Joseph therefore was to be regarded as the first-born). The word שכם signifies portion. “For thou wilt make them שכם” i.e. thou wilt place my enemies before me in portions (thou wilt scatter them before me); (Deuteronomy 60:8) “I will divide שכם the portion”; (Hosea 6:9) “on the way they murder שכמה” i.e. each man kills someone as his own portion; (Zephaniah 3:9) “to serve him as though they were all but one portion (שכם)” i.e. to serve him unitedly.
ד"ה שכם אחד על אחיך: חלק אחד. והוא ממשפחת על שכמם; ולעבדו שכם אחד (צפניה ג').
ד"ה ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך: אחרי שבירך את בני יוסף ועשאם שני שבטים, חזר על יוסף ואמר לו, הנה אנכי מת, והיה אלהים עמכם בגלות להציל אתכם מכל צרה, ותפרו ותרבו מאד, וישיב אתכם אל ארץ אבותיכם לנחול אותה, ואני כבר נתתי לך בארץ ההיא החלק האחד אשר בידי לתת, והוא חלק הבכורה, להיותך בו יתר על אחיך מיום שלקחתי אותו מיד האמורי בחרבי ובקשתי. וזה כולו פיוס ליוסף ואהבתו אותו, כי הודיעו שנתן לו הבכורה להיות בניו מעתה מתברכים להעשות שני שבטים גם בדגלי המדבר וחנוכת הנשיאים, וגם החלק אשר לו בנחלה נתן לו שיזכה בו כאשר יכבשו הארץ בחרב ובקשת ובמלחמה.
From the hand of the Amorite. The first wars for the Holy Land were with the Amorites. Moreover, both Ephraim and Menasheh received portions taken from them; see Bamidbar 32:39 and Shoftim 1:35.
הרכסים לבקעה:
"שכם" ישמש כפול: ואני נתתי לך שכם – שכם אחד על אחיך, היא חלקת השדה שקנה בתחום שכם. ומגיד הכתוב כאן, שאחר שנסע יעקב משם והתישב בקרית ארבע מקום אביו, החזיקו הכנענים יושבי שכם ושכניהם בחלקת שדהו ונלחם יעקב עמהם ולקחם מידם בחרבו ובקשתו, וזהו שנתן עתה ליוסף יתר על אחיו והוא שנאמר, שקברו עצמותיו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור... (יהושע כ"ד ל"ב).
1. מהן הדעות השונות בפירוש מילת "שכם"?
2. כידוע, אין רש"י מביא שני פירושים למילה, אלא אם כן לא נחה דעתו באף אחד משניהם. הסבר מהי חולשתו של כל אחד משני פירושי רש"י!
*
3. ר' שלמה דובנא, (חי בשנים תצ"ד-תקע"ג) ב"באור", מבקר פירוש רש"י הראשון:
אבל פירוש על עיר שכם מלבד שהוא רחוק מפשוטו של מקרא, הנה גם מילת "אחד" לא שייך אחריו, כי שם עצם פרטי לא יתחבר עם מספר...
התוכל להסביר את דברי רש"י כך, שיוסרו מעליו דברי הביקורת של ר' שלמה דובנא?
**
4. בעל קרני אור, מגיה בדברי ראב"ע:
במקום "והנכון בעיני שפירוש שכם אחד – חלק אחד, והוא ממשפחת על שכמם" צריך לגרוס: "שכם אחד – חלק אחד על שכמם, והוא ממשפחת ולעבדו שכם אחד".
הסבר מהי נחיצות ההגהה הזאת!
ד. "בחרבי ובקשתי" - שאלות ברש"י
"בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"
בחרבי ובקשתי WITH MY SWORD AND WITH MY BOW — When Simeon and Levi slew the inhabitants of Shechem all the surrounding nations gathered together to join in battle against them and Jacob girded on his weapons to war against them (cf. Genesis Rabbah 80:10) Another explanation of this verse: שכם אחד ONE PORTION [ABOVE THY BRETHREN] — this refers to the birthright (Genesis Rabbah 97:6): that Joseph’s children should receive two portions when Canaan would be divided amonqst the tribes (cf. Deuteronomy 60:17; Joseph therefore was to be regarded as the first-born). The word שכם signifies portion. “For thou wilt make them שכם” i.e. thou wilt place my enemies before me in portions (thou wilt scatter them before me); (Deuteronomy 60:8) “I will divide שכם the portion”; (Hosea 6:9) “on the way they murder שכמה” i.e. each man kills someone as his own portion; (Zephaniah 3:9) “to serve him as though they were all but one portion (שכם)” i.e. to serve him unitedly.
ד"ה בחרבי ובקשתי: היא חכמתו ותפילתו.
בחרבי ובקשתי that is, by means of his spiritual weapons: his wisdom and his prayer (“בַּקָשָׁתִי” cf. The Targumim and Bava Batra 123a).
וראה תרגום אונקלוס:
"...בצלותי ובבעותי".
1. מה ראה רש"י להוציאו מידי משמעותו?
ולמה לא רצה לפרש "בחרבי ובקשתי" על חרבו של שמעון ולוי?
ישב קושייתו!
ה. "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי"
"אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"
Moreover I have given to thee one aportion above thy brethren, which I took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow.’
ד"ה שכם אחד: ... וטעם "בחרבי ובקשתי" על השם. כאשר אמר דוד: "מגיני וקרן ישעי". ...וטעם "אשר לקחתי"- אשר יקחו ישראל בחרבם ובקשתם. והזכיר האמורי בעבור שאין בשבעה גוים חזק כמוהו. הלא תראה אחר שנהרגו שני מלכי האמורי הגדולים אמר יהושע לתת אותנו בידי האמורי. ואל תתמה על מילת לקחתי. כי לאחר שהשם נתנה בפה לאברהם הם יחשבו שהוא שלהם. וכן נאמר ליעקב לך אתננה ולזרעך.
ד"ה ואני נתתי לך: אחרי שבירך את בני יוסף ועשאם שני שבטים, חזר על יוסף ואמר לו, הנה אנכי מת, והיה אלהים עמכם בגלות להציל אתכם מכל צרה, ותפרו ותרבו מאד, וישיב אתכם אל ארץ אבותיכם לנחול אותה, ואני כבר נתתי לך בארץ ההיא החלק האחד אשר בידי לתת, והוא חלק הבכורה, להיותך בו יתר על אחיך מיום שלקחתי אותו מיד האמורי בחרבי ובקשתי. וזה כולו פיוס ליוסף ואהבתו אותו, כי הודיעו שנתן לו הבכורה להיות בניו מעתה מתברכים להעשות שני שבטים גם בדגלי המדבר וחנוכת הנשיאים, וגם החלק אשר לו בנחלה נתן לו שיזכה בו כאשר יכבשו הארץ בחרב ובקשת ובמלחמה. והנה אמר לו, עשיתי עמך כל הטובה שיכלתי לעשות לך, לעת שהייתי יכול לעשותה, כי אין ברשות יעקב בארץ רק שכם אחד, שאין בידו לגזול מאחד מבניו את נחלתו, רק הבכורה היתה לו לתת אותה לטוב בעיניו, והנה נתן אותה אליו. וטעם מיד האמורי - כי ישראל לקחו הארץ תחילה מיד האמורי, כי סיחון ועוג שני מלכי האמורי היו, והמלחמה הראשונה והגדולה שהיתה להם בכבוש הארץ היתה לבניו של יוסף עם האמורי, היא מלחמת יהושע עמם, ובם נעשה הנס הגדול, כדכתיב (יהושע י' י"ב) אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל וגו', ומיד האמורי היה חלק ונחלה לבני יוסף, כמו שכתוב (במדבר ל"ב ל"ט) וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה. וגם בני אפרים נחלו בגבול האמורי, כמו שכתוב (שופטים א' ל"ה) ויואל האמורי לשבת בהר חרס באילון ובשעלבים ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס. וטעם בחרבי ובקשתי - כי הארץ לא תכבש להם רק בחרב ובקשת. ירמוז למה שאמר הכתוב (יהושע י"א י"ט-כ') לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. וייחס החרב והקשת אליו, כי זכותו היא העושה עמם מלחמה והיא הנלחם להם, לא הם עצמם, וכענין שאמר הכתוב (תהלים מ"ד ד') כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם, וזהו בזכות האבות
From the hand of the Amorite. The first wars for the Holy Land were with the Amorites. Moreover, both Ephraim and Menasheh received portions taken from them; see Bamidbar 32:39 and Shoftim 1:35.
ד"ה אשר לקחתי: כי כן מנהג הלשון לומר עבר במקום עתיד במקומות רבים ובדברי הנבואה לרוב. ואמר "לקחתי", רצונו לומר, שיקחו בני. וכן "בחרבי" - בחרב בני. והנה אמר יהושע לישראל (יהושע כ"ד י"ב) "לא בחרבך ולא בקשתך", לפיכך מפרשים: בעזרת האל שהוא חרבי וקשתי, על דרך (שמואל ב' כ"ב): "מגיני וקרן ישעי", "סלעי ומצודתי". וזכר "האמורי" שהוא היה העצום בשבעת הגויים. כמו שאמר בעמוס ט' ב'.
When Yaakov said: לקחתי, “I will take or I took,” he did not refer to his own person but to the extension of himself, his children or offspring. The same is true also when he said: ובחרבי ובקשתי, “and with my sword and with my bow.” He referred to the sword and bow used by the members of the tribes of Ephrayim and Menashe in the conquest during the days of Joshua. Although we read in the Book of Joshua 24,12 לא בחרבך ולא בקשתך, that Joshua is reminding the Jewish people that their victory was not due to their prowess in the martial arts, our sages already explained that Joshua did not mean to deny the facts, but to deny faulty interpretations of the facts, by not giving the credit for their success to G’d’s help, or in this case, for the assistance of the merit of their illustrious ancestor Yaakov. This is not the only time in Scripture that we encounter such apparently enigmatic statements. We read in Samuel II 22,3 that David speaks of G’d being “my shield, my fortress and my refuge.” Any fool can understand that David did not consider G’d as an invisible shield, seeing he had refused to use one in his fight against Goliath, for instance. He indicated that without G’d’s help, even if holding a shield in his hand, such a shield would have been powerless to protect him. When Yaakov made reference to האמורי, he did so merely because this tribe was the most ferocious and powerful among all the Canaanite tribes Joshua faced. We find this confirmed in Amos 2,9 ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה הארזים גבהו, “and I have destroyed the Emorite before them, whose stature was as tall as the cedar’s and who was as stout as the oak, etc.” According to Bereshit Rabbah end of chapter 96 as quoted by Rashi, Yaakov had referred to the city of Shechem, Yaakov telling Joseph that the city in which he would eventually be buried would be part of his tribal territory. The word לקחתי is also understood by the Midrash as in the past tense, and as referring to what had happened there at the time. Shimon and Levi, Yaakov’s sons, had conquered that city, and the Emorite and the Hittite are two different names for the same tribe.
1. מהם הקשיים השונים בפסוקנו שרוצים המפרשים האלה לישב?
2. האם מסכים הרד"ק עם הרמב"ן?
**
3. תן דוגמאות מספרי התנ"ך לשימוש זה של עבר בהוראת עתיד!
**
"וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ"
**
And I sent the hornet before you, which drove them out from before you, even the two kings of the Amorites; not with thy sword, nor with thy bow.