א. טעם בגדי הכהנים |
ד"ה לכבוד ולתפארת: שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב כחתן יכהן פאר (ישעיה ס"א י'), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת ועשה לו כתנת פסים (בראשית ל"ז ג'), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (לעיל כ"ה ז'), והלבישו כבן מלכי קדם. וכן הדרך במעיל וכתונת, וכתוב ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (שמואל ב' י"ג י"ח), ופירושו כי עליה כתונת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן, ונמצא שכתונת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר וכתנת הפסים אשר עליה קרעה.
והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה (יחזקאל כ"א ל"א), וכן כתוב וצניף מלוכה (ישעיה ס"ב ג'), וכך יקראם הכתוב פארי המגבעות (להלן ל"ט כ"ח), וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מ"ד י"ח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם. והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב והמניכא די דהבא על צוארך (דניאל ה' ט"ז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קל"ב י"ח) יציץ נזרו. והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (שם מ"ה י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, וכתיב (דניאל ה' ט"ז) ארגוונא תלבש והמניכא די דהבא על צוארך. והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב (אסתר ח' ט"ו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו.
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קודש לאהרן לשרת בהם לכבוד ה’ השוכן בתוכם ולתפארת עוזם, כדכתיב (תהלים פ"ט י"ח) כי תפארת עזמו אתה. וכתיב (ישעיה ס"ד י') בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקודשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צ"ו ו') עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס' י"ג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד ה’. וכן ובישראל יתפאר (שם מ"ד כ"ג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כולם לכבוד ולתפארת (להלן פסוק מ'), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס' ז'). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, שיבינו מה שיעשו. וכבר אמרו (יומא ס"ט א') דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי.
For honor and for splendor: That he should be honored and glorious with honorable and glorious clothing, as the verse states (Isaiah 61:10), "as a groom who ministers in glory" - as these clothes were the clothes of royalty. Their likeness was worn by kings during the time of the Torah, as we found with the tunic (ketonet), "and he made for him a tunic of stripes" (Genesis 37:3), the explanation of which is that it is embroidered with stripes - and it is a checkerboard tunic, as I have explained (Ramban on Exodus 25:7) - and he clothed him 'like the son of ancient kings.' And this is [also] the way with the robe (maeil) and the tunic - and it is written (II Samuel 13:18), "And upon her was a tunic of stripes, as so would the virgin daughters of the king wear robes"; and its explanation is that on her was a tunic of stripes apparent and revealed, since the custom of the virgin daughters of the king was to wear robes in which they would wrap themselves, and it would come out that the tunic of stripes would be an outer garment. And therefore, it states (II Samuel 13:19), "and she tore the tunic of stripes that was upon her." And the mitre (mitsnefet) is known also today for kings and great ministers. And therefore the verse states (Ezekiel 21:31) about the fall of the kingdom, "Remove the mitre and lift off the crown"; and it is also written (Isaiah 62:3), "and a mitre (tsnif) of royalty. And so does the verse (Exodus 39:28) call them, "the glory of hats"; and it is written (Ezekiel 44:18), "And glorious linens will be on their heads" - as they are glorious and distinctive for those that crown themselves with them. And the apron (ephod) and the breastplate (choshen) are [also] clothes of royalty, as the matter that is written (Daniel 8:16), "and a gold chain upon your neck." And the frontlet (tsits) is a crown of kings - and it is written (Psalms 132:18), "his crown will shine (yatsits)." And [the garments of the High Priest] are gold and purple and turquoise - and it is written (Pslams 45:14), "All honorable is the daughter of the king inside, from checkerboards of gold is her clothing"; and it is written (Daniel 5:16), "you will wear purple and a gold chain upon your neck." And [concerning] turquoise even today 'no man lifts his hand' to wear it except for a king of nations. And it is written (Esther 8:15), "And Mordechai went out from in front of the king with regal clothes of turquoise and white, and a crown of gold and a wrap of linen and purple" - and the wrap is the robe (maeil) in which he wraps himself. And according to the true path, for honor and for splendor is saying that they make holy clothes for Aharon to serve in, for the honor of God that dwells among them and for the splendor (tiferet) of their might, as it is written (Psalms 89:18), "As You are the splendor of their strength." And it is written (Isaiah 64:10), "The house of our holiness and our splendor where our ancestors praised You" - our holiness is the Honor, and our splendor is the Splendor of Israel. And it is also stated (Psalms 96:6), "Might and splendor are in His Temple," and so [too] (Isaiah 60:13), "To glorify the place of My Temple, and I will honor the place of My feet" - that the place of the Temple be glorious in splendor and the place of His feet, which is the place of the Temple, honored with the honor of God. And so [too] (Isaiah 44:23), "And in Israel will He be splendorous," [means] that He will show and designate His splendor in them. And so it states below (Exodus 28:40), also with clothing of the children - all of them - "for honor and for splendor." And it states about the sacrifices (Isaiah 60:7), "they will go up willingly on My altar - the House of My splendor will I make splendorous" - and behold the altar is His will and the honor is the House of His splendor. And the clothing would need to be made for its sake (lishma); and it is likely that [those that made them] required [particular] intention. And therefore, it states (Exodus 28:3), And you shall speak to all the ones of wise heart, who has been filled with a spirit of wisdom" - that they understand what they should do. And we have already learned (Yoma 69a), "The appearance of his likeness (of the High Priest) is making victory in front of me in my wars."
ד"ה ועשית בגדי קדש: הנה הבגדים שציוה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם האומנים במלאכה, אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים, וציוה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קודש אלה, היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית. ופירוש "ועשית בגדי קדש לכבוד" – כי התבאר אצלנו בכל מקום שנפש האדם נקראת בשם "כבוד" בכתבי הקודש (כמו שנאמר תהלים ל' י"ג "למען יזמרך כבוד") – תעשה בגדי קודש שבם יתלבש הכבוד שהיא הנפש.
And you shall make sacred garments: Behold, the garments that He commanded to make were ostensibly outer garments, such that their makeup is discussed - how the craftsmen are to make them with their work. But they really indicate inner clothes that the priests of God should make - to clothe their souls with thoughts and traits and proper tendencies, which are the clothes of the soul; and the craftsmen did not make those garments. But God commanded Moses that he should make these sacred garments - meaning to teach them how to refine their souls and traits, in such a way they will wear majesty and splendor upon their internal souls. And the explanation of "And you shall make sacred garments for glory," is that it is understood by us that every place that the soul of a man is called glory (as in Psalms 30:13, "In order that my glory sings"), you shall make sacred garments for the glory - meaning the soul - to wear...
ד"ה ואתה תדבר: אולם הבגדים החיצונים, שהם ירמזו על בגדים הפנימיים, זה תעשה ע"י האומנים הבקיאים במלאכה, אולם גם אומנים אלה צריך שיהיו חכמי לב, שכבר ביארתי בפירוש ספר משלי, כי "חכם לב" הוא מדרגה גבוהה מאד, כי "החכם" הוא המתנהג על פי חוקי החכמה ובכל זאת יש לו עדיין מלחמה פנימית עם היצר, אבל "חכם לב" הוא שהחכמה שבה להיות קנין בנפשו וממלאה את כל בתי נפשו. ועל זה אמר: "אשר מלאתיו רוח חכמה" הוא פירוש לחכמי לב, מי שרוח חכמה ממלאה את כל לבו, ולא נמצא בלבו מקום ריק לתאוה וליצר ולמחשבות מתנגדות אל החכמה. וחכמי לב אלה יעשו את בגדי אהרן לקדשו, כי הם יבינו על מה ירמזו הבגדים האלה.
And you shall speak: However, the outer garments which hint to the inner garments - make this with craftsmen expert in their craft. Nevertheless, even these craftsmen must be wise-hearted. For I have already clarified in [my] commentary on Proverbs1 that wise-hearted is a very high level. As a wise one is one who acts according to the laws of wisdom; yet he still has an inner war with his impulse. But one who is wise-hearted is one whose wisdom is acquired by his soul and fills all the chambers of his soul. And about this it states, "that I have filled him with a spirit of wisdom': It is an explanation of "to the wise-hearted" - one who has a spirit of wisdom that fills all of his heart, and there is no place found in his heart that is empty for desire, [an evil] impulse and thoughts that are counter to wisdom. And [it is] these wise-hearted ones that shall make Aaron's clothes to sanctify him; as they will understand to what these garments hint...
1. מה ההבדל העקרוני בין הרמב"ן למלבי"ם בטעם בגדי הכהונה?
2. לשם מה נעזר הרמב"ן בפסוקי תורה, נביאים וכתובים, המובאים בדבריו? (שמואל ב' י"ג; יחזקאל כ"א; תהלים קל"ב; תהלים מ"ה)
ב. "אשר מלאתיו רוח חכמה" |
"אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה"
And thou shalt speak unto all that are wise-hearted, whom I have filled with the spirit of wisdom, that they make Aaron’s garments to sanctify him, that he may minister unto Me in the priest’s office.
ד"ה ואתה תדבר: וי"ו מלאתיו שב אל "לב".
ד"ה אשר מלאתיו: קאי על אהרן, שידבר משה לחכמי לב שמלאתי את אהרן רוח חכמה. וכל זה הקדמה לסיפיה דקרא "ועשו את בגדי אהרן לקדשו", כי מאחר שנצטוה אהרן להתקדש, נתן המקום לו בגדי קודש שיסייעו לו לדבר.
ד"ה ואתה תדבר: אולם הבגדים החיצונים, שהם ירמזו על בגדים הפנימיים, זה תעשה ע"י האומנים הבקיאים במלאכה, אולם גם אומנים אלה צריך שיהיו חכמי לב, שכבר ביארתי בפירוש ספר משלי, כי "חכם לב" הוא מדרגה גבוהה מאד, כי "החכם" הוא המתנהג על פי חוקי החכמה ובכל זאת יש לו עדיין מלחמה פנימית עם היצר, אבל "חכם לב" הוא שהחכמה שבה להיות קנין בנפשו וממלאה את כל בתי נפשו. ועל זה אמר: "אשר מלאתיו רוח חכמה" הוא פירוש לחכמי לב, מי שרוח חכמה ממלאה את כל לבו, ולא נמצא בלבו מקום ריק לתאוה וליצר ולמחשבות מתנגדות אל החכמה. וחכמי לב אלה יעשו את בגדי אהרן לקדשו, כי הם יבינו על מה ירמזו הבגדים האלה.
And you shall speak: However, the outer garments which hint to the inner garments - make this with craftsmen expert in their craft. Nevertheless, even these craftsmen must be wise-hearted. For I have already clarified in [my] commentary on Proverbs1 that wise-hearted is a very high level. As a wise one is one who acts according to the laws of wisdom; yet he still has an inner war with his impulse. But one who is wise-hearted is one whose wisdom is acquired by his soul and fills all the chambers of his soul. And about this it states, "that I have filled him with a spirit of wisdom': It is an explanation of "to the wise-hearted" - one who has a spirit of wisdom that fills all of his heart, and there is no place found in his heart that is empty for desire, [an evil] impulse and thoughts that are counter to wisdom. And [it is] these wise-hearted ones that shall make Aaron's clothes to sanctify him; as they will understand to what these garments hint...
1. מה קשה בפסוקנו?
2. מהי חולשת פירושו של ראב"ע?
3. המסכים המלבי"ם עם אחד משני הפירושים הראשונים או בחר לו דרך שלישית?
התוכל לישב את הקושי הנ"ל על דרך הפשט?
היעזר בפסוקים הבאים: במדבר כ"ד ט'
"וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
"וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
He couched, he lay down as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? Blessed be every one that blesseth thee, And cursed be every one that curseth thee.
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ"
When thou goest forth to battle against thine enemies, and the LORD thy God delivereth them into thy hands, and thou carriest them away captive,
"מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ"
ועיין גיליון כי-תשא תש"ו ג1.
ג. האורים והתומים |
"וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים"
And thou shalt put in the breastplate of judgment the Urim and the Thummim; and they shall be upon Aaron’s heart, when he goeth in before the LORD; and Aaron shall bear the judgment of the children of Israel upon his heart before the LORD continually.
ד"ה ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים: סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר (על פסוק ו') כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל. ולא אמר כלום. אבל הם כדברי רש"י, כתב: שם המפורש נתון בין כפלי החשן, ולכך הוצרך להיות כפול. והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצוואה ולא במעשה כלל. ופרט בבגדים ויעש את האפוד (ל"ט ב'), ויעש את החשן (ל"ט ח'), ולא אמר ויעש האורים והתומים, ואלו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל, ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם היה אומר ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק.
ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר ועשו ארון (כ"ה י'), ועשית שולחן (כ"ה כ"ג), ועשית מנורת (כ"ה ל"א), וכן כולם. ובמשכן אמר: ואת המשכן תעשה (שמות כ"ו א'), בעבור שכבר הזכירו ועשו לי מקדש (שם כ"ה ח'). והנה באורים ותומים אמר: ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים, לא ציוה אתו בעשייתם, והזכירם הכתוב בה"א הידיעה, ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו, שאמר בצוואה ונתת אל חשן המשפט, ובמעשה ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח' ח'), כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה, או היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (בראשית ג' כ"ד).
והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר (ויקרא ח' ז'-ח') ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד, וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, כי לאחר כן נתנם בין כפלי החושן...
בן-אמוזג:
ד"ה את האורים ואת התמים: לא ביאר הכתוב מה הם, וזה אחד מהמקראות הקוראים בקול רעש גדול, כי אנו צריכים לקבלה ולמסורת, כי עליה סמך משה רבנו כשכתב התורה, ולא פירש כמה פינות גדולות באמונה ובמעשה כי אם ברמיזה, וכאיש המדבר אל מי שיודע מה הוא שח... והעיקר שהתורה שבכתב תסמוך על המסורת, כי הכתוב איננו רק חלק מהמסורת.
ד"ה את האורים ואת התמים: לא ביאר הכתוב מה הם, וזה אחד מהמקראות הקוראים בקול רעש גדול, כי אנו צריכים לקבלה ולמסורת, כי עליה סמך משה רבנו כשכתב התורה, ולא פירש כמה פינות גדולות באמונה ובמעשה כי אם ברמיזה, וכאיש המדבר אל מי שיודע מה הוא שח... והעיקר שהתורה שבכתב תסמוך על המסורת, כי הכתוב איננו רק חלק מהמסורת.
1. מהם הקשיים השונים בפסוקים המתורצים בדברי הרמב"ן?
2. לשם מה מזכיר הרמב"ן את הפסוק שמות כ"ו א'?
3. מה רצה להוכיח בעזרת "הכרובים" מבראשית ג' כ"ד?
4. הסבר את דברי הרמב"ן "יזכירם סתם ובידיעה", "ולא הזכירם להם בצוואה ולא במעשה".
5. במה מסכים בן-אמוזג עם דעת הרמב"ן?
**
6. לדעת בן-אמוזג "זה אחד מהפסוקים הקוראים בקול רעש גדול וכו'" הבא עוד פסוקים מפסוקי התורה מסוג זה (המוכיחים מציאות תורה שבעל פה).