פרשת במדבר תש"ו - מפקד הלויים
שאלון זה הוא המשך גיליון במדבר תש"ד, שעסק בחלק הראשון של פרקנו.
א. מניין הלויים
נסה לענות על השאלות האלה!
1. אברבנאל, שואל:
למה ציוה ה' למנות את הלויים מבן חודש ומעלה, ולא נמנו ישראל אלא מבן עשרים שנה ומעלה, כי הנה עבודת הלויים במקדש היתה לשנים קצובות, מבן שלושים שנה עד בן חמשים שנה, כמו שעבודת ישראל לצאת לצבא ולמלחמות היה מבן עשרים עד בן ששים שנה?
2. אברבנאל, שואל:
למה במניין הלויים זכר "משפחותם" ובשאר השבטים לא זכר הכתוב כאן "משפחותם" אלא מספר כל אנשי השבט בלבד?
*
מדוע בגרשון ובמררי תפס בחנייתם לשום "משפחות הגרשוני" "משפחות מררי" ובקהת אמר בחנייתם "משפחות בני קהת יחנו..." (פסוק כ"ט) ולא אמר "משפחות הקהתי"?
*
4. המלבי"ם, שואל:
למה אצל גרשון וקהת אמר תחילה מקום חנייתם, ואחר כך שם הנשיא, ובבני מררי הקדים שם הנשיא, ואחר כך כתב מקום חנייתם?
(שים לב לכלל שקבע המלבי"ם ב"איילת השחר", קפ"ד:
"דרך בעל הלשון להקדים את המילה שהיא עיקר בכוונתו, ולאחר את הטפל אליו... וכן בפרשיות ראוי להקדים הקודם במעלה ובלימוד".)
ב. "...שנים ועשרים אלף"
"כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה'... שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף"
All that were numbered of the Levites, whom Moses and Aaron numbered at the commandment of the LORD, by their families, all the males from a month old and upward, were twenty and two thousand.
ד"ה שנים ועשרים אלף: ובפרטן אתה מוצא שלוש מאות יתרים, בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות, בני קהת שמונת אלפים ושש מאות, בני מררי ששת אלפים ומאתים, [הרי שנים ועשרים אלף ושלש מאות]. ולמה לא כללן עם השאר, ויפדו את הבכורות, ולא יהיו זקוקים השלושה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המניין לפדיון, אמרו רבותינו במסכת בכורות (בכורות ה' א') אותן שלוש מאות לוים בכורות היו, ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון.
שנים ועשרים אלף [ALL THE MALES FROM A MONTH OLD AND UPWARDS WERE] TWENTY AND TWO THOUSAND — But in the enumeration of them given above you will find three hundred more — the sons of Gershon 7500 (v. 22). the sons of Kohath 8600 (v. 28), the sons of Merari C200 (v. 34), making 22,300! Why, then, did Scripture not include them in the sum total together with the others, when they, too, might have redeemed the firstborn of the Israelites (i.e., when each of the 300 might also have served the purpose of replacing a firstborn Israelite, as did the other 22,000; cf. v. 41), and thus the 273 firstborn Israelites who were in excess of the sum total of the Levites as given by Scripture, (the sum total of the firstborn having been 22,273, whilst the Levites, as summed up by Scripture, were only 22,000) would not have required redemption at all (cf. vv. 46—48)!? To this our Rabbis gave the reply in Treatise Bekhorot 5a: those three hundred Levites in question were themselves firstborn, and it was quite sufficient for them to do one thing — that they should free themselves from the necessity of ransom.
ד"ה הפדוים: מיותר מ"ם כמ"ם של ריקם. הכנם שלשום שלש מאות שהלויים עודפים על שנים ועשרים אלף בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור כך פירשו רבותינו.
הפדיום. The final letter ם here is superfluous just as it is superfluous in the word ריקם instead of simply ריק. (Genesis 31,42), or the same letter in the word הכנם in Exodus 8,13, or in the word שלשום in Genesis 31,2. Our sages explain that there were a total of 300 Levites in excess of the number of firstborn that they were to redeem (replace). (Bechorot 5, compare Rashi on verse 39). The reason that the verse described these as “leftover,” “in excess,” is that a firstborn cannot redeem another firstborn, i.e. there must have been a number of firstborn Levites also.
... וזו השאלה שאל הונגטים הגמון לרבן יוחנן בן זכאי אמר לו משה רבכם או גנב היה או לא היה יודע לחשוב. אמר לו: למה? אמר לו הונגטים: מפני שהיו כ"ב אלף בכורות ועוד רע"ג, וציוה המקום שיפדו הלוים בבכורות, תן כ"ב אלף של לויים כנגד כ"ב אלף בכורות, ועוד נמצאו בלויים יתרים על כ"ב אלף ג' מאות, כמו שהוא מחשב במנין ראשון בפרטן. מפני מה אותן ג' מאות לויים היתרים לא פדו אותן רע"ג בכורות העודפין על כ"ב אלף בכורות, שאנו מוצאין שאותן רע"ג נותנין ה' ה' סלעים, ועוד מפני מה כשכלל מניין הלויים בסוף, מפני מה פחת מהן ג' מאות מן מניין הראשון, הוי לא גנב אותן מן החשבון, אלא כדי שיתנו אותן רע"ג בכורות ה' ה' סלעים לאהרן אחיו, או שמא לא היה יודע לחשוב? אמר לו רבי יוחנן: לא גנב היה, ויודע היה לחשוב, ודבר אחד לחש לי לומר לך. אמר לו: אמור. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: יודע את לקרות אבל אין את יודע לדרוש, אמר: אותן כ"ב אלף של לויים פודין לכ"ב אלף של בכורות נשתיירו בלויים עוד ג' מאות בכורות עוד רע"ג, והיו אותן ג' מאות שבלויים בכורות ואין בכור פודה בכור, לפיכך משמנה אותן גנבן מפני שהיו בכורות. מיד נסתלק ממנו.
1. באר בקיצור:מהי השאלה ומהי התשובה?
2. במה שונה העמדת השאלה וניסוחה בפי חז"ל (כמובא ברש"י) מניסוחה בפי ההגמון?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה לגרשון משפחת הלבני: כלומר לגרשון היו הפקודים משפחת הלבני ומשפחת השמעי פקודיהם כך וכך.
לגרשון משפחת הלבני OF GERSHON, THE FAMILY OF THE LIBNITES — that is to say: Of Gershon, those who were numbered were the family of the Libnites and the family of the Shimites; and the section concludes with the statement (v. 22) “those who were numbered of them were so-and-so many”.
שני קשיים בפסוק זה רצה רש"י לתרץ, אלו הם?
ועיין גם ראב"ע:
ד"ה לגרשון, שבא אף הוא לתקן אחד מן הקשיים הנ"ל.
ראב"ע:
פירושו אלו שתי המשפחות מספרן כך.
2) פסוק כ"ה
ד"ה המשכן: יריעות התחתונות.
מה קשה לו?
ד"ה האוהל: יריעות עזים העשויות לגג.
והאהל AND THE TENT (the word has not its usual meaning of “tent”; cf. Rashi on Exodus 26:7—12) — i.e. the curtains of goats’ hair that were made as a roofing (to cover the lower curtains).
א. מה קשה לו?
ב. הרא"ם, שואל:
למה הוצרך דווקא גבי יריעות עזים להאריך ולהוסיף "העשויות לגג" ולא הזכיר התכלית בשאר חלקי המשכן המוזכרים כאן?
ענה לשאלתו!
4) פסוק כ"ה
ד"ה מכסהו: עורות אילים ותחשים.
5) פסוק כ"ה
ד"ה ומסך הפתח: הוא הוילון.
מה תיקן באמרו "וילון" תחת מסך?
ד"ה ואת מיתריו: של משכן והאוהל ולא של חצר.
ויתדתם ומיתריהם [AND THE COLUMNS OF THE ENCLOSURE ROUND ABOUT IT AND THEIR SOCKETS] AND THEIR PINS, AND THEIR CORDS — i.e. the pins and cords of the columns only, because the pins and cords of the hangings were part of the burden of the Gershonites (not of the sons of Merari). There were, as a matter of fact, pegs and cords for the curtains and the hangings on their lower edges in order that the wind should not raise them, there were also pegs and cords for the columns, round about, upon which to suspend the hangings by their upper edges on poles and rails, just as it is set forth in the Boraitha dealing with the work of the Tabernacle (cf. Rashi on Exodus 27:10, 19; Numbers 3:26 and our Note thereon).
מה קשה לו?
(ואל תחשוב שהקושי הוא שלא נאמר "ואת מתריה" מכיוון שחצר לשון נקבה, ועיין רש"י, שמות ל"ה י"ז:
ד"ה את עמודיו ואת אדניה: הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה).
את עמדיו ואת אדניה ITS COLUMNS AND ITS SOCKETS — עמדיו has a masculine and אדניה a feminine suffix; thus חצר is here used as (lit., called) masculine and feminine noun. Similar it is with many things (cf. Rashi on Genesis 32:9).