| א. סגנון הכתוב בברכות ובקללות |
השווה את סגנון הכתוב בברכות ובקללות
| ברכות | קללות |
|
1) פסוק א'
"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ ... לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו" |
פסוק ט"ו
"וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע ... לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו" |
|
2) פסוק ב'
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה ... כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה'" |
פסוק מ"ה
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה'...." |
|
3) פסוק ד'
"בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ ...שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ" פסוק ה' "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" |
פסוק י"ח
"אָרוּר פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" פסוק י"ז "אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" |
1. הסבר למה לא נאמר גם אצל הברכות "וחקותי"?
נסה להסביר:
*
א. מה סיבת הפיכת העתיד שבברכות לעבר בקללות?
ב. השווה לשאלה זו גיליון ראה תש"י שאלה ב'. לפי איזו משלוש הדעות שם מתבאר השוני שבין "תשמע" "ושמעת" כאן?
3. מה סיבת השינוי בסדר בו מובאות הברכות והקללות? ענה לשאלה זו ע"פ המדרשים המובאים בגיליון תזריע מצורע תש"י שאלה א.
| ב. "ובאו עליך כל הברכות..." |
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע..."
And all these blessings shall come upon thee, and overtake thee, if thou shalt hearken unto the voice of the LORD thy God.
... ולא יעלה במחשבתך אם כל היום תהגה רק ביראת ה' תהגה רק ביראת ה' ולא יספיק לך לעסוק בענייני עצמך רק בהכרחיות בבית ובשדה (ולא במותרות) ואם כן איך יהיו ענייניך נגד הגויים אשר סביבותיכם, הם יחשבו עליך רעה ואתה לא תדע. לזה אמר: "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה'", אף שתהיה עסוק כל הימים לשמוע את קול ה', עם כל זה יתקיימו בך הברכות ע"י שהם ירדפוך וישיגוך.
הכתב והקבלה:
טעם "כי" כמילת "אשר" (דאסס) שהמשפט הקודם סיבה למשפט הבא, כמו (שמות ג') "מי אנכי כי אלך..." ויודיע בזה התכלית המכוון בברכות האלה, שעל ידיהם תהייה דעתכם פנויה לשמר התורה, כי בזמן שאדם חולה או רעב או כדומה אין דעתו פנויה להתעסק במצוות כראוי, לכן יבטיח שכאשר יעשו המצוות, יוסרו הדברים המונעים אותו מלעשותם וישפיע עלינו כל הטובות המחזיקות ידינו לעשות התורה. (כי אין טוב כל הברכות סוף מתן שכרן של מצוות, דשכר מצווה בהאי עלמא ליכא (אין שכר מצווה בעולם הזה), אבל הן סיבות גורמות לחיי עד.
טעם "כי" כמילת "אשר" (דאסס) שהמשפט הקודם סיבה למשפט הבא, כמו (שמות ג') "מי אנכי כי אלך..." ויודיע בזה התכלית המכוון בברכות האלה, שעל ידיהם תהייה דעתכם פנויה לשמר התורה, כי בזמן שאדם חולה או רעב או כדומה אין דעתו פנויה להתעסק במצוות כראוי, לכן יבטיח שכאשר יעשו המצוות, יוסרו הדברים המונעים אותו מלעשותם וישפיע עלינו כל הטובות המחזיקות ידינו לעשות התורה. (כי אין טוב כל הברכות סוף מתן שכרן של מצוות, דשכר מצווה בהאי עלמא ליכא (אין שכר מצווה בעולם הזה), אבל הן סיבות גורמות לחיי עד.
(להבנת דבריו עיין בדברי הרמב"ם בהקדמתו לפרק חלק מובאים בגיליון בחקותי תש"ו).
*
1. מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו שניהם לתרץ?
2. במה נוטים שני הפרשנים מן הפירוש הרגיל?
*
3. מה ההבדל ביניהם בפירוש הלשוני של הפסוק? ומה ההבדל ביניהם בתפישת רעיון הברכה המובטחת?
| ג. "...והשיגוך..." |
"וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל..."
And all these blessings shall come upon thee, and overtake thee, if thou shalt hearken unto the voice of the LORD thy God.
אינה מובנת מליצה זו. וכי אדם הוא נרדף ובורח מן הברכות עד שאמר "והשיגוך"?
*
נסה לענות לשאלתו!