פרשת פינחס תש"י - מעשה פינחס
א. "הנני נותן לו את בריתי שלום"
"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
Wherefore say: Behold, I give unto him My covenant of peace;
ד"ה נותן לו את בריתי שלום: טעמו את בריתי ברית שלום כמו כסאך אלוקים ורבים כן והטעם שלא יגור מאחי זמרי כי הוא נשיא בית אב ושכרו שתהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ונצח כי הכהנים הגדולים היו מבני פנחס ויתכן שהיו בנים אחרים לאליעזר.
ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק נ"א:
ולפי דעת החולקים על רבותינו ז"ל ואומרים כי פנחס איננו אליהו, יהיה השלום המיועד אל פנחס רומז אל שלום מנוחת הנפש בעולם הבא... ויורה על זה מה שזכר הכתוב בענש הרשעים (ישעיהו נ"ז) "אין שלום אמר אלוקים לרשעים" – ואין חיי הרשעים בעולם הזה נעדרי השלום והשקט יותר מן הצדיקים! אבל ירמוז אל שלום הנפש בלי ספק בעולם הרוחני שאין בו הפך (= שאין בו התרוצצות בין ניגודים ולא יגבר אחד היסודות ההפכים על האחר) ועליו נאמר (תהילים קי"ט): "שלום רב לאוהבי תורתך".
ולפי שהיו רבים מבני ישראל אומרים, שהיה פנחס בסכנה עצומה, עם בני שמעון וקרובי זמרי, שיעמדו עליו ויהרגוהו ויצטרך פנחס מטעם זה לבקש אנשים שילכו סביבו לשמרו מאויביו, ציוה ה' למשה, שיאמר לכל אדם ויפרסם בתוך בני ישראל, שה' ית' נותן לפנחס את בריתו שלום ולא יירא בקום עליו מרעים, כי מי ערב את לבו לגשת אליו להשחיתו בהיות ברית ה' סביבו לחלצו?!
ד"ה את בריתי שלום: ממלאך המות כענין עושה שלום במרומיו (איוב כ"ה, ב') כי אמנם ההפסד לא יקרה אלא בסבת התנגדות ההפכים וזה אמנם נתקיים בפנחס שהאריך ימים הרבה מאד מכל שאר אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן פילגש בגבעה שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע (שופטים ב' ז') וכל שכן אם היה בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון בשבת בני ישראל בחשבון ובבנותיה כו' שלש מאות שנה (שופטים י"א כ"ו) וכבר ספרו ז"ל שפנחס לא רצה ללכת אז אל יפתח להתיר נדרו וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פנחס והוא עדיין חי וקיים.
את בריתי שלום. Peace with the angel of death. We have a similar meaning of this word שלום in Job 25,20 עושה שלום במרומיו, “He makes peace in His lofty regions.” [I assume that the reference is to the fact that the angel of death has no authority in the celestial regions. Ed.] Losses occur only as a result of confrontations by opposites. We find that as a result of this שלום, “peace, or armistice” with the angel of death Pinchas enjoyed an exceedingly long life on earth, more so than any other member of his generation. In fact, he was still serving as priest in the Tabernacle at Shiloh during the civil war between Binyamin and the other tribes. This occurred many years after the death of Joshua and the elders who were Joshua’s assistants. (Judges 20,28) Joshua 24,26 reports these elders as surviving Joshua for many years. If, as is indicated by the Talmud, Pinchas was still alive in the days of Yiphtach (Judges 11,26) he must have been 300 years old by that time. (compare either Bereshit Rabbah 60,3 or Pirke de Rabbi Eliezer chapter 47 on the subject of Pinchas)
בשכר שהניח כעסו וחמתו של הקב”ה ברכו במידת השלום שלא יקפיד ולא ירגיז ובשביל זה טבע המעשה שעשה פנחס להרג נפש בידו היה נותן להשאיר בלב הרגש עז גם אחר כן, אבל באשר היה לשם שמים, משום הכי באה הברכה, שיהא תמיד בנחת ובמידת השלום ולא יהא זה עניין לפוקת הלב. (והשווה דבריו לדברים י"ג י"ח ד"ה ונתן לך רחמים: דמעשה עיר הנדחת גורם אלא רעות בישראל: האחת שההורג נפש נעשה אכזר מטבעו... ואם נהרוג עיר שלמה בעל כורחנו עלינו להוביל אנשים רבים להורג ולהיות אכזריים... ועל זה הבטיח הכתוב שאם תעסוק בזה בלי שום הנאה מביזה ישוב ה' מחרון אפו "ונתן לך רחמים" – מידת הרחמים!)
My covenant [of] peace. Pinchas was promised he would not become an agitated and angry person, for the nature of the act he did — killing a person with his hands — leaves a strong impression. However, since he did it for the sake of Heaven he received the blessing that he would always be in peace and serenity.
1. מה כולל בתוכו מושג ה"שלום" המובטח לפנחס לפי דעות הנ"ל?
**
2. איזה מכולן נראית לך כמתאימה ביותר לענייננו?
3. מהו הדמיון בין ענייננו לבין עניין עיר הנדחת לדעת בעל "העמק דבר"?
4. ע"י מי מכל המפרשים הנ"ל מתיישבת הפליאה הסגנונית שבפסוק י"ב שנאמר "לכן אמור" ולא נאמר – למי?
ב. שאלת אור החיים
"וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה..."
Now the name of the man of Israel that was slain, who was slain with the Midianitish woman, was Zimri, the son of Salu, a prince of a fathers’house among the Simeonites.
"וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה"
And the name of the Midianitish woman that was slain was Cozbi, the daughter of Zur; he was head of the people of a fathers’house in Midian.
בעל אור החיים, מקשה:
קשה, ממה נפשך, אם חפץ ה' לגלות המוכים היה לו להזכירם בשעת מעשה, כשאמר (כ"ה ו') "והנה איש מבני ישראל..." שם היה מקום להזכירו ולומר: והנה איש... זמרי בן סלוא, וכשהזכיר את המדינית (כ"ה ו') היה לו להזכיר את שמה. ואם התורה כיסתה עליהם, כדרך שכיסתה על המקושש בשבת (במדבר ט"ו ל"ב) למה נמלך להזכיר שמם כאן והוצרך גם כן להוסיף עוד תיבות יתירות בתורה, שאם היה מזכיר שמותם למעלה לא היה צריך לומר פעמיים "ושם האיש", "ושם האישה".
ושם איש ישראל, And the name of the Israelite man, etc. If G'd was so interested in our knowing the names of the people Pinchas slew why did the Torah not report this at the time it reported Pinchas' deed in the last Parshah? If the Torah had mentioned these names at that time it could have saved at least a half a sentence here!
נסה לענות לקושייתו!
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ושם האישה המוכה: להודיעך שנאתם של מדינים שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל.
ושם האשה המכה וגו׳ AND THE NAME OF THE [MIDIANITISH] WOMAN WHO WAS SMITTEN etc. — This is stated to show you the hatred the Midianites bore to Israel — that they abandoned even a princess to prostitution in order to make Israel sin (Midrash Tanchuma, Pinchas 2).
מקשה הגור אריה:
ואמאי לא אמר "להודיעך שבחו של פנחס... כמו שאמר לעיל" י"ד ד"ה נשיא בית אב: "ד"א להודיע שבחו של פנחס"?
ועיין רמב"ן החל מן "והזכיר שם האיש המוכה ושם האישה המוכה...".
ענה לקושיתו!
ד"ה כי צוררים הם לכם: שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותכ' אחר פעור, ואת מואב לא צוה להשמיד מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם כדאמרי' (בבבא קמא לח).
כי צררים הם לכם וגו׳ על דבר פעור FOR THEY SHOWED THEMSELVES YOUR ENEMIES etc. IN THE MATTER OF PEOR — i.e., in that they abandoned their daughters to prostitution in order to lead you astray after Peor; but He did not command them to destroy the Moabites — on account of Ruth who would later on issue from them, just as we state in Bava Kamma 38b.
**
** כתב הרא"ם:
הוצרך לפרש כך. מפני שאין אדם נעשה צורר לאחרים, אלא מפני הרעה שבאה לו מהם, לא מפני הרעה שהביא הוא עליהם, ולכן אי אפשר לפרש, שהמדינים הם צוררים לכם בעבור שהכשילו אתכם, משום רמזה הצד ראוי שיהיו ישראל צוררים למדינים, לא ההיפך. אבל אם יהיה פירוש הפסוק שהמדינים צוררים לכם מפני שבסבתם הוכרחו להפקיר בנותיהם לזנות – אתיא שפיר.
ענה לשאלתו!