גיליון זה הוא המשך גיליון כי תשא תש"ז, שעסק אף הוא בתפילת משה. עיין שאלות ג', ה' שם!
| א. זמן תפילת משה |
בקביעת זמן תפילה זו שתי דעות:
ד"ה ויחל משה: יש אומרים כי זאת התפילה היא הנזכרת בפרשת והיה עקב. וזו התפילה הייתה ראויה להיכתב אחר שוב משה אל ההר. על כן וינחם ה' אחר שהתפלל והתנפל מ' יום. ואם נחם על הרעה בראשונה מה טעם לומר אולי אכפרה בעד חטאתכם, כי ירד ושרף העגל והרג עובדיו אז שב להתפלל לשם בעד ישראל ובעד אהרן שהיה הסיבה. ואחרים אמרו כי תפילת אל תשחת עמך איננה זאת הנזכרת במקום הזה. ולפי דעתי כי טעמי התפילה שווים כאשר אפרש. כי איך יחלה פני השם לפני שירוף העגל, וישק את בני ישראל ויהרוג עובדיו. רק השם רמז לו שיתפלל אחר רדתו ויסיר העגל. על כן כתוב אולי אכפרה בעד חטאתכם אחר שהסיר החטאת. כאשר כתוב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל. והנה בעבור שהשם אומר לו ועתה הניחה לי, הזכיר התפילה שהתפלל בהתנפלו לפני השם. וזאת הפרשה הייתה ראויה להיכתב אחר וישב משה אל ה' (פסוק ל"א). ואין מוקדם ומאוחר בתורה. רק רצה לדבק דבר מי אשר חטא לי (פסוק ל"ג) עם ועתה לך נחה את העם (פסוק ל"ד). וכתוב ויגוף ה' את העם (פסוק ל"ה).
ד"ה ויחל: הנה כתוב ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה כי אמר ה' להשמיד אתכם (דברים ט' כ"ה). וזהו הרף ממני ואשמידם (שם פסוק י"ד). כי אין הדעת סובלת שיתפלל משה בעד ישראל ועכו"ם ביניהם עד שהסיר אותה.
ד"ה למה ה' יחרה אפך: ...והתפילה הזאת, למה ה', למה יאמרו מצרים, נראה באמת כי זאת התפילה היא אשר הזכיר במשנה תורה (דברים ט' כ"ו) ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך, כי ענין התפילה שוה בשניהם. והנה הזכיר כאן התפילה קודם רדתו מן ההר ושם הזכירה אחרי רדתו מן ההר.
ודעת ר' אברהם כי משה לא התפלל בעד ישראל כל זמן שהיתה עבודה זרה ביניהם, אבל כאשר אמר לו הרף ממני ואשמידם (דברים ט' י"ד) התבונן כי הדבר תלוי בו וירד וביער העגל ושב להתפלל בארבעים יום, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
ואין דעתי כן, בעבור שהתפילה שעשה בשובו היא אשר יספר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (בפסוק ל"א), ואם הכל תפילה אחת שעשה בארבעים היום אחרי שובו להר, למה יחלק אותה, ויזכיר כאן (דברים ט', י"א-י"ג) מקצתה, ואחרי הירידה (פסוק ל"א) יזכיר המקצת האחר. אבל הן שתי תפילות. ולכן נראה, כי כאשר אמר לו הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, מיד חילה פני השם ולא איחר כלל, כי היה ירא פן יצא הקצף מלפני ה' ויחל הנגף לכלותם כרגע, ומיד אמר למה ה' יחרה אפך בעמך. וכך מצאתי באלה שמות רבה (מ"ב א') אמר משה, אם מניח אני את ישראל וארד לי אין לישראל תקומה בעולם, אבל איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים, מיד התחיל משה ללמד עליהם סניגוריה וכו'. והנה התפלל עליהם וניחם השם על הרעה אשר דיבר להרוג אותם ולכלותם, לא שנתרצה להם, רק שאמר ניחמתי לא אעשה כלה. וכיון שהיה לו פנאי ירד משה ושרף את העגל והרג עובדיו ואחר כן אמר לעם אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם (פסוק ל'), שימחול לכם.
אבל במשנה תורה סיפר הענין בסדר אחר, כי אחרי דבר ה' שאמר הרף ממני ואשמידם, אמר ואפן וארד (דברים ט' כ"ו). והטעם, לפי שהיה משה מסדר להם שם כל חטאיהם והטורח שטרח עליהם, והנה סיפר מה שעשו בחורב בעגל (פס' י"ב-ט"ז), ושהוצרך הוא לשבר הלוחות (י"ז), ולהתפלל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה (י"ח-י"ט), וגם על אהרן (כ'), ושטרח לשרוף את העגל (כ"א), וסיפר מה שעשו בתבערה ובמסה ובקברות התאוה (כ"ב), ובשלח ה' אותם מקדש ברנע (כ"ג). ואחרי שהשלים ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם (כ"ד), חזר (כ"ה-כ"ט) אל ענין תפילותיו אשר הזכיר, וסדר את שתי התפילות ואמר ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם, ואתפלל אל ה' ואומר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו', כאומר הוצרכתי להתנפל לפני ה' בעבורכם ארבעים יום כי מתחילה אמר ה' להשמיד אתכם, עד שהתפללתי אליו אל תשחת עמך. ולא הוצרך להזכיר התפילה השנית, כי כבר אמר שארבעים יום התנפל עליהם, כי גם בכאן לא הזכירה, כי מי יוכל לכתוב כמה תחנונים ובקשות אשר התנפל עליהם ארבעים יום.
ואם תבין מה שפירשתי תכיר באמת שהיו שתי תפילות, כי מתחילה חילה את פני ה' אלהיו, ובסוף התנפל לפני ה' ארבעים יום, כאשר יתבאר בפרשת ויאמר משה אל ה'. והזכיר במשנה התורה (ט' כ') ובאהרן התאנף ה' ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא הזכיר בכאן זה כלל, וזה לכבוד אהרן, כי לא רצה משה להזכיר בחייו שהוצרך לתפילתו שלא יבוש, ושם אחרי מותו הודיענו האמת. וזה הסדר הנכון בפרשיות האלה.
מהן שתי הדעות? הבא נימוקים לכל אחת מהן!
| ב. לשאלת "למה ה' יחרה אפך" (1) |
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה"
And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?
אמר רב הונא: משל לחכם שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי (מקום החנות) עשה שלו, והאומנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונה, התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני!
היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת הנער ואתה צועק כנגדו?! הנחת כל האומנויות ולא למדתו אלא בושם. הנחת כל המבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות!
כך אמר משה: ריבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים שהיו עובדין טלאים, ולמדו מהם בניך ואף הם עשו עגל!... דע מהיכן הוצאת אותם!
הלא ידעת שהוצאת אותם מארץ מצרים שהיא מלאה גילולים, אשר היו מלומדים בכל התועבות האלה... והמצרים עובדי טלאים הם ומהם למדו... והם לא היו רוצים לצאת משם ושבעל כרחם הוציאם בכוחו הגדול ובזרועו הנטויה ואם הוצאת אותם מתוך הגילולים והעבודות הזרות, למה יחרה אפך, אם חזרו לעשותם, כי ההרגל נעשה בהם טבע שני והוא הביאם אל זה ולא היה דבר שנתחדש בהם עתה...
ד"ה למה ה' יחרה אפך: באותם שלא חטאו בעגל.
למה ה' יחרה אפך בעמך, Moses, does not accept that all the people have become “his” people as implied by G’d having said to him שחת עמך “your people have become corrupted.” Surely, he reasons, not all the people have sinned. Why should G’d be angry at those who did not sin, the ones who are still “G’d’s people?”
1. מה הקושי העומד בפני שלושתם?
2. מה מוסיף אברבנאל בפירושו על דברי המדרש?
3. במה שונה ספורנו מן המפרשים האחרים, ומהי חולשת פירושו?
4. מהי האחיזה בלשון הכתוב לפירושו של הספורנו?
| ג. לשאלת "למה ה' יחרה אפך" (2) |
"לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ"
And Moses besought the LORD his God, and said: ‘LORD, why doth Thy wrath wax hot against Thy people, that Thou hast brought forth out of the land of Egypt with great power and with a mighty hand?
ר' נחמיה אמר: בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפייס את האלוהים. אמר: ריבון העולם, עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם?! העגל הזה שעשו יהיה מסייעך: אתה מזריח את החמה – הוא את הלבנה, אתה (את) הכוכבים והוא – המזלות; את מוריד את הטל והוא משיב את הרוחות; אתה מוריד גשמים והוא מגדל צמחים;
אמר הקב"ה: משה אף אתה טועה כמותם?! והלא אין בו ממש!
אמר לו: אם כן – "למה ה' יחרה אפך בעמך?"
מקשין: מדרש זה קשה להולמו:
והא, משה רבנו רוצה ללמד עליהם סניגוריה ולהקטין חטאם ולכאורה נראה שמגדיל חטאם, כי מוכיח שהם עובדים להבל וריק ומשתחווים לאל לא יושיע – וזה הלא עיקר חטאם (ירמיהו ב': כי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים) – ומה סניגוריה יש בדבריו? נסה לענות לקושיה זו ולבאר את כוונת המדרש!
והא, משה רבנו רוצה ללמד עליהם סניגוריה ולהקטין חטאם ולכאורה נראה שמגדיל חטאם, כי מוכיח שהם עובדים להבל וריק ומשתחווים לאל לא יושיע – וזה הלא עיקר חטאם (ירמיהו ב': כי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים) – ומה סניגוריה יש בדבריו? נסה לענות לקושיה זו ולבאר את כוונת המדרש!
| ד. השמדת העם - חילול ה' |
"לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם"
Wherefore should the Egyptians speak, saying: For evil did He bring them forth, to slay them in the mountains, and to consume them from the face of the earth? Turn from Thy fierce wrath, and repent of this evil against Thy people.
יש בזה חילול ה' כי יאמרו מצרים: אתמול אמר "בני בכורי ישראל" - "שלח את עמי ויעבדוני", והן עתה גילה סופו על תחילתו כי לא לטובה יכוון וחס ושלום נראה כשקר. עוד נתכוון כי דבר ידוע, שישראל יעבדו ה' וכל האומות יעבדו עבודת אלילים ומה שיראו שהוציאם ה' לרעה - מה שלא עשה לעובדי זולתו... עוד ירצה, כי לא מצרים לבדם יאמרו אלא יאמרו וישמיעו הדברים לכל, שבזה יתרבה חס ושלום חילול השם.
למה יאמרו הגוים, "Why should the nations be able to say, etc.?" Moses suggested that it would be a public desecration of G'd's name to wipe out the Jewish people whom G'd had referred to in Exodus 4,22 as "My first-born son Israel" less than six months previously? It would appear in retrospect that G'd had orchestrated the Exodus only in order to kill this people in the desert? Once all the nations which served idols realised that serving the one and only G'd led to disaster they would be confirmed in preferring the various deities which they were in the habit of worshiping. They would conclude that the fact that the G'd of the Israelites had not killed them (the Gentiles) for worshiping idols proved that it was an extremely dangerous thing to convert to Judaism and to acknowledge the G'd in Heaven.
מה רמז מצא בעל אור החיים בכתוב לדבריו האחרונים שלא מצרים לבדם יאמרו כך, אלא יפיצו דעתם זו גם בין האחרים?