פרשת חיי שרה תש"ח - חיפוש אשה ליצחק
א. תפילת העבד - נחש?
תפילת העבד:
" ... וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ... אֹתָהּ הֹכַחְתָּ..."
דעות שונות לחכמים ולמפרשים בדברי העבד – אם היה בהם משום "נַחַש" או לא.
רמב"ם, הלכות עכו"ם י"א ד': אין מנחשים כגויים, שנאמר: "לא תנחשו". כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים: "הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקל מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפצי נעשים. הואיל ועבר שועל מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני רמאי". וכן אלו השומעים צפצוף העוף ואומרים: "יהיה כך ולא יהיה כך; טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני"... * וכן המשים סימנים לעצמו: "אם יארע לי כך וכך, אעשה דבר פלוני; אם לא יארע לי, לא אעשה" – כאליעזר עבד אברהם – וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור. גור אריה: ודבר זה נראה לי ברור, שלא היה זה ניחוש כלל. * השגת הראב"ד: זה שיבוש גדול הוא, שהרי דבר זה מותר ומותר הוא... ואיך חשב על צדיקים כמותם (אליעזר ויונתן) עבירה זו?! ואי הוי אינהו מפקיה פולסיה דנורא לאפיה.
הסבר את דעת האומרים כי לא היה במעשה אליעזר נחש כלל, ובמה נבדל אפוא תנאו מן הנחש – כפי שהוא מוגדר בדברי הרמב"ם?
ב. השקיית העבד והגמלים
השוה את דברי העבד בתפילתו לתשובת רבקה ומעשיה:
דברי העבד פסוק י"ד "וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה" מעשה רבקה פסוק י"ח "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי
וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ" פסוק י"ט "וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"
...לתוספת ותרנות נתכוונה הצדקת, שאם הייתה מקדמת לומר "גם גמליך אשקה" קודם ששתה הוא, יש מקום לו למהר להקל טורחה, כיוון שעוד לפניה טרחת הגמלים, מה שאין כן קודם שאמרה לו "גם לגמליך..." יחשוב שזהו כל טורחה להשקותו וישתה כחפצו לאט לאט ואחר ששתה, תיכף אמרה לו "גם לגמליך אשאב".
Rebeccah purposely did not add the words: "I will also water your camels" immediately. Had she added the words immediately, before Eliezer had finished drinking, the latter might have cut short his own drinking knowing that Rebeccah would still have to go to the trouble of watering the camels. As long as she had not offered this, Eliezer had no reason to entertain such considerations.
דקדקה בלשונה ולא אמרה כמו שאמר העבד "שתה וגם גמליך אשקה" – כי בזה תשוה אותו לגמלים, לכן פסקה ואמרה "שתה אדני לבד" ואחר זמן אמרה "גם לגמליך אשאב".
מנעתו להשקותו כי כך ראוי להיות נזהר להולך בשרב ושמש, שלא לשתות כל צרכו מים קרים, אמנם שלא יחשוב כי היא מונעת ממנו באשר רע לה ששותה הרבה, על כן חזרה ואמרה "גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות" מעצמם - ולא אמנע מהם כל הצורך.
1. מהי השאלה העומדת בפני כל המפרשים הנ"ל?
2. התוכל לענות לשאלה זו תשובה נוספת?
3. התוכל להסביר, למה לא סיפר העבד (פסוק מ"ו) דברים כהוויתם (כפי שסופרו בפסוקים י"ח-י"ט) אלא חזר על דברי עצמו בפסוק י"ד?
ג. "וכל טוב אדוניו בידו"
"וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ"
And the servant took ten camels, of the camels of his master, and departed; having all goodly things of his master’s in his hand; and he arose, and went to Aram-naharaim, unto the city of Nahor.
שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו, כדי שיקפצו לשלוח לו בתם.
וכל טוב אדניו בידו AND ALL THE GOODS OF HIS MASTER WERE IN HIS HAND — He wrote a deed of gift of all his possessions in favour of Isaac so that they would be eager to send him their daughter (Genesis Rabbah 59:11).
לשון רש"י שטר מתנה, שכתב לו כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם. וכן בבראשית רבה (נ"ט י"א) דייתיקי. ולדעת זו מה שכתוב (כ"ה ה'): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, לומר שהחזיק אותו בנכסים בשעת פטירתו שלא יערערו בו, כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי. ואם כן תהיה מילת הלקיחה מושכת 'וכל טוב אדוניו בידו', לקח בידו, או, ויקח העבד עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו וילך. ואחרים מפרשים כי העבד כאשר נשבע מיד הלך מעצמו ולקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו, כי כל טוב אדוניו היה בידו, והוא פקיד ונגיד על הכל לקחת ממנו כאשר ירצה, כמו שאמר (בפסוק ב'): "המושל בכל אשר לו". והנכון בעיני כי טעם הפסוק הזה כטעם הכתוב בחזאל (מלכים ב, ח' ט') "וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל", אף כאן אמר כי לקח כל טוב אדוניו בידו משא עשרה גמלים, והענין, כי כל הטוב והמעולה במינים ההם פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו מנחה בידם. וכן (בראשית מ"ה כ"ג) "עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים". והמקראות יקצרו לשונם במובן.
A quote from Rashi: this is a gift-document for Avram had deeded to Isaac all that he had so people should be eager to send him their daughter. the same [is found] in Breishit Rabbah: "[he went with him] a gift document [giving everything to Isaac]"And according to this what is written that at the end of his life "Avram gave all that he had to Isaac" means to say just before his death he saw to it that [Isaac physically] take possession of the property so people wouldn't contest his ownership just as it says ''then he sent [the sons of his concubines] away from Isaac his son while he was still alive."[also] If this is so the verb of ''taking" relates [to a second clause in the sentence as well] "and all the bounty of his master 'in his hand'" [should be understood as if written "and all the bounty of his master 'hetook ' in his hand" or, "Then the servant took ten camels and all the bounty of his master in his hand and he went..." Others explain that the servant as soon as he swore immediately went on his own and took 10 of his masters camels "'because' all the bounty of his master was in hs hand" since he was the administrator and trustee over all [of Avrams property enabling him] to take [any item] from it that he wished as it says "who controlled all that was his." The best in my view is that the meaning of this passuk is the same as the passuk by Hazael: "Hazael went to meet [Elisha] taking a tribute in his hand- all the bounty of Damascus, forty camel loads" Here too it [means to] say that he took all the bounty of his master in his hand [along with him, a load for 10camels) The idea is that all the best and superior kinds [of food] - fruits and delicacies- from all that was found in Damascus (by Hazael) or in the house of his master (Avram's servant) the took [enough samples of those items to constitute] a load for the camels nd they brought tribute "in their hands." Likewise "ten he donkeys laden with the best of Egypt" However the passukim keep their expression short in that which is self understood.
1. מה הקושי בפסוקנו?
2. מה בין רש"י לרמב"ן ביישוב הקושי? (שים לב: שני פירושים מובאים ברמב"ן – נוסף על פירוש רש"י – "דעת המפרשים" ודעתו – "והנכון בעיני".)
3. למה תרגם אונקלוס כאן "כל טוב" – "וכל שפר" ולא כמו שתרגם מ"ה י"ח "כל טוב ארץ מצרים" – "ית כל טוב ארעא"?
ד. "לעת צאת השואבות"
"לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת"
And he made the camels to kneel down without the city by the well of water at the time of evening, the time that women go out to draw water.
אמר רב הונא: בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קול כלביה מנבחים, הוא מצית (= מטה אוזן לשמוע), מה אינון אמרין, "לעת ערב לעת צאת השואבות".
**
** הסבר מדרש תמוה זה, והעזר בתהלים נ"ט פסוק ז'
"יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר"
**
They return at evening, they howl like a dog, and go round about the city.
ה. "והאיש... מחריש"
"וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה'..."
And the man looked stedfastly on her; holding his peace, to know whether the LORD had made his journey prosperous or not.
וגברא שהי בה מסתכל שתיק למידע האצלח ה' ארחה אם לא.
ד"ה מחריש: ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחוק המוסר.
Remained silent. He did not try to dissuade her from troubling herself. Waiting to determine. The way she performed her good deeds was to be the test.
ד"ה לדעת: להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה.
Remained silent. He did not try to dissuade her from troubling herself. Waiting to determine. The way she performed her good deeds was to be the test.
ד"ה ההצליח: אם יהיה על צד הטוב והחסד הגמור.
Whether Ad-noy had made. If she acted out of pure kindness he would know that his mission was successful.
ד"ה אם לא: ושיהיה כל זה לתקוות איזה שכר.
Or not. If she expected payment she was not the right one
היה לו לדבר עמה כדי להכיר שכלה, אבל החריש כדי לדעת... כי בשעת דיבור אי אפשר להתבונן על כל תנועה כמו בהיותו מחריש, וגם היא לא תוכל לעשות בזריזות כל כך, אם תהא זקוקה לענות.
1. מה קשה לשני הפרשנים, ומה ביניהם בתירוץ הקושי?
**
2. התוכל לפרש מילת "מחריש" באופן שונה משניהם, בהתאם לתרגום אונקלוס?