לפרק זה עיין גם גיליון שמות תש"ה.
| א. מדברי המדרש |
השווה את הופעתם הראשונה של משה ואהרן לפני פרעה (פרק ה' פסוקים א'-ד') לתיאור הופעתם לפני פרעה כפי שהיא מתוארת בדברי חז"ל:
א"ר חייא בר אבא אותו היום יום פרוזבטיא (= קבלת פני צירי המלכים בבית המלכים) של פרעה היה ובאו כל המלכים כולן לכבדו והביאו דוראות (=מתנות) של עטרות והיו מעטרין אותו שהיה קוזמוקרטור (= מושל בכיפה, מלך המלכים) על כל המלכים. משעטרו אותו היה משה ואהרן עומדים על פתח פלטורין של פרעה. נכנסו עבדיו ואמרו: "שני זקנים עומדים על הפתח". אמר להם: "יעלו!" (וארבע מאות פתחים היו לפלטורין של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא הייתה בריה יכולה להיכנס שם עד שהיו מאכילין אותה בשר. וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם, סובבים ומלחכים רגליהן, והתחילו ללותם עד שבאו לפני פרעה כיוון שעמדו לפני פרעה ראו אותם המלכים שהם דומים למלאכי השרת ורום קומתם כארזי לבנון, וגלגלי עיניהם כגלגל כוכב הנוגה, וזקנות שלהם כאשכולות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה... ודיבור פיהם כאש שלהבת – מיד נפל פחדם על כל המלכים כולם ואחזם זיע ורתת וחלחלה, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם). היה יושב פרעה ומסתכל שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים – והם אף לא שאלו בשלומו. אמר להם: "מי אתם?" אמרו לו: "שלוחיו של הקב"ה אנחנו"! – "מה אתם מבקשים?" – אמרו לו: "כה אמר ה' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר!" אותה שעה כעס ואמר: " מי ה' אשר אשמע בקולו?! לא היה יודע לשלוח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי! – לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח." אמר להם: "המתינו לי עד שאחפש בספר שלי". מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלוהיה. התחיל קורא: אלוהי מואב, אלוהי עמון, אלוהי צידון... אמר להם: "חפשתי שמו של אלוהיכם בבית גנזי ולא מצאתי אותו."
א"ר לוי: משל למה הדבר דומה! לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה (=חוץ לעיר), הלך העבד לחפש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם: לא ראיתם בכאן את רבי? אמרו לו: "רבך לאו כהן הוא?" אמר להם: "הן", אמרו לו: "שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות?!" כך אמרו משה ואהרן לפרעה: "וכי מבקשים חיים אצל מתים?! אלוהות אלו שאתה אומר מתים הם, אבל אלוקינו הוא אלוקים חיים ומלך עולם!"
אמר להם פרעה: "בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות?" אמרו לו: "אלוקינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים." אמר להם: "ומה מעשיו?" אמרו לו: "נוטה שמים ויוסד ארץ, קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חציו שלהבת, רמחו לפיד, מגנו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה שמים בעביו מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ומדשן פרות, ועונה חיות. הוא צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאוויר העולם, מסיר מלכים ומקים מלכים!" אמר להם: "מתחילה שקר אתם מדברים, שאני הוא אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת נילוס".
(הקטע שבסוגריים לקוח מתוך ילקוט שמעוני.)
1. מה מוסיפה האגדה על המסופר בתורה ומה הניע את הדרשן לתוספת זו?
*
2. נסה לאפיין את סגנון האגדה לעומת סגנון המקרא ע"פ השוואה זו.
3. כיצד מתאר המדרש את התהום שבין עולמם של משה ואהרן לעולמו של פרעה.
| ב. השוואת פסוקים |
השווה את צו ה' למשה להוצאתו של צו זה לפועל:
| פרק ג' פסוק י"ח ...: "ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו: ה' אלוקי העבריים נקרה עלינו... " | פרק ה' פסוק א'...: "ויאמרו אל פרעה: כה אמר ה' אלוקי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר" |
מה ראה משה לשנות מן המצווה לו ולאמור בראשונה לא כפי שציוה ורק בשנייה (בפסוק ג') כמילים אשר צווה לאמרם?
2. לפסוק ה' ג' שואל בעל עקדת יצחק:
מה ראו להוסיף "פן יפגענו בדבר או בחרב" – שאם כפשוטו – מה אכפת לו? ואם לתיקון רש"י – אינו ירא מפני אלוהים.
מה ראו להוסיף "פן יפגענו בדבר או בחרב" – שאם כפשוטו – מה אכפת לו? ואם לתיקון רש"י – אינו ירא מפני אלוהים.
הסבר את קושייתו ותרץ אותה!
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
השווה רש"י, ויקרא א' א':
ד"ה ויקרא אל משה: לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה (יומא ד' ויקרא ר') לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר (ישעיהו ו) וקרא זה אל זה אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בל' עראי וטומאה שנא' ויקר אלהים אל בלעם.
ד"ה ויקרא אל משה: לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה (יומא ד' ויקרא ר') לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר (ישעיהו ו) וקרא זה אל זה אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בל' עראי וטומאה שנא' ויקר אלהים אל בלעם.
ויקרא אל משה AND [THE LORD] CALLED UNTO MOSES — All oral communications of the Lord to Moses whether they are introduced by דבר or by אמר or by צו were preceded by a call (to prepare him for the forthcoming address) (cf Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 1 1-2). It is a way of expressing affection, the mode used by the ministering angels when addressing each other, as it is said (Isaiah 6:3) “And one called unto another [and said, Holy, holy, holy is the Lord of hosts]”. To the prophets of the nations of the world, however, God revealed himself in a manner which Scripture describes by an expression ordinarily used for denoting events of a casual character and of uncleanness, as it is said, (Numbers 23:4) “and God happened to meet (ויקר) Balaam” (the term ויקר, from the root ,קרה, is connected with מִקְרֶה which denotes “chance”, “occurrence”, and has also the meaning of “uncleanness”, by analogy with Deuteronomy 23:11: לא יהיה טהור מקרה לילה) (cf. Bereishit Rabbah 52:5).
ד"ה ויקר: ל' עראי לשון גנאי לשון טומאת קרי כלומר בקושי ובבזיון ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל.
ויקר AND [GOD] HAPPENED TO MEET [BALAAM] — This is an expression ordinarily used to denote events of a casual character, an expression for something shameful, an expression for an unclean happening (קרי). It is as much as to say: with reluctance and in a contemptuous manner. And on this occasion He revealed Himself to him by day, only to show how dear Israel was to Him (cf. Genesis Rabbah 52:5; Rashi on Leviticus 1:1).
**
לדברי רש"י בויקרא מקשה בעל צידה לדרך, מפסוקנו כאן:
הרי לך מלשון זה הנאמר בבלעם מצינו גם כן בישראל?!
הרי לך מלשון זה הנאמר בבלעם מצינו גם כן בישראל?!
נסה ליישב תמיהתו!