השווה לגיליוננו גם את גיליון ויגש תש"ה העוסק אף הוא בנאום זה.
| א. שאלות כלליות |
האם מדבר יהודה בנאומו תחנונים – דבריו רכים, או דברי האשמה, דברים קשים ומרים?
(לשאלה זו עיין גם דברי רש"י לפרקנו ורמב"ן, פסוק י"ח:
ד"ה ויגש אליו: לאמר כי דברים מועטים ידבר, לא יהיו עליו לטורח. והנכון בעיני, כי "דבר" הוא התמורה אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה. וביחוד רמב"ן י"ט ד"ה אדוני שאל את עבדיו- לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בספור מה שהיה כבר ביניהם. ומה שאמרו רז"ל (ב"ר צג ו) וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו, אינה טענה, כי המושל שיצוה להביא אדם לפניו, לא יעשה על מנת לפטור אותו מן הרעות שיעשה, וכל שכן על הגנבה שיגנוב מבית המלך הגביע אשר ישתה בו. ומתחלה כבר שם עינו עליו לטובה וקרא לו שלום בדבר אלהים יחנך בני (לעיל מג כט), ועשה לכולם לכבודו משתה לפניו בבית המלכות, והרבה משאות להם, ונתן להם בר כאשר יוכלון שאת, יותר מן הכסף שהביאו לו, כאשר פירשתי (לעיל מד א), ומה לעשות לו. ואשר יראה לי על דרך הפשט, שאינם רק תחנונים להעיר רחמיו, כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכאשר נהג עמהם חמלה כירא חטא לנחם אותם על הצער שעשה להם (לעיל מג כג). וזה ענין הסיפור, אמר לו אנחנו באונס הגדנו באחינו זה מפני שאלת אדני, ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותך הראשונה, רק אמרנו: כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב, כי אמרת לא תוסיפון לראות פני. לא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כולנו בסכנה לשוב לשבר מעט אכל, ואז הודה בפחד ובדאגה, ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה. ולכן תפול נא תחנתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם כי טוב אני ממנו, ולך תהיה צדקה. וזה טעם כל הפרשה. ויתכן שיהיה והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו כנוי לכבוד, והורדת את שיבת עבדך אבינו, וכן וחטאת עמך (שמות ה טז). ויש לומר עוד על דרך רבותינו שאמרו זו היא השמת עין, יאמר: כי כמוך כפרעה, ראוי שתעמד בדבורך ובתיורך, כי על פיך הבאנו אותו באונס גדול כאשר יזכיר, ופחד לפרש לו יותר. אבל יש בסתר דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה מאתו להעלילם, כי למה יבקש לראותו על כרחם. וכך אמרו בבראשית רבה (צג ח) אמר לו יהודה תדע לך שבעלילה באת עלינו כמה מדינות ירדו ליקח אוכל, כלום שאלת אותם כמו ששאלת לנו, שמא בתך אנו מבקשים או אחותנו אתה מבקש. יאמרו כי זה היה נרמז בדבריו.
ד"ה ויגש אליו: לאמר כי דברים מועטים ידבר, לא יהיו עליו לטורח. והנכון בעיני, כי "דבר" הוא התמורה אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה. וביחוד רמב"ן י"ט ד"ה אדוני שאל את עבדיו- לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בספור מה שהיה כבר ביניהם. ומה שאמרו רז"ל (ב"ר צג ו) וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו, אינה טענה, כי המושל שיצוה להביא אדם לפניו, לא יעשה על מנת לפטור אותו מן הרעות שיעשה, וכל שכן על הגנבה שיגנוב מבית המלך הגביע אשר ישתה בו. ומתחלה כבר שם עינו עליו לטובה וקרא לו שלום בדבר אלהים יחנך בני (לעיל מג כט), ועשה לכולם לכבודו משתה לפניו בבית המלכות, והרבה משאות להם, ונתן להם בר כאשר יוכלון שאת, יותר מן הכסף שהביאו לו, כאשר פירשתי (לעיל מד א), ומה לעשות לו. ואשר יראה לי על דרך הפשט, שאינם רק תחנונים להעיר רחמיו, כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכאשר נהג עמהם חמלה כירא חטא לנחם אותם על הצער שעשה להם (לעיל מג כג). וזה ענין הסיפור, אמר לו אנחנו באונס הגדנו באחינו זה מפני שאלת אדני, ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותך הראשונה, רק אמרנו: כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב, כי אמרת לא תוסיפון לראות פני. לא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כולנו בסכנה לשוב לשבר מעט אכל, ואז הודה בפחד ובדאגה, ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה. ולכן תפול נא תחנתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם כי טוב אני ממנו, ולך תהיה צדקה. וזה טעם כל הפרשה. ויתכן שיהיה והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו כנוי לכבוד, והורדת את שיבת עבדך אבינו, וכן וחטאת עמך (שמות ה טז). ויש לומר עוד על דרך רבותינו שאמרו זו היא השמת עין, יאמר: כי כמוך כפרעה, ראוי שתעמד בדבורך ובתיורך, כי על פיך הבאנו אותו באונס גדול כאשר יזכיר, ופחד לפרש לו יותר. אבל יש בסתר דבריו שהיה מעשה הגביע תחבולה מאתו להעלילם, כי למה יבקש לראותו על כרחם. וכך אמרו בבראשית רבה (צג ח) אמר לו יהודה תדע לך שבעלילה באת עלינו כמה מדינות ירדו ליקח אוכל, כלום שאלת אותם כמו ששאלת לנו, שמא בתך אנו מבקשים או אחותנו אתה מבקש. יאמרו כי זה היה נרמז בדבריו.
ד"ה ויגש אליו: ידבר נא עבדך דבר. מאחר שאמרת חלילה לי מעשות זאת שלא תחפוץ שתהיה תקלה על ידך אפילו לחייבים.
ויגש אליו. ידבר נא עבדך דבר. After you yourself have said (verse 17) that you do not want to do anything which would pervert justice,
ד"ה ידבר נא עבדך: להודיעך שתקלה שתארע על ידך אם תעשה זאת.
ויגש אליו. ידבר נא עבדך דבר. After you yourself have said (verse 17) that you do not want to do anything which would pervert justice,
ד"ה ואל יחר אפך: באמרי אליך שאתה גרמת זאת התקלה על כרחנו. ד"ה כי כמוך כפרעה- כי מה שאטיח דברים כנגדך לא יהיה בהיותי בלתי מחשיב אותך כי אמנם אתה חשוב בעיני כמו פרעה שהוא המלך.
ואל יחר אפך, and do not become angry when I tell you that you will be guilty of this perversion of justice unwittingly. כי כמוך כפרעה, the fact that I address my words to you is not to be considered personally, as I address them to you in your capacity of representing Pharaoh himself.
ד"ה ואשימה עיני עליו: ואין צריך שידאג אביו לשלמו.
ואשימה עיני עליו. There was therefore no reason why his father should be concerned that he would not be allowed to return home.
ד"ה לא יוכל הנער לעזוב את אביו: כי מאז שיעזוב את געגועי אביו והסברת פניו יתעצב ונפל למשכב או ימות.
לא יוכל הנער לעזוב את אביו, from the moment he will have left his father, he will pine for his father and become sick or die. Furthermore,
ד"ה ועזב את אביו ומת: ועם זה אביו ימות בלי ספק.
לא יוכל הנער לעזוב את אביו, from the moment he will have left his father, he will pine for his father and become sick or die. Furthermore,
ד"ה אם לא ירד: אע"פ ששמעת טענותנו האמתית גזרת עלינו ברצון פשוט ובקנס שנביאהו.)
אם לא ירד, even though you have heard our true arguments against our bringing him here, you insisted as a form of punishment that we bring him with us on penalty of not getting food.
2. בנאומו של יהודה חוזרות מילים מסוימות כמה פעמים. שים לב: 14 פעם ושנית המילה אב (אב, אבי, אבינו) 13 פעם ושנית המילה עבד (עבדך, עבדיך) ( 4 פעמים הצירוף "עבדך אבי") 6 פעמים המילה אח (אחינו הקטן) הסבר מהי סיבת השימוש המרובה של מילים אלה: דווקא?
| ב. "אדוני שאל את עבדיו לאמור..." |
"אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח"
My lord asked his servants, saying: Have ye a father, or a brother?
אפשר לפרש, שהיה דעתו לומר, שמתוך תואנותיו ועלילותיו הוצרכו לומר כן. כאילו שאלם כן. והיותר נכון אצלי שהוא בתמיהה, כלומר: האם אדוני שאל את עבדיו לאמור היש לכם אב או אח?! באמת לא שאל ואנחנו בעצמנו מבלי שאלתו אמרנו: "יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן". וזה יוכיח, שאין אנחנו מחדשים המאמר הזה, כי הנה אז מעצמנו אמרנו זה. להיותו דבר אמיתי ומבלי כזב.
1. מה קשה לו ומהי חולשת תשובתו?
2. התוכל ליישב פסוקנו על דרך הפשט?
3. האם מסכימים דבריו כאן עם דבריו למ"ג ז' המובאים בגיליון מקץ תש"י שאלה ג?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ועזב את אביו ומת: אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך שהרי אמו בדרך מתה.
ועזב את אביו ומת FOR IF HE SHOULD LEAVE HIS FATHER, HE WOULD DIE — If he leaves his father we shall be in anxiety lest he die on the journey, because indeed his mother died during a journey.
א. מה קשה לו?
*
ב. היכן מצינו עוד ברש"י שעוסק בקושי ממין זה?
ג. מה ראה להוסיף לפירושו "שהרי אימו בדרך מתה" ומה תיקן בזה?
ד"ה והיה כראותו כי אין הנער ומת: אביו מצרתו .
והיה כראותו כי אין הנער ומת IT SHALL COME TO PASS WHEN HE SEETH THAT THE LAD IS NOT WITH US, THAT HE WILL DIE, i.e. his father will die of grief.
א. מה קשה לו?
ב. התוכל להוכיח שאין הפירוש כאן כמו בפסוק כ"ב?
ד"ה כי עבדך ערב את הנער: וא"ת למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי, הם כולם מבחוץ ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בב' עולמות.
כי עבדך ערב את הנער FOR THY SERVANT BECAME SURETY FOR THE LAD — Should you ask why I enter into the contest (champion his cause) more strongly than my other brothers — then I tell you: I have more to lose; they all stand outside the matter (are less concerned with it than I am), but I have placed myself under a firm bond to be an outcast in both worlds.
מה קשה לו ומה הצריכו להוסיף "ואם תאמר..."? (השווה גם גיליון בלק תש"ה שאלה ה5).
| ד. "ועתה כבואי אל עבדך אבי..." |
"וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ לא וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה"
Now therefore when I come to thy servant my father, and the lad is not with us; seeing that his soul is bound up with the lad’s soul;
לפסוקים אלה מקשה אברבנאל:
באמרו "ועתה כבואי אל עבדך אבי...", כי יראה שאין בפסוק הזה גזרה באמרו "ועתה כבואי... והיה בראותו..." ולא זכר מה יהיה אז, והיה לו לומר: "והיה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו איתנו – ומת".
באמרו "ועתה כבואי אל עבדך אבי...", כי יראה שאין בפסוק הזה גזרה באמרו "ועתה כבואי... והיה בראותו..." ולא זכר מה יהיה אז, והיה לו לומר: "והיה כבואי אל עבדך אבי והנער איננו איתנו – ומת".
*
1. הסבר מהי שאלתו ומה פירוש המילה "גזרה" כאן?
*
2. ענה לשאלתו בדרך הפשט.
3. העתק את שני הפסוקים הנ"ל וסמנם בסימני פסוק לפי הפשט.
| ה. "כי עבדך ערב את הנער" |
"כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר..."
For thy servant became surety for the lad unto my father, saying: If I bring him not unto thee, then shall I bear the blame to my father for ever.
בעל עקדת יצחק, שואל :
מה טעם "כי עבדך ערב את הנער" אצל "והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה", שיראה שלא נתכוון אלא ליותר נאות אליו (= לטובת עצמו של יהודה).
מה טעם "כי עבדך ערב את הנער" אצל "והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאולה", שיראה שלא נתכוון אלא ליותר נאות אליו (= לטובת עצמו של יהודה).
it will come to pass, when he seeth that the lad is not with us, that he will die; and thy servants will bring down the gray hairs of thy servant our father with sorrow to the grave.
*
ד"ה כי עבדך ערב: וא"ת למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי, הם כולם מבחוץ ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בב' עולמות.
*
כי עבדך ערב את הנער FOR THY SERVANT BECAME SURETY FOR THE LAD — Should you ask why I enter into the contest (champion his cause) more strongly than my other brothers — then I tell you: I have more to lose; they all stand outside the matter (are less concerned with it than I am), but I have placed myself under a firm bond to be an outcast in both worlds.
**
2. ענה לשאלתו על דרך הפשט!