| א. "כי תבוא בכרם" - בפועל |
"כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ"
When thou comest into thy neighbour’s vineyard, then thou mayest eat grapes until thou have enough at thine own pleasure; but thou shalt not put any in thy vessel.
בפועל הכתוב מדבר.
כי תבא בכרם רעך WHEN THOU COMEST INTO THE VINEYARD OF THY FELLOW MAN, [THEN THOU MAYEST EAT GRAPES AT THY FILL] — Scripture is speaking of a laborer (who is engaged in gathering in the grapes, but not of one who is doing other work in the vineyard, nor of one who enters the vineyard with no intention to do work; cf. Rashi in the next passage) (Bava Metzia 87b).
"כי תבוא" נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (דברים כ"ד ט"ו) "ולא תבוא עליו השמש" – מה להלן בפועל הכתוב מדבר, אף כאן בפועל הכתוב מדבר.
The Gemara answers that Rava said: This verse is required for its unique halakhot, as it is taught in a baraita that the phrase “when you come [tavo]” is interpreted as follows: Coming [bia] is stated here, and coming is also stated there: “In the same day you shall give him his wages, and the sun shall not go down [tavo] upon it” (Deuteronomy 24:15). Just as there, in Deuteronomy, chapter 24, the verse is speaking of a laborer, so too here, in Deuteronomy, chapter 23, the verse is speaking of a laborer, despite the fact that this detail is not stated explicitly in the verse.
הפועלים שהיו עושין בדבר שגידולו מן הארץ ועדיין לא נגמרה מלאכתו בין בתלוש בין במחובר ויהיו מעשיהם גמירת המלאכה, הרי על בעל הבית מצוה שיניח אותן לאכול ממה שהם עושים בו שנאמר "כי תבוא בכרם רעך...", "כי תבוא בקמת רעך" – מפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בשכיר. וכי אילו לא שְׂכָרוֹ, מי התיר לו שיבוא בכרם רעהו, בקמה שלו שלא מדעתו? אלא כך הוא אומר: "כי תבוא" – לרשות בעלים, לעבודה, תאכל.
When men are working at anything that grows from the soil, while the work is yet unfinished, whether it is detached from the soil or still attached to it and the men are engaged in the final processing, the employer is enjoined to allow them to eat of whatever they are working on, as it is written: "When you enter your neighbor's vineyard, you may eat as many of his grapes as you wish … When you go through your neighbor's grainfield, you may pluck some of the ears with your hand…" (Deuteronomy 23:25-26). Traditionally interpreted, this verse refers only to a hired worker. If he was not hired, who permitted him to enter the vineyard or the grainfield of his neighbor without the latter's consent? Hence, Scripture means to say: if you enter the owner's domain for work, you may eat.
1. הסבר מה ההבדל העקרוני בין שתי הדרכים הנ"ל בהוכחת צדקת הפירוש, שרק בפועל הכתוב מדבר?
**
2. לגזרה שווה המובאת בגמרא מקשה המלבי"ם:
והלא קשה לגזרה שוה של "לא תבוא עליו השמש", כי הלא שם קאי על השמש וכאן על הפועל.
והלא קשה לגזרה שוה של "לא תבוא עליו השמש", כי הלא שם קאי על השמש וכאן על הפועל.
כיצד תתישב קושייתו זו?
| ב. "כי תבוא בכרם" - במלחמה |
לפי שבשעת המלחמה ההולכים אליה יבואו בכרמים ובקמה ויאכלו וישבעו, גם יתנו אל כליהם, וישחיתו עץ בלחמו – כמו שאמר בפרשת בחוקותי (ויקרא כ"ו) בעבור זה "וחרב לא תעבור בארצכם" אפילו חרב של שלום – הנה בעבור זה באה כאן מצות "כי תבוא בקמת רעך..." רצונו לומר, שישמור כל אחד כרם רעהו, שדהו וכרמו שלא להשחיתו...
1. במה שונה אברבנאל בפירוש פסוקינו מדעת חז"ל שהובאה בשאלה א'?
2. מה המריצו לפרש כך?
| ג. "כנפשך שבעך" - ולא אכילה גסה (1) - שאלות ברש"י |
"וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ"
When thou comest into thy neighbour’s vineyard, then thou mayest eat grapes until thou have enough at thine own pleasure; but thou shalt not put any in thy vessel.
רש"י:
ד"ה כנפשך: כמה שתרצה.
ד"ה כנפשך: כמה שתרצה.
רש"י:
ד"ה שבעך: ולא אכילה גסה.
ד"ה שבעך: ולא אכילה גסה.
...ואכלת ענבים ולא תרעב, אך השמר לך באופן שלא יקוצו בך שתאכל ברעבתך למלא בטנך כאוכל שלל אויביו, כי אם כנפשך שבעך, שיהיה לשובע נפשך ולא לשובע גופך, כי כנפשך כן יהיה שובע של גופך.
1. התוכל להביא סימוכין מן התנ"ך להוראה של "כנפשך" לפי פירושו של רש"י?
2. מהו היחס בין המילים "כנפשך" ובין "כשבעך" לפי דעת רש"י?
| ד. "כנפשך שבעך" - ולא אכילה גסה (2) |
"וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן"
When thou comest into thy neighbour’s vineyard, then thou mayest eat grapes until thou have enough at thine own pleasure; but thou shalt not put any in thy vessel.
"ואל כליך" בתוספת וא"ו להעיר שקדמה מצוה אחרת והוא שלא יאכל אכילה גסה, והוא מה שדייקו חז"ל: "שבעך" ולא אכילה גסה (ומובא ברש"י).
ואל כליך לא תתן, "but you may not put any of them into your vessel." The Torah prefaces the word כליך with the conjunctive letter ו to remind us that there was another commandment which immediately preceded this commandment. We refer to the prohibition to overeat from the grapes of the vineyard of your employer. We derive this prohibition from the fact that the Torah wrote שבעך "to your satisfaction," i.e. not more than your fill. After this the Torah added: "neither shall you put any into your vessel."
הסבר הסבר תחבירי כיצד מוכיחה הוא"ו של "ואל כליך" את צדקת פירושו של רש"י (של חז"ל):
ד"ה כנפשך: כמה שתרצה.
ד"ה כנפשך: כמה שתרצה.
ד"ה שבעך: ולא אכילה גסה.
| ה. "ואל כליך לא תתן" |
"וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן"
When thou comest into thy neighbour’s vineyard, then thou mayest eat grapes until thou have enough at thine own pleasure; but thou shalt not put any in thy vessel.
נקדים כלל אחד, שבכל מקום שאמרה תורה שלא לעשות איזה דבר כשיהיה בו איזה פרט, אז אם יש בהדבר צד שלא יעשה אף בלא הפרט, הקדים תמיד שלא לעשות ואחר כך יאמר הפרט. כמו (ויקרא י"ט) "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו" – שאף שפירט איש בעמיתו, מכל מקום אחרי שגנבה או כַּחַש או שֶקֶר - לא נכון לעשות אף שלא בעמיתו - כתב קודם המעשה ואחר כך הפרט. וכן "לא תעשוק את רעך", "ולא תקלל חרש", "ולא תעשו עול במשפט", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תעמוד על דם רעך", "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא תקום ולא תטור את בני עמך".
אבל הדברים שבלי הפרט אין שום צד לצוות שלא יעשנה, כמו כל העריות, אומר תמיד הפרט קודם ואחר כך המעשה...
ונמצא לפי הכלל הזה אחרי שאמר שיאכל כנפשו היה לו לומר "ולא תתן אל כליך", כי באמרו "לא תתן" גם כן יש צד לאסור, ש"הנתינה" היא הפך "האכילה", לכן מוכח שהכתוב מדבר בפועל שכל עסקו של פועל לתת לתוך כליו של בעל הבית.
1. הסבר לפי כללו של המלבי"ם למה נאמר בפסוקנו "ואל כליך לא תתן" ולא נאמר "ולא תתן אל כליך".
*
2. הסבר הסבר תחבירי, למה נאמר בפסוק כ"ו "וחרמש לא תניף" ולא נאמר "ולא תניף חרמש על קמת רעך"?
| ו. אם רצונו לתת לאשתו ובניו |
"וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן"
When thou comest into thy neighbour’s vineyard, then thou mayest eat grapes until thou have enough at thine own pleasure; but thou shalt not put any in thy vessel.
מנין לפועל שאמר: "תנו לאשתי ולבני" – שאין שומעין לו? תלמוד לומר: "ואל כליך לא תתן".
Come and hear a proof from a baraita: With regard to a laborer who said: Give the produce to my wife and my children, they do not listen to him. But if you say that he eats from his own property, why should they not listen to him? The Gemara refutes this argument: In this particular context, what is the meaning of a laborer? It means a nazirite laborer. The Gemara questions this response: But isn’t it taught in one baraita concerning the case of a nazirite, and isn’t it taught in another baraita concerning the case of a laborer? Apparently, these are two different halakhot. The Gemara rejects this suggestion: Were these baraitot taught alongside one another, such that one can deduce a halakha from the change in wording? These are two separate baraitot, and therefore no inference can be drawn from the difference in terminology, and both may be referring to a nazirite laborer.
אם אמר לבעל הבית: "תן לאשתי ולבני מה שהיה לי לאכול" אין שומעין לו, משום דזה נקרא ואל כליך לא תתן.
ופירשו הסמ"ע, סימן של"ז:
משום דהא דפועל אוכל אינו מכח זה דהתורה זכתה לו מכח תוספת שכרו דפועל, דאילו היה כן – באמת היה מותר ליתן את שלו למי שירצה, אלא הא דזכתה לו התורה לאכול הוא מחמת חנינה וחסד, ואמרינן דלא זכתה לו אלא בשעה שנותנו לפיו. ולדעתי אין זה מספיק, דעל כל פנים למה אינו רשאי ליתן חלקו לאשתו ובניו?
משום דהא דפועל אוכל אינו מכח זה דהתורה זכתה לו מכח תוספת שכרו דפועל, דאילו היה כן – באמת היה מותר ליתן את שלו למי שירצה, אלא הא דזכתה לו התורה לאכול הוא מחמת חנינה וחסד, ואמרינן דלא זכתה לו אלא בשעה שנותנו לפיו. ולדעתי אין זה מספיק, דעל כל פנים למה אינו רשאי ליתן חלקו לאשתו ובניו?
נסה לישב קושייתו ולהסביר למה אין שומעין לו אם רצונו לתת לאשתו ובניו במקום שיאכל הוא עצמו.