| א. שאלות מבנה |
1. התוכל להוכיח שהקטע ז', י"ב - ח', כ' הוא לפי כל מבנהו פרשה אחת?
2. כיצד מתקשרת פרשתנו לסוף הפרשה הקודמת? (לדרך קישור הפרשיות עיין דעת קאסוטו המובאת בגליון נשא תשי"ב).
3. לפי דעת ר' דוד הופמן מתחלק הקטע ז' י"ב – ח' כ' לחמש פסקאות. כיצד? סמן תחילתן וסופן.
4. שכחת אלוקים שמפניה מזהירה אותנו התורה בחלק מקטענו ח' י"א – ח' כ' מתוארת בשלושה שלבים. אילו הם?
| ב. "והיה עקב תשמעון" - שאלות ברש"י |
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"
And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,
אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון.
והיה עקב תשמעון AND THE CONSEQUENCE WILL BE, IF YE HEARKEN (The Hebrew text may be taken to signify if you will hear the heel, עקב) — If, even the lighter commands which a person usually treads on with his heels (i.e. which a person is inclined to treat lightly), ye will hearken to,
טעם "עקב" – "בעבור" וכן (בראשית כ"ו ה') "עקב אשר שמע אברהם בקולי".
ומקשין מפרשי רש"י: ולמה לא יפרש רש"י מלת "עקב" – "בעבור"? ולמה לא פירש המילה עם הופעתה הראשונה בתורה (בבראשית כ"ו ה')? ולמה לא יפרשנה כך גם "עקב לא תשמעון"?
וזו תשובת הרא"ם:
לא תיפול מילת "יען" רק על הדברים הוודאיים שהם העוברים או העתידים להיות בהכרח, אבל בשמירת המצוות לעתיד שהוא מסופק שמא לא ישמרום, לא תיפול עליהם מילת יען. לפיכך פירש "עקב" האמור כאן מענין עֲקֵב הָרֶגֶל המורה על קלות הדבר שהמנהג לדוש אותו בעקבו.
לא תיפול מילת "יען" רק על הדברים הוודאיים שהם העוברים או העתידים להיות בהכרח, אבל בשמירת המצוות לעתיד שהוא מסופק שמא לא ישמרום, לא תיפול עליהם מילת יען. לפיכך פירש "עקב" האמור כאן מענין עֲקֵב הָרֶגֶל המורה על קלות הדבר שהמנהג לדוש אותו בעקבו.
ואולם בעל לבוש האורה, פירש בו פירוש אחר:
כל המפרשים דברי רש"י נתחבטו למה הוסיף רש"י מלת "אם" ופירש "עקב" מלשון עקב הרגל שדשין בה ולא פירש הפסוק כפשוטו "והיה בעבור שתשמעון... ישמור לך הבטחתו", ונכנסו לדוחקים הרבה לישב דעתו של רש"י בזה. ואני אומר שלא ירדו לסוף דעתו, כי דברי רש"י הם פשוטים וברורים ונכונים, וזהו: סבירא ליה לרש"י, שאם היה "עקב" זה מלשון "בעבור" הוי קשיא קראי אהדדי... ויהיו שני פסוקים הסמוכין זה לזה (סוף פרשת ואתחנן ותחילת פרשת עקב) סותרים זה את זה.
כל המפרשים דברי רש"י נתחבטו למה הוסיף רש"י מלת "אם" ופירש "עקב" מלשון עקב הרגל שדשין בה ולא פירש הפסוק כפשוטו "והיה בעבור שתשמעון... ישמור לך הבטחתו", ונכנסו לדוחקים הרבה לישב דעתו של רש"י בזה. ואני אומר שלא ירדו לסוף דעתו, כי דברי רש"י הם פשוטים וברורים ונכונים, וזהו: סבירא ליה לרש"י, שאם היה "עקב" זה מלשון "בעבור" הוי קשיא קראי אהדדי... ויהיו שני פסוקים הסמוכין זה לזה (סוף פרשת ואתחנן ותחילת פרשת עקב) סותרים זה את זה.
**
1. הסבר מהי הסתירה שתיווצר אם נפרש "עקב" = בעבור.
**
2. כיצד אין סתירה זו קיימת אם נפרש "עקב" כדרך שפירשו רש"י?
3. כיצד נוכל לבאר את קרבת המילה "עקב" ל"עקב הרגל" אם נפרש על פי הרמב"ן?
*
4. מה ראה רש"י לכתוב כאן בפירושו במקום מילת הכתוב "המשפטים" את המילה "המצוות"?
| ג. מתנת החסד |
"וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד"
And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,
ירושלמי קידושין, פרק א' הלכה א':
תניא: שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל: רחמנים, בישנים, גומלי חסדים. גומלי חסדים מניין? דכתיב: "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד".
תניא: שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל: רחמנים, בישנים, גומלי חסדים. גומלי חסדים מניין? דכתיב: "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד".
And it shall come to pass, because ye hearken to these ordinances, and keep, and do them, that the LORD thy God shall keep with thee the covenant and the mercy which He swore unto thy fathers,
1. במה סוטה מאמר חז"ל זה בפירושו את פסוקנו מן הפירוש המקובל?
**
2. מה הצריכו לפרש בדרך זו?
3. ירמיהו ב׳:ב׳
"זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"?
Go, and cry in the ears of Jerusalem, saying: Thus saith the LORD: I remember for thee the affection of thy youth, the love of thine espousals; how thou wentest after Me in the wilderness, in a land that was not sown.
| ד. "ברוך תהיה מכל העמים" |
"ברוך תהיה מכל העמים". אמר ר' חייא בר אבא: אין שבחה של מטרונא בשעה שמתקלסת מקרובותיה, אלא בשעה שמתקלסת מצרותיה.
1. במה שונה המדרש בפירושו את פסוקנו מן הפירוש הרגיל?
2. האם המ"ם של "מכל העמים" היא – לדעת המדרש – כמ"ם של (בראשית כ"ח)
"לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"?
"לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד"?
"מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי"?
I have more understanding than all my teachers; For Thy testimonies are my meditation.
4. מה הניע את המדרש לפרש את פסוקנו בדרך זו?