פרשת וירא תש"י - לוט
הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון וירא תש"ט שעסק בחטאם של אנשי סדום בכללו ובפסוקים הראשונים של פרק זה. עיין שם וצרפהו לגיליון זה.
א. שאלות כלליות
ד"ה ויזכר אלוהים: ענין הכתוב הזה, כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך, והוא שנאמר (לעיל יב ד) וילך אתו לוט, כי לצוות שלו הלך, ולכן היה לו זכות להצילו בזכות אברהם, כי בעבורו הוא גר בסדום, ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו, ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו. וגם זה היה הענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף המלכים בעבורו?
Elokim remembered. Because Lot accompanied Avraham on all his travels he was saved in Avraham’s merit. Moreover, if he had not gone with Avraham he would still be safe in Charan rather in Sedom.
"עֹד מִי לְךָ פֹה... כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ"
for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before the LORD; and the LORD hath sent us to destroy it.’
מעיר בעל עקדת יצחק:
אחר שיצא כוח הניסיון אל הפועל אשר עליו נאמר (י"ח) "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו", וכולם כאחד עשו, ועשו עד שאפילו חתני לוט לוקחי בנותיו לא שמעו בקולו ולעגו עליו – נחתם גזר דינם להשחית ולכלה.
*
א. הסבר את המילים המסומנות בקו בדברי בעל עקדת יצחק.
*
ב. מה הם הקשיים שבפרשת וירא (פרקים י"ח- י"ט) המתורצים ע"י דבריו?
ב. שאלות לשון וסגנון
*
"וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה'"
*
for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before the LORD; and the LORD hath sent us to destroy it.’
הסבר, למה נאמר כאן "וישלחנו" בבנין פִיעֵל ולא וישלחנו בבנין קל
והלא "כל שליחות של שלוחים" בבנין קל היא נאמרת?
ועיין בראשית ל"ב ד' "וישלח יעקב מלאכים"
לעומת:
שמות י"ג "ויהי בשלח פרעה..."
ועיין במדבר כ"א ל"ב "וישלח משה לרגל"
לעומת:ירמיהו ג' "הן ישלח איש את אשתו"
שופטים ו' ו' "וישלחום וילכו"
ד"ה וישלח: אין זה ל' שליחות אלא ל' שלוח שלחה ללכת לדרכה ובזו יראה אם קלו המים שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו.
וישלח And HE SENT FORTH — This does not mean merely “sending on an errand”, but “sending away”, “letting go” — he freed her to go where she liked, and thus he could see whether the waters abated, because if she could find a resting place she would not return to him.
ד"ה וישלחנו: משקל דגש. ואע"פ שכל שליחות של שלוחים החוזרים. כתוב בהם וישלח משקל רפי באלו כתב משקל דגש. לפי שהוא שילוח של השחתה כדכתוב ושן בהמות אשלח בם. ישלח בהם ערוב.
וישלחנו, although in other instances when the word שלח is used it never has a dagesh, reinforcing it, here, seeing the dispatch of these angels was not in order to assist, but in order to destroy, this is indicated by the change in the mode and reinforcing the word with the dot in the letter ל. We find another example of this construction in a similar context in Deut. 32,24, ושן בהמות אשלח בם, “the teeth of beasts I will set loose against them,” where the verb שלח is also used destructively. The same is true of Psalms 78,45, ישלח בהם ערב “He dispatched ferocious beasts against them.”
ועיין דברי עקדת יצחק גיליון חוקת תש"ג שאלה ב'.
"כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם"
for we will destroy this place, because the cry of them is waxed great before the LORD; and the LORD hath sent us to destroy it.’
צעקת העשוקים הצועקים עליהם, כי הכינוי יבא עם הפועל ועם הפעול, כמו (ישעיה כ"ו) "ושמחתים בבית תפילתי" – עם הפעול, (ישעיה ל"ח ה') "שמעתי את תפילתך" – עם הפועל.
כי משחיתים.... כי גדלה צעקתם, the outcry to G’d by the victims of the cruelties of the Sodomites has become too great. In this construction the pronoun ending has been appended to the subject as well as to the predicate, just as in Isaiah 56,7 ושמחתים בבית תפלתי it has been appended to the predicate or in Isaiah 38,1 שמעתי את תפלתך where it has been appended to the subject.
א. מה הקושי הלשוני שבפסוקנו?
ב. הסבר את דברי הרד"ק המסומנים בקו.
**
"וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה..."
**
And it came to pass, when they had brought them forth abroad, that he said: ‘Escape for thy life; look not behind thee, neither stay thou in all the Plain; escape to the mountain, lest thou be swept away.’
מה בין "כהוציאם" בפסוקנו ובין "להוציאם" שמות י"ב מ"ב? (מבחינה לשונית.)
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה בערב: וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום אלא מלאכי רחמים היו וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא.
בערב AT EVENTIDE — Did it, however, take the angels such a long time to travel from Hebron to Sodom? But they were angels of mercy and so they tarried — perhaps Abraham would succeed in his advocacy for them (Genesis Rabbah 50:1).
מהו הרעיון המסומל בדברי רש"י אלה והיכן מצינו רעיון זה ברש"י לפרשת נח?
ד"ה הנה נא אדני: הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי, ד"א הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם וזו היא עצה נכונה.
רנה נא אדני BEHOLD NOW, MY LORDS — Behold now you are my lords since you have passed by me. Another explanation is: Behold now you should be careful with respect to these wicked people that they should not observe you, and, therefore this is the good advice that I give you, viz.:
א. מה קשה לו?
*
ב. העתק את פסוקנו (עד "ולינו") פעמים וסמנו בסימני פסוק בהתאם לכל אחד מפירושי רש"י!
ג. מהו פירושו של "נא" הראשון ושל "נא" השני לפי רש"י?
3) פסוק כ"ב
ד"ה כי לא אוכל לעשות: זהו עונשן של מלאכים על שאמרו כי משחיתים אנחנו ותלו הדבר בעצמן לפיכך לא זזו משם עד שהוזקקו לומר שאין הדבר ברשותן.
*
א. היכן מצינו בתנ"ך עוד ראיות שנענש משהו על שתלה הגדולה בעצמו?
**
ב. בעל צידה לדרך, מקשה:
וקשה לי, למה נענשו, הלא יש לומר שבשליחותו של מקום אמרו לו "כי משחיתים אנחנו" כמו שפירש רש"י י"ח י' ד"ה שוב אשוב.
תרץ קושייתו!
ד. מדברי המדרש
"וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו"
And Lot went out, and spoke unto his sons-in-law, who married his daughters, and said: ‘Up, get you out of this place; for the LORD will destroy the city.’ But he seemed unto his sons-in-law as one that jested.
מדרש הגדול:
קשה הוא הליצות, שלא מהרה פורענות על הסדומיים עד שנתלוצצו בלוט שנאמר "ויהי כמצחק בעיני חתניו". אמרו לו: שוטה שבעולם, נבלים וכינורות וחלילים בעיר – ואתה אומר "סדום נהפכת"?!
הסבר, מהו גודל החטא בעמדת חתניו ומה מסומל בדבריהם?
"וַיִּתְמַהְמָהּ"
But he lingered; and the men laid hold upon his hand, and upon the hand of his wife, and upon the hand of his two daughters; the LORD being merciful unto him. And they brought him forth, and set him without the city.
תימהון אחר תימהון. אמר: כמה אבוד בכסף וזהב, באבנים טובות ומרגליות. הדא הוא דכתיב (קהלת ה' י"ב) "יש עשר שמור לבעליו לרעתו". ר' יהושע בן לוי אמר: זה לוט.
ויתמהמה: כדי להציל את ממונו.
ויתמהמה BUT HE LINGERED in order to save his property.
מה רמז בפסוקים מצאו חז"ל לבאר סיבת "ויתמהמה" בדרך זו?