| א. שאלה כללית |
יש מפרשים המקשים על פסוקינו אלה (כ"א, א'-ג'):
והלא בשירת הים נאמר (שמות ט"ו י"ד)
"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵיאֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן"
"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵיאֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן"
The peoples have heard, they tremble; Pangs have taken hold on the inhabitants of Philistia.
הסבר את הקושיה והסבר שאין כאן כל סתירה. עיין גם יהושע פרק ב', ט'-י"א.
| ב. "וישמע הכנעני" - מה שמועה שמע? |
"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל"
And the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel, and took some of them captive.
ראש השנה ג', ע"ב:
מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם.
מה שמועה שמע? שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם.
וישמע הכנעני AND THE CANAANITE HEARD — He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had disappeared and he believed that now he was at liberty to wage war against Israel, as it is related in Rosh Hashana 3a; Amalek was from olden times a whip for chastising Israel — always held in readiness to be God's agent for Israels punishment (Midrash Tanchuma, Chukat 18).
ד"ה וישמע הכנעני: שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו' כדאיתא (בר"ה דף ג') ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל מזומן בכל עת לפורענות.
וישמע הכנעני AND THE CANAANITE HEARD — He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had disappeared and he believed that now he was at liberty to wage war against Israel, as it is related in Rosh Hashana 3a; Amalek was from olden times a whip for chastising Israel — always held in readiness to be God's agent for Israels punishment (Midrash Tanchuma, Chukat 18).
ובעלי התוספות בגמרא שם:
ונראה דההוא דמסעי קדריש (רצונו לומר, שדברי חז"ל אלה נדרשים על הפסוק במדבר ל"ג מ' ולא על פסוקנו כאן), דאי מההוא דחקת – הא מפרש כי שמע, "כי בא ישראל דרך האתרים". ורש"י לא דק בפירוש החומש!
ונראה דההוא דמסעי קדריש (רצונו לומר, שדברי חז"ל אלה נדרשים על הפסוק במדבר ל"ג מ' ולא על פסוקנו כאן), דאי מההוא דחקת – הא מפרש כי שמע, "כי בא ישראל דרך האתרים". ורש"י לא דק בפירוש החומש!
ר' יוסף אבן כספי, (1340-1280), בספרו מצרף לכסף על התורה, מקשה על דברי הגמרא הנ"ל:
וישמע הכנעני: למה נבקש מה שנמצא אתנו? אין זה אלא כרוכב על החמור ויבקשהו, כמו שקרה לאיש שחמורו בביתו ונדמה לו כי נאבד ממנו ואסרו ולקח צידה לדרכו לימים שנים ושלשה, ורכב עליו הולך מעיר לעיר, עומד וצווח לבקש את החמור ההוא שהיה רוכב עליו. וגם אנחנו כן נעשה. הנה בכאן כתוב בפירוש, שהכנעני שמע כי בא ישראל דרך האתרים ולכן "וילחם", ובהיות זה לעינינו, נלך ונבקש – מה שמע?!
וישמע הכנעני: למה נבקש מה שנמצא אתנו? אין זה אלא כרוכב על החמור ויבקשהו, כמו שקרה לאיש שחמורו בביתו ונדמה לו כי נאבד ממנו ואסרו ולקח צידה לדרכו לימים שנים ושלשה, ורכב עליו הולך מעיר לעיר, עומד וצווח לבקש את החמור ההוא שהיה רוכב עליו. וגם אנחנו כן נעשה. הנה בכאן כתוב בפירוש, שהכנעני שמע כי בא ישראל דרך האתרים ולכן "וילחם", ובהיות זה לעינינו, נלך ונבקש – מה שמע?!
1. הסבר, מדוע מתאימים דברי הגמרא הנ"ל – לפי דעת התוספות – רק לפרשת במדבר ל"ג מ' ולא כפי פירוש רש"י – לפסוקנו? במה עדיף הפסוק ההוא על פסוקנו?
**
2. התוכל להסיר תלונת האבן כספי מעל דברי הגמרא, גם אם נייחסם לפסוקנו בחוקת כרש"י, ולא כתוספות לבמדבר ל"ג מ'? לשאלה זו עיין גם רש"י שמות י"ח א' ד"ה וישמע יתרו, וכן גיליון יתרו תש"ז, שאלה ד' 1, א', ב'.
| ג. שאלות בדברי רמב"ן |
"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל"
And the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel, and took some of them captive.
ד"ה וישמע הכנעני: מצינו בכיבושי יהושע (יהושע י"ב י"ד) מלך ערד אחד, ועוד כתיב במסעות (להלן ל"ג מ') והוא יושב בנגב בארץ כנען, והכתוב לא יקרא ארץ כנען סתם מעבר לירדן מזרחה, כמו שאמר (להלן ל"ד ב') ארץ כנען לגבולותיה. ועוד, כי היה ראוי שיחלוק משה את ארצו של מלך ערד לאחד משבטי ישראל, והכתוב יספר בכל מקום כי ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי נתן משה לשני המטות וחצי המטה, ותשעת המטות וחצי המטה לקחו נחלתם אחרי עברם את הירדן בארץ כנען. ואולי נאמר, כי החרימו ישראל את ארצם ולא ישבו בה כלל. ואינו נכון. וכן רש"י מפרש והחרמתי את עריהם (פסוק ב'), שהקדיש שללם לגבוה.
והנכון בעיני, כי זה מלך ערד הוא יושב בנגב מעבר לירדן ימה בארץ כנען על יד הירדן בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהיא בנגב, ושמע מרחוק בבוא בני ישראל ובא דרך האתרים אל ערבות מואב להלחם עמהם שם, וזה טעם "וישמע", ולכך סיפר הכתוב "והוא יושב בנגב בארץ כנען" כי בא מארץ אחרת אל מקום ישראל. ונדרו ישראל נדר לה' שאם יתן אותו בידם שיחרימו כל אשר להם לה', וסיפר הכתוב כי שמע השם תפלתם ונדרו נדר לה' ושלמו אותו. כי הרגו אותם עתה בימי משה, כמו שצוה (ויקרא כ"ז כ"ט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, ונתנו כל שללם לאוצר בית ה'.
והשלים עוד בכאן לספר, כי החרימו ישראל גם את עריהם אחרי בואם בארץ כנען אחרי מות יהושע לקיים את נדרם אשר נדרו ויקראו שם הערים חרמה. והוא מה שנאמר בספר שופטים (א' ט"ז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד, ושם כתוב (פסוק י"ז) וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא את שם העיר חרמה, ושם נשלם הנדר הזה. אבל השלים הכתוב להזכיר הענין בכאן, וזה כענין הפרשה שאמרה ברדת המן (שמות ט"ז ל"ד-ל"ה) ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען, והוא לאחר מיתתו של משה עד ממחרת הפסח (יהושע ה' י"ב). וכן אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ וגו' (להלן ל"ד י"ז), נבואה שיהיו חיים וקיימים, כי לא יתכן שיהיה השם מיחד להם אנשים על הספק אבל היה ראוי שיצוה ליהושע בעת החלוקה.
גם נכון הוא לומר, שהחרימו ישראל עתה בימי משה את המלך הזה ואת עמו לפי חרב וקראו שם מקום המלחמה חרמה, ואחרי עברם את הירדן המית יהושע גם את מלך ערד אשר מלך אחרי כן עם מלכי כנען אשר מלכו בימים ההם, ובני יהודה בבאם בעריהם החרימו אותם גם כן וקראו שם הערים חרמה, כי השלימו את נדרם אשר נדרו אבותם "והחרמתי את עריהם". ולכך אמר כאן ויקרא שם המקום חרמה, ושם כתוב ויקרא את שם העיר חרמה, שם כל עיר שהיתה ממלך ערד, כי השלימו נדרם והיה שללם מחרמי גבוה.
והנה כל הנזכר כאן היה בבת אחת, זולתי שהזכיר "ואת עריהם" שהיה לעתיד בבואם בעריהם, ולכך אמר והחרמתי את עריהם, ולא אמר אתהם ואת עריהם כי הזכיר הנדר העתיד כי הם במלחמה ימותו ושם יתמו. ולשון הכתוב נאות למה שפירשנו, שהיה ראוי לומר ויתן את הכנעני בידם ויחרימו אתהם ואת עריהם ויקראו שם המקום חרמה, אבל חסר הכנויין לרמוז שנתן הכנעני ביד מי שנתנו מישראל, מהם עתה ומהם לעתיד. כי השם שמע את תפילתם והם קיימו את נדרם: וטעם כי בא ישראל דרך האתרים. על דעת אונקלוס, כי כאשר באו המרגלים ועלו בנגב וחזרו להם הרגישו בהם יושבי הארץ, ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב בנגב ובא בדרך שהלכו הם עד הגיעו למחנה ישראל, ויפה פירש.
ורבותינו אמרו (ר"ה ג' ע"א) מה שמועה שמע, כי הוקשה להם הכתוב בפרשת המסעים (להלן ל"ג מ') וישמע הכנעני מלך ערד והוא יושב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל, שלא הזכיר שם המלחמה ולא שום דבר, על כן אמרו שהשמועה היתה במיתת אהרן הנזכרת שם, יזכיר כי שמעו אויבי ישראל במיתת הצדיק ונתעוררו בה להלחם עמהם. וכן אמרו (במדבר רבה י"ט י"א) שהכנעני הזה הוא עמלק. ולא כבש ארצם ולא חלק אותה אבל החרים עריהם.
**
1. חלק את דברי הרמב"ן האלה לפסקאות (סמן את המילה האחרונה של כל פסקה).
**
2. מהן השאלות המתעוררות לגבי פסוקינו שאותן רצה הרמב"ן לישב?
**
3. הסבר את דברי הרמב"ן: "...וזה טעם וישמע...".
**
4. מה הדמיון בין מקומנו לבין שמות ט"ז, ל"ג-ל"ה?
**
5. מה ההבדל בין תשובת הרמב"ן המסתיימת במילים "שיצוה ליהושע בעת החלוקה" ובין תשובתו המתחילה במלים "גם נכון הוא..."?
**
6. מה רצה הרמב"ן להוכיח בהדגשתו שלא נאמר בפסוק ג' "ויתן את הכנעני בידם", אלא שנאמר: "ויתן את הכנעני" – מהי המסקנה שהוא מוציא מפרט סגנוני זה?
| ד. מילת "האתרים" |
"וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל"
And the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel, and took some of them captive.
וטעם כי בא ישראל על דעת אונקלוס, כי כאשר באו המרגלים ועלו בנגב וחזרו להם, הרגישו בהם יושבי הארץ ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב בנגב ובא בדרך שהלכו הם עד הגיעו למחנה ישראל – ויפה פירש.
כיצד מפרשים אם כן אונקלוס והרמב"ן את מילת "האתרים"? התוכל להביא דוגמאות לצורה לשונית זו?
| ה. "וישב ממנו שבי" - שפחה אחת |
"וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי"
And the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Israel came by the way of Atharim; and he fought against Israel, and took some of them captive.
ד"ה וישב ממנו שבי: אינה אלא שפחה אחת.
וישב ממנו שבי (more lit.,) AND CAPTURED FROM THEM A CAPTIVE — it was only one maid servant (Yalkut Shimoni on Torah 764).
ד"ה וישב ממנו שבי: (אחרי הביאו דברי רש"י מדברי רבותינו) נתעוררו החכמים בזה מפני דעתם, שלא יהיו ישראל מנוצחים כלל מאויב, זולתי בעת קלקלתם כגון במלחמת עמלק הראשונה, מפני שאמרו (שמות י"ז ז') "היש ה' בקרבנו. אם אין" – ובשניה מפני חטאם במרגלים שהזהירם משה ממנה; אבל בכל מלחמת מצוה לא נפקד מהם איש כל ימי משה. לפיכך פירשו חז"ל הכתוב הזה "וישב ממנו שבי" – שהיה בידו, והיא השפחה הזו ששבו אותה ישראל מהם, כלשון (שמות י"ב כ"ט) "בכור השבי" שהוא (שמות י"א ה') – "בכור השפחה", כי לא אמר "וישב ממנו אנשים ונשים וטף".
ועל דרך הפשט ענין הכתוב כי לא הרג מהם הכנעני הזה שום אדם אבל שבה מהם מעטים...
*
1. רמב"ן מישב דרש תמוה זה על פי שני נימוקים: אחד רעיוני-פנימי ואחד לשוני-חיצוני. הסבר את שניהם.
*
2. הסבר את המילים המסומנות בקו "שהיה בידו".
*
3. מהי ראייתו של הרמב"ן משני הפסוקים בספר שמות י"א ה' וכן י"ב כ"ט?
4. כיצד מתבארת תפילת יהושע בפרק ז' ע"י דברי הרמב"ן האלה? קרא יהושע ז', א'-ט'.