פרשת ויחי תשי"ד - ברכות בני יעקב
א. ההקבלה
הפרק הזה – כרוב המקומות השיריים בכתבי הקודש – פסוקיו בנויים בדרך ההקבלה (מה שקוראים מפרשינו "כפל הענין במלים שונות").
1. העתק כמה פסוקים שבפרק זה שיש בהם הקבלה, באופן שחלקי הפסוק המקבילים יהיו כתובים זה מתחת לזה. דוגמא: פסוק י"א: אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו
השווה את המפרשים הבאים לפסוקים:
ד"ה יתר שאת: ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נישָׂא.
ד"ה ויתר עז: כפל הטעם כדרך כל הנבואות.
מצד שבכור אתה יש לך יתר שאת – התנשאות וגדולה. ומצד שאתה ראשית אוני יש לך יתר עז – כוח הגוף.
ד"ה בסודם אל תבוא נפשי: אמר ר' משה הכהן, כי "כבודי" כמו "נפשי" ורבים בספר תהלים כמוהו. ויפה פירש, כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות (דברים ל"ב: "שאל אביך ויגדך זקנך ויאמר לך") והנה "בסודם" כמו "בקהלם" ו"תבוא" כמו "תחד" ו"נפשי" כמו "כבודי".
מלבי"ם, פסוק ו':
ד"ה בסודם: "בסודם" – תחילה כשהיה הדבר סוד אצלם (ל"ד פסוק י"ג) ב"ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה" – לא היה זה על פי עצתי; ואחר כך "בקהלם" – כאשר נקהלו ויבואו על העיר בטח ויהרגו את כל זכר, שאמרו שעשו זה להציל כבודי (באמרם פרק ל"ד פסוק ל"א: "הכזונה יעשה את אחותנו") – לא היה זה לי לכבוד.
ארור אפם ועברתם: כפול הטעם וכן "אחלקם" – "ואפיצם".
ארור אפם ועברתם: ויש הבדל בין אף ובין עֶבְרָה, שאף הוא שקוצף על מי שחטא כנגדו, ועברה אם על ידי זה שולח את חרונו גם על מי שלא חטא עד שעובר הגבול. ונגד שכם בן חמור היה "אף" ונגד אנשי שכם היה "עברה".
א. הסבר מה ההבדל העקרוני בין שתי דרכי הפרשנות האלה.
ב. מה יש לומר לזכותה של כל אחת משתי הדרכים הנ"ל?
ב. תגובת יעקב
השווה את תגובת יעקב למעשה שמעון ולוי במקומנו לתגובתו בפרק ל"ד פסוק ל'. מהו ההבדל העקרוני בין תגובותיו פה, ושם ומהי סיבת השינוי הזה?
ג. "שמעון ולוי אחים"
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים"
שמעון ולוי אחים SIMEON AND LEVI WERE BRETHREN in the plot against Shechem and against Joseph. Scripture states, (Genesis 37:19—20) “And they said one to another… (literally, one to his brother) come now therefore and let us slay him” (Midrash Tanchuma, Vayechi 9). Now, who were these? Should you say Reuben or Judah was one of them — but they were not consenting parties to slaying him (cf. Genesis 37:21, Genesis 37:22 and Genesis 37:26). Should you say they were the sons of the handmaids (Dan, Naphtali, Gad or Asher) — their hatred of Joseph was not so perfect a hatred that they would wish to kill him for it is said, (Genesis 37:2) “whilst a lad he used to be with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah etc.” Issachar and Zebulun would certainly not have spoken thus in the presence of their elder brothers. Consequently one must needs say that they were Simeon and Levi whom their father called “brethren” (Midrash Tanchuma, Vayechi 9).
יאמר שהם בעלי אחווה, כי יחם לבם על אחותם, ילמד עליהם זכות, כי בקנאתם אל האחווה עשו מה שעשו, לומר שאין ראויים לעונש גדול... והנכון בעיני שאומר כי שמעון ולוי אחים גמורים דומים ומתאחים זה לזה בעצתם ומעשיהם. וכבר פירשתי (בפרק ל"ד), כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם אנשי העיר בעבור שעשו חמס, כי הם לא חטאו להם כלל ובאו בברית ונימולו ואולי ישובו אל ה' ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם ומן הנפש אשר עשו. ועוד חרה לו, שלא יאמרו, כי בעצתו נעשה הדבר ויהיה חילול ה' שיעשה הנביא חמס ושוד, וזה טעם "בסודם אל תבוא נפשי" – התנצלות על שלא היה בסודם בענותם במרמה (ל"ד י"ג) ובקהלם לא נתייחד, כשבאו על העיר והרגום, ולכן יקלל אפם ועברתם.
1. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן למילה "אחים", ואיזה מהם נראה לך יותר מתאים לפשוטו של מקרא?
*
2. מה פירוש דברי הרמב"ן "ויהיו כולם מן הנפש אשר עשו"?
3. מהן שתי הסיבות לחרון אפו של יעקב לדעת הרמב"ן?