פרשת ויגש תשי"ד - וידוי יוסף
א. השוואת פסוקים
השווה:
"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה"
And Joseph said unto his brethren: ‘Come near to me, I pray you.’ And they came near. And he said: ‘I am Joseph your brother, whom ye sold into Egypt.
"וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם"
And now be not grieved, nor angry with yourselves, that ye sold me hither; for God did send me before you to preserve life.
"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם... "
And God sent me before you to give you a remnant on the earth, and to save you alive for a great deliverance.
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים..."
So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
1. הסבר את התחלפות הפעלים "מכר" (פעמיים) ו"שלח" (שלוש פעמים).
2. הסבר את ההוראות השונות של מילת "כי" בפסוקים הנ"ל.
3. מה המנוגד זה לזה בפסוק ה', ומה המנוגד זה לזה בפסוק ח'?
4. מדוע מופיעים דברי השליחות אל אביו רק בפסוק ט' - למה הוא דוחה אותם עד לאחר חמישה פסוקים (ד'-ח')?
ב. מה ראה יוסף להתוודע כעת?
"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק"
Then Joseph could not refrain himself before all them that stood by him; and he cried: ‘Cause every man to go out from me.’ And there stood no man with him, while Joseph made himself known unto his brethren.
כיון שהזכיר כמה פעמים את רעת אביו שתמצאנו, נכמרו רחמיו עליו ולא יכול להחזיק עצמו (- ונתוודע להם).
ולא יכול, the repeated references by Yehudah to the mental anguish experienced by his aged father proved too much for Joseph to maintain his composure. It kindled his sense of compassion also towards his brothers so that he could not restrain himself from weeping. In order not to make a public spectacle of himself in front of people whom it did not directly concern, he ordered הוציאו כל איש מעלי, “remove everybody from my presence! The ones present not only left themselves but mad sure that no one entered until invited. Joseph had said after all, כל איש, “everybody!”
התוכל למצוא סיבה אחרת מזו שהביא רד"ק לכך, מה ראה יוסף להתוודע לאחיו דווקא ברגע זה? ועיין לשאלה זו גיליון מקץ תש"ה שאלה א.
ג. הסיבות האמצעיות
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
So now it was not you that sent me hither, but God; and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.
מורה נבוכים, מאמר ב' מ"ח:
מבואר הוא מאד, שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חדשה אותו ולסיבה ההיא סיבה, וכן עד שיגיע זה לסיבה הראשונה לכל דבר, רצוני לומר, רצון ה' ובחירתו. ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם הסיבות ההן האמצעיות כולן וייחסו זה הפועל... אל הבורא ויאמרו, שהוא יתעלה עשאו. וזה כולו ידוע וכבר דיברנו בו אנחנו וזולתינו מן המאמתים (=החכמים) וזהו דעת אנשי תורתנו כולם. ואחרי זאת ההצעה, שמע מה שאביאהו בזה הפרק והתבונן בו התבוננות מיוחד... והדבר אשר אבארהו לך הוא זה: דע כי הסיבות הקרובות כולן אשר מהם יתחדש מה שיתחדש אין הפרש בין היות הסיבות עצמיות טבעיות או בבחירה או במקרה... שזה כולן יוחס לשם בספרי הנביאים... בלשונות, שהשם "פעלו" או "ציוה בו" או "אמרו".
מתוך פירוש בעל "שם טוב":
והמשל בו, כי מלך אחד ציוה לקחת מס מאנשי העיר ואחר כך בא הגזבר לקחת המס, נתחדשו שמה קטטות ומריבות במדינה ונתחדשו גם פעולות רבות ממקח וממכר, נאמר, שהמלך עשה כל אלו הפעולות, אחר שהוא סיבה להם.
מורה נבוכים, מאמר ב' מ"ח (המשך):
ובא באלו הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה", וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק והוא: ...ואני אזכור לך מאלו כולם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שימשך מהעניינים הטבעיים כהתוך השלג כשייחם האויר והמיית מי הים בהסתער הרוח, אמר (תהלים קמ"ז) "ישלח דברו וימסם" ואמר (תהלים ק"ז) "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו", ואמר בירידת המטר (ישעיה ה') "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר". ואמר במה שתהיה סיבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש ישתדל להזיק לאיש, אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו (ישעיה י"ג): "אני צויתי למקודשי, גם קראתי גבורי לאפי", ואמר בענין שמעי בן גרא (שמואל ב' ט"ו) "כי ה' אמר לו: קלל את דוד", ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר אמר (תהלים ק"ה) "שלח מלך ויתירהו", ...ובענין אליהו ז"ל באשר סבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז) "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". ואמר יוסף הצדיק (בראשית מ', ה') "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים".
1. מה הן "הסיבות האמצעיות" אשר החסיר יוסף בדבריו?
*
2. במה שונה פסוקנו מכל הפסוקים האחרים המובאים ברמב"ם?
**
3. האם יש בדברי הרמב"ם האלה תשובה לשאלת אברבנאל:
איך אמר יוסף "ולא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" – והלא הם מדעתם מכרוהו, להרע לו, ואם קרה מקרה, שהגיע טוב מהמכירה – הנה חטאם במקומו עומד ואין אדם נידון על המתחייב ממעשיו במקרה, כי אם על המתחייב בעצה ובכוונה, כי מה שבמקרה – לא יעלה ולא יוריד?