| א. שמירת הלשון |
ויקרא רבה, פרשת מצורע ב':
"זאת תהיה תורת המצורע" – הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ד) "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכין לציפורי והיה מכריז ואומר: "מאן בעי למזבן סם חיים?" (= מי רוצה לקנות סם חיים), אודקין עליה (מתנות כהונה: דוחקים עליו הבריות לקנות ממנו). ר' ינאי היה יתיב ופשט בתורקליניה (היה יושב ועוסק במקרא בטרקלין שלו). אמר לו: "בא ועלה אלי לכאן ומכור לי". אמר לו (הרוכל): לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך (לא אתה זקוק לו ולא שכמותך). אטרח עליה (הפציר בו), סליק לגביה (עלה הרוכל אצל ר' ינאי). הוציא לו ספר תהלים, הראה לו פסוק "מי האיש החפץ חיים..." מה כתיב אחריו? "נצור לשונך מרע"... אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע (עד) היכן הוא פשוט! עד שבא רוכל זה והודיע "מי האיש החפץ חיים וכו'". לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא שם רע.
"זאת תהיה תורת המצורע" – הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ד) "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכין לציפורי והיה מכריז ואומר: "מאן בעי למזבן סם חיים?" (= מי רוצה לקנות סם חיים), אודקין עליה (מתנות כהונה: דוחקים עליו הבריות לקנות ממנו). ר' ינאי היה יתיב ופשט בתורקליניה (היה יושב ועוסק במקרא בטרקלין שלו). אמר לו: "בא ועלה אלי לכאן ומכור לי". אמר לו (הרוכל): לאו אנת צריך ליה ולא דכוותך (לא אתה זקוק לו ולא שכמותך). אטרח עליה (הפציר בו), סליק לגביה (עלה הרוכל אצל ר' ינאי). הוציא לו ספר תהלים, הראה לו פסוק "מי האיש החפץ חיים..." מה כתיב אחריו? "נצור לשונך מרע"... אמר ר' ינאי: כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע (עד) היכן הוא פשוט! עד שבא רוכל זה והודיע "מי האיש החפץ חיים וכו'". לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: "זאת תהיה תורת המצורע" – תורת המוציא שם רע.
**
1. הסבר, מהו החידוש שנתחדש לר' ינאי בהבנת פסוק זה – שלא ידע בו עד היכן הוא פשוט?
2. מה הקשר בין שמירת הלשון ובין פרשתנו, והיכן מצינו קשר זה מרומז בתורה?
| ב. "ולקח הכהן... על כף הכהן" |
"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית"
And the priest shall take of the log of oil, and pour it into the palm of his own left hand.
ספרא נ"ב:
מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא.
מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא.
לביאור הספרא: מלבי"ם, אילת השחר:
כלל קל"ו:
מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם, רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא שם הנושא יסמוך כל הפעלים עליו, ואם הוא שם הפעול ירמזהו על ידי כינוי כמו "ושחט אותו", "והזה עליו", "ושחטו" – וזה כלל בכל הלשונות. ועל כן בכל מקום שכפל השם שלא לצורך יש בו דרוש. והדרושים האלה יהיו בכמה דרכים:
מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם, רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא שם הנושא יסמוך כל הפעלים עליו, ואם הוא שם הפעול ירמזהו על ידי כינוי כמו "ושחט אותו", "והזה עליו", "ושחטו" – וזה כלל בכל הלשונות. ועל כן בכל מקום שכפל השם שלא לצורך יש בו דרוש. והדרושים האלה יהיו בכמה דרכים:
כלל קל"ז:
פעמים שדרשו שכפל השם לדייק הדבר, דווקא אותו השם, לא דבר אחר שהיה עולה על הדעת לטעות בו.
פעמים שדרשו שכפל השם לדייק הדבר, דווקא אותו השם, לא דבר אחר שהיה עולה על הדעת לטעות בו.
כלל קל"ח:
פעמים רבות דרשו שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.
פעמים רבות דרשו שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.
והשווה דברי מלבי"ם, לתהלים א' ג':
ובתורתו יהגה יומם ולילה: שהיה לו לומר "ובה יהגה" ואמרו חז"ל (עבודה זרה י"ט) שתחילה היא תורת ה', ומשעמל בה, נקראת תורתו.
ובתורתו יהגה יומם ולילה: שהיה לו לומר "ובה יהגה" ואמרו חז"ל (עבודה זרה י"ט) שתחילה היא תורת ה', ומשעמל בה, נקראת תורתו.
ד"ה על כף הכהן: היא כף הכהן המטהר, רק כן דרך צחות בלשון הקודש, והעד, הפסוק הבא אחריו.
on the kohen’s left palm the left palm of the kohen who is performing the ritual purification (as evident from the following verse). This repetition of the antecedent conforms to Hebrew usage.
1. מה הקושי בפסוקנו? ועיין גיליון תצוה תש"ז שאלה ב!
2. כיצד מתבארים דברי חז"ל על ידי הכלל הסגנוני הניתן במלבי"ם?
3. מהו "דרך צחות הלשון" שעליו ידבר הראב"ע?
*
4. מהו ההבדל העקרוני בין הראב"ע לבין המלבי"ם ביחסם לתופעה סגנונית זו, שאנו דנים בה פה?
היכן מצינו בלימודנו השנה דעה זו של ראב"ע בפרשת בראשית?
ועיין גם בראשית ראב"ע, י"ט כ"ד:
ד"ה מאת ה': לשון צחות, והטעם, מאתו. וכן תמצא בפסוק אחד חמש פעמים 'בני ישראל' (במדבר ח' י"ט).
ד"ה מאת ה': לשון צחות, והטעם, מאתו. וכן תמצא בפסוק אחד חמש פעמים 'בני ישראל' (במדבר ח' י"ט).
6. מהי הכרעתו של הפסוק הבא לדעת ראב"ע?