| א. שאלת מבנה |
שים לב:
"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים"
And if men contend, and one smite the other with a stone, or with his fist, and he die not, but keep his bed;
"וְכִי יַכֶּה אִישׁ"
And if a man smite his bondman, or his bondwoman, with a rod, and he die under his hand, he shall surely be punished.
"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים"
And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her fruit depart, and yet no harm follow, he shall be surely fined, according as the woman’s husband shall lay upon him; and he shall pay as the judges determine.
"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ"
And if a man smite the eye of his bondman, or the eye of his bondwoman, and destroy it, he shall let him go free for his eye’s sake.
"וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ"
And if an ox gore a man or a woman, that they die, the ox shall be surely stoned, and its flesh shall not be eaten; but the owner of the ox shall be quit.
"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר"
And if a man shall open a pit, or if a man shall dig a pit and not cover it, and an ox or an ass fall therein,
"וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ"
And if one man’s ox hurt another’s, so that it dieth; then they shall sell the live ox, and divide the price of it; and the dead also they shall divide.
לעומת:
"כִּי יִגְנֹב אִישׁ"
If a man steal an ox, or a sheep, and kill it, or sell it, he shall pay five oxen for an ox, and four sheep for a sheep.
"כִּי יַבְעֶר אִישׁ"
כי יבער … בעירה ובער All these terms are connected with the word בעיר which signifies “cattle”, as in (Numbers 20:4) אנחנו ובעירנו “we and our cattle" .
"כִּי תֵצֵא אֵשׁ"
If fire break out, and catch in thorns, so that the shocks of corn, or the standing corn, or the field are consumed; he that kindled the fire shall surely make restitution.
הסבר את סיבת ו' החיבור בתחילת כל הפרשיות שבין פסוקים י"ח-ל"ה - מה המקשר את הפסוקים האלה ועושה אותם יחידה אחת לעומת הפסוקים הבאים?
| ב. בין "וכי" ל-"אם" |
"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים"
And if men contend, and one smite the other with a stone, or with his fist, and he die not, but keep his bed;
"אִם יָקוּם"
ונקה המכה [WHEN HE RISES AGAIN…] HE THAT SMOTE HIM SHALL BE FREED — But could it enter your mind that this person who has not killed anyone at all should be subject to the death penalty? Why, then, is it necessary to state this? But it is intended to teach you that he is kept in prison until we discover whether the other is completely healed or not, and what the verse implies is this: when this man rises again (אם יקום) and walks in the street in his former vigour, then he who smote him shall be freed from prison, but so long as the other has not risen from the sick-bed etc. the man who smote him is not freed (Ketubot 33b; Sanhedrin 78b).
הסבר את ההבדל בין "וכי" לבין "אם".
ועיין גם
"וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים"
And if men strive together, and hurt a woman with child, so that her fruit depart, and yet no harm follow, he shall be surely fined, according as the woman’s husband shall lay upon him; and he shall pay as the judges determine.
"וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה"
But if any harm follow, then thou shalt give life for life,
ועיין גיליון ויקרא תשי"ב שאלה א1.
| ג. "באבן או באגרוף" |
"וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף"
And if men contend, and one smite the other with a stone, or with his fist, and he die not, but keep his bed;
הסבר, מה ראתה התורה לפרט את המכשירים בהם הוכה המוכה, ולמה לא הסתפקה לומר: והכה איש את רעהו ולא ימות?
ענה לשאלה רק אחרי עיינך בבמדבר ל"ה ט"ז-כ"ג.
רש"י, פסוק ט"ז:
ד"ה ואם בכלי: אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו, אלא בהורג במזיד. ובא ללמד, שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית, שנאמר בכולם אשר ימות בו, דמתרגמינן דהיא כמסת דימות ביה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו. ואם תאמר בהורג בשוגג הכתוב מדבר, הרי הוא אומר למטה: "או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו'", לימד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר.
ד"ה ואם בכלי: אין זה מדבר בהורג בשוגג הסמוך לו, אלא בהורג במזיד. ובא ללמד, שההורג בכל דבר צריך שיהא בו שיעור כדי להמית, שנאמר בכולם אשר ימות בו, דמתרגמינן דהיא כמסת דימות ביה, חוץ מן הברזל, שגלוי וידוע לפני הקב"ה שהברזל ממית בכל שהוא אפילו מחט, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור לכתוב בו אשר ימות בו. ואם תאמר בהורג בשוגג הכתוב מדבר, הרי הוא אומר למטה: "או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וגו'", לימד על האמורים למעלה שבהורג במזיד הכתוב מדבר.
ד"ה באבן יד: שיש בה מלא יד.
ומכה אביו ואמו AND HE THAT SMITETH HIS FATHER OR HIS MOTHER [SHALL SURELY BE PUT TO DEATH] — Because Scripture has taught us that he who inflicts a wound upon his fellow-man is liable for damages (cf. Rashi on Exodus 21:24) but is not subject to death, it was compelled to state that he who inflicts a wound on his father or his mother is subject to the death penalty (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 21:15:3). He is, however, not punishable with death except for a blow which causes a wound (Sanhedrin 85b).
ד"ה אשר ימות: שיש בה שיעור להמית, כתרגומו. לפי שנאמר (שמות כ"א, י"ח) והכה איש את רעהו באבן, ולא נתן בה שיעור, יכול כל שהוא, לכך נאמר אשר ימות בה.
| ד. "ונפל למשכב" - שאלות ברש"י |
"וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב"
And if men contend, and one smite the other with a stone, or with his fist, and he die not, but keep his bed;
ד"ה ונפל למשכב: כתרגומו: ויפול לבטלן. לחולי שמבטלו ממלאכתו.
ונפל למשכב BUT KEEPETH HIS BED — The meaning is as the Targum gives it: ויפל לבוטלן “and he falls into inactivity”, i. e. he falls into an illness that prevents him from working.
מה ראה רש"י להוציא המילה "למשכב" ממשמעותה?
| ה. "על משענתו" |
"עַל מִשְׁעַנְתּוֹ"
על משענתו (lit., with that on which he relies) — i. e. his former healthy state and vigour (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 21:19:1; cf. Onkelos).
על בוריה.
על בוריו וכוחו.
על משענתו (lit., with that on which he relies) — i. e. his former healthy state and vigour (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 21:19:1; cf. Onkelos).
על חז"ל נסמוך, שפירשו "על משענתו" - שלא ישען על אחר כמשפט החולים, רק על עצמו.
*
1. הסבר, מה אילץ את חז"ל ואת המפרשים האלה להוציא את המילה "משענתו" ממשמעותה?
מה הנימוק הענייני, ומהו – נוסף עליו – גם הנימוק הלשוני?
מה הנימוק הענייני, ומהו – נוסף עליו – גם הנימוק הלשוני?
ד"ה על משענתו: על בוריו וכוחו - לשון רש"י. ואמר ר' אברהם כי טעמו שלא ישען על אחר כדרך החולים, רק על עצמו, כי אז ינקה המכה שיוציאוהו מבית הסוהר.
ולפי דעתי כי משענתו כפשוטו, כמו: "ואיש משענתו בידו מרוב ימים" (זכריה ח' ד'), משענת הקנה הרצוץ (מלכים ב' י"ח כ"א). ויאמר הכתוב כי כאשר יתחזק המוכה והוא מתהלך תמיד בחוץ בשווקים וברחובות על משענתו כמשפט החלושים שנתרפאו מחולי - ונקה המכה. ולימד שאפילו פשע בנפשו ומת בחולשתו אחרי כן - לא יומת. ודיבר הכתוב בהווה, כי המוכים שנפלו למשכב לא יתהלכו בחוץ עד שתחיה מכתם ויצאו מידי סכנה, וזה טעם והתהלך בחוץ, כי אם יקום ויתהלך בביתו על משענתו - לא ינקה.
ובמכילתא (כאן) "אם יקום והתהלך", שומע אני בתוך הבית, תלמוד לומר: בחוץ. אי בחוץ שומע אני אפילו מתנונה, תלמוד לומר אם יקום. וגם זה נכון מאד שיאמר הכתוב אם יקום ממשכבו לגמרי והוא מתהלך תמיד בחוצות שלא יחזור למשכבו בבואו מן החוץ כמנהג המתנונים, אף על פי שהוא חלוש ונשען על משענת, ינקה המכה.
והכלל כי כל זה כמין משל בהווה, והדין הוא שיאמדוהו לחיים, ולכך תרגום אונקלוס: על בוריה. ואמר רק שבתו יתן ורפא ירפא - ולא אמר שבתו ורפואתו יתן, להגיד שיתן השכר אל הרופאים וירפאו אותו, ולא יוכל לתבוע שיתן לו השכר והוא יעשה בו דברים אחרים, רק ירפא בו על כל פנים.
**
2. במה מסכים הרמב"ן עם המפרשים דלעיל, ובמה הוא שונה מהם?