פרשת שופטים תשט"ז - "כי תצור אל עיר ימים רבים..."
א. לא תשחית את עצה - טעם המצוה
ספר החינוך, מצוות לא תעשה תקכ"ט:
שנמנענו מלכרות האילנות כשנצור על עיר, כדי להצר לאנשי העיר ולהכאיב לבותם, ועל זה נאמר: "לא תשחית את עצה... ואותו לא תכרות" וכמו כן נכנס תחת זה כלאו שלא לעשות שום הפסד, כגון לשרוף או לקרוע בגד, או לשבור כלי לבטלה וכל עניינים אלה וכל כיוצא שיהיה בם השחתה, ואמרו ז"ל תמיד בגמרא: "והא קעבד משום 'בל תשחית'!" שורש המצוה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי המעשה, אוהבים השלום ושמחים בטוב הבריות, ומקרבין אותם לתורה, ולא איבדו אפילו גרגיר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל, יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם, לא כן הרשעים אחיהם של מזיקין, ושמחים בהשחתת העולם, והם משחיתים את עצמם, במידה שאדם מודד גם מודדין לו. כלומר: בה הוא נדבק לעולם, וכעניין שכתוב "שמח לאיד לא יינקה". והחפץ בטוב ושמח בו – נפשו בטוב תלין לעולם. זה ידוע ומפורסם.
ד"ה כי תצור על עיר ימים רבים: ותצטרך לחתוך אילנות, לבנות מצור, דיק וסוללות.
כי תצור אל עיר ימים רבים, and you find it necessary to cut down the surrounding trees to erect ramparts from which to launch missiles, etc.
ד"ה כי ממנו תאכל: שהרי צריכים לך למאכל, לאחר שתתפוש העיר, ותהיה שלך.
כי ממנו תאכל, for you will again be in need of these trees to eat of their fruit after the war is over and you have captured the city in question.
1. מה בין שניהם בפירוש טעם המצווה?
2. השווה טעמו של בעל ספר החינוך לדיני שמיטה גיליון בהר תשי"א. טעמו של בעל ספר החינוך למתנות עניים גיליון כי תצא תשי"ב. טעמו של בעל ספר החינוך למצוות הענקה גיליון ראה תשט"ו. מהי שיטתו של בעל ספר החינוך בבואו לתת טעם למצוות הנ"ל?
ב. "ואותו לא תכרות..."
"וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר"
When thou shalt besiege a city a long time, in making war against it to take it, thou shalt not destroy the trees thereof by wielding an axe against them; for thou mayest eat of them, but thou shalt not cut them down; for is the tree of the field man, that it should be besieged of thee?
הרי "כי" משמש בלשון "דילמא", שמא האדם עץ השדה להיכנס בתוך המצור מפניך, להתייסר בייסורי רעב וצמא, כאנשי העיר – למה תשחיתנו?
כי האדם עץ השדה FOR IS THE TREE OF THE FIELD A MAN [THAT IT SHOULD BE BESIEGED BY THEE]? — כי has here the meaning of “possibly”, “perhaps” (cf. Rashi on Exodus 23:5) — is the tree of the field perhaps a man who is able to withdraw within the besieged city from before you, that it should be chastised by the suffering of famine and thirst like the inhabitants of the city? Why should you destroy it?
ד"ה ואותו לא תכרות: אותו עץ מאכל שאינו חוזק ומבצר לאנשי העיר, כגון הרחוקים – אותם לא תכרות.
ואותו לא תכרת, this fruit bearing tree which does not serve as support for the inhabitants of the beleaguered city such as the more distant ones, you must not cut down,
ד"ה כי האדם...: כל "כי" שאחרי "לא" מתפרש – "אלא". אותו לא תכרות אלא עץ השדה לבוא האדם מפניך במצור – אותו תכרות, הם הקרובים לעיר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך. ובאים בתוך העיר "כי האדם עץ השדה" – אלא עץ השדה שגורם את האדם לבוא מפניך במצור.
כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור, every time we find the word כי in the Torah after the word לא it must be understood as meaning “but, however.” Therefore, the meaning of the verse is: “only those trees of the field which can be used by man to hide behind, and therefore interfere with your pursuit of your war, these you may cut down.” They are generally the trees that are very close to the outer perimeter of the city under siege that serve as hideouts for the enemy and represent a potential danger to your soldiers in addition to giving shelter to enemy soldiers seeking to flee. (compare Kings II 24,10 כי האדם עץ השדה, for man is the tree of the field, i.e. man uses the trees of the field to necessitate the enemy to lay siege to a town instead of assaulting it frontally.
1. מה הקושי לרשב"ם במילים "ואותו לא תכרת"?
2. מה בין רש"י לרשב"ם בפירוש המילים "כי האדם עץ השדה..."?
*
"וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים"
*
And ye shall smite every fortified city, and every choice city, and shall fell every good tree, and stop all fountains of water, and mar every good piece of land with stones.’
מה קשה בפסוק זה, וכיצד מתיישב הקושי, אם נפרש את פסוקנו על פי הרשב"ם?
**
4. מהי חולשת פירושו של רש"י לפסוקנו?
ג. "כי האדם עץ השדה"
"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"
When thou shalt besiege a city a long time, in making war against it to take it, thou shalt not destroy the trees thereof by wielding an axe against them; for thou mayest eat of them, but thou shalt not cut them down; for is the tree of the field man, that it should be besieged of thee?
כבר ביארתי כי ייתכן בכל לשון לקצר, לאחוז דרך קצרה כמו (שמואל א' ט"ז כ') "ויקח ישי חמור לחם", רק מילת "לא" לא ייתכן להיותה נחסרת, כי הטעם יהיה להיפך. ומדקדק גדול ספרדי אמר, כי חסר ה"א וכן הוא: הכי האדם עץ השדה, וזה הטעם איננו נכון בעיני, כי מה טעם לומר: לא תשחית עץ פרי? כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך?! ולפי דעתי שאין לנו צורך בכל זה. וזה פירושו: "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה" והטעם, כי חיי אדם עץ השדה – וכמוהו (דברים כ"ד ו'): "כי נפש הוא חובל" – חיי נפש הוא חובל.
man is a tree of the field I have already explained, in Sefer Hayyǝsod , that in every language there is a tendency to omit words in order to be concise. Nevertheless, one never omits the word “not”, because then one’s meaning is reversed. A great Spanish grammarian asserted that the sentence is missing an interrogative heh , as if Scripture were asking rhetorically, “is a tree of the field a man?” — but in my view this interpretation is not correct, because it makes no sense to explain a prohibition against destroying a fruit tree, on the grounds that a tree is not a man (and is thus incapable of running away). In my opinion there is no need for any of this. The meaning, rather, is as follows: You may eat of them, but do not cut them down, for man is a tree of the field (i.e., the life of man depends on the trees of the field). A similar construction appears in “for it is taking a life in pawn” [24: 6], which clearly means “it is taking the means of a man’s livelihood in pawn”. The phrase but do not cut them down is conceptually tied to the phrase to come before you in the siege, to wit: You may not destroy fruit-bearing trees, which are a source of life to mankind, but you may eat of their fruit; you are forbidden to destroy them so that the besieged city will surrender before you. The subsequent phrase cut to build up siegeworks is proof that this is the correct interpretation.
**
1. נגד מי ממפרשינו אומר ראב"ע את תחילת דבריו? (עד "כי הטעם יהיה להפך")
2. האין סתירה לדבריו אלה (עד "כי הטעם יהיה להפך") מתהלים ט' י"ט?
3. מי ממפרשינו פירש כדעת המדקדק הגדול הספרדי?
*
4. מה הדמיון בין פסוקנו לבין דברים כ"ד ו'?
ד. "לא תשחית את עצה"
"לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ"
When thou shalt besiege a city a long time, in making war against it to take it, thou shalt not destroy the trees thereof by wielding an axe against them; for thou mayest eat of them, but thou shalt not cut them down; for is the tree of the field man, that it should be besieged of thee?
רמב"ם, הלכות מלכים ו':
הלכה ה':
אין קוצצים אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר "לא תשחית את עצה". וכל הקוצצין – לוקים. ולא במצור בלבד אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה – לוקה. אבל קוצצין אותו, אם היה מזיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה.
הלכה י':
ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים והורס בניין וסותם מעיין ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית.
גמרא שבת ק"ה:
המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודת כוכבים, שכך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לך "עשה כך", ולמחר אומר לך "עשה כך", עד שאומר לך: "עבוד עבודת כוכבים" והולך ועובד.
1. כיצד מרחיב הרמב"ם את היקפה של מצוות "לא תשחית עצה"?
2. כיצד מגיע העובר על מצוות לא תעשה של "בל תשחית" לידי עבודה זרה – לדעת הגמרא?
ה. שאלה כללית
השווה לפסוקנו את דברי ירמיהו פרק ו' פסוק ו':
"כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה הִיא הָעִיר הָפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ"
For thus hath the LORD of hosts said: Hew ye down her trees, And cast up a mound against Jerusalem; This is the city to be punished; Everywhere there is oppression in the midst of her.
האלשיך (וגם כמה מחכמי הגויים) סוברים, שירמיהו רומז בדבריו כאן לפסוקנו בתורה (דברים כ' י"ט).
הסבר, מהי כוונתו של הנביא ומה רצה להבליט על ידי הניגוד לדברי התורה כאן?
להבנת שתי המילים "כרתו עצה" עיין גם יוסף פלביוס, מלחמת היהודים ספר ה' פרק י"ב:
...החל טיטוס עוד הפעם לשפוך את הסוללות, אף כי קשה היה להמציא את העצים הדרושים, כי כל האילנות אשר מסביב לעיר (ירושלם) נכרתו לעבודת הסוללות הראשונות (אשר שרפום היהודים בהגיחם מן העיר) ועל כן הביאו אנשי הצבא עצים חדשים ממקומות רחוקים תשעים ריס, ובידם עלה לשפוך על הבירה ארבע סוללות גדולות הרבה מהראשונות.