פרשת קרח תשט"ז - דברי משה
הערה: לחלקו הראשון של פרקנו עיין גיליונות קרח תשי"א, תשט"ו.
א. הבנת דברי משה
נתקשו המפרשים בהבנת דברי משה בעצת המחתות (ו'-ז') וכן בדברי הבריאה אשר יברא ה' (כ"ח-ל'), איך משה רבנו עבד ה' ונביאו יאמר דבר אשר לא ציוהו ה'?
ואלה קצת דעותיהם:
ד"ה ויאמר משה אל קרח: אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשוך אדם מהם אחריו. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת – ובטח משה כי ה' (ישעיה מ"ד) "מקים דבר עבדו, ועצת מלאכיו ישלים". ויש אומרים כי (ד') "וישמע משה ויפול על פניו" – לדרוש את ה' לדעת מה יעשה ואז נאמר לו (ה') "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו", ולא נזכר זה רק בסיפור משה לעם; וכבר הראיתיך במקומות רבים: פעם יאריך בדיבור ה' אל משה ויקצר בסיפור משה, ופעם יעשה בהיפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב), שסיפר הכתוב המעשה במשה בעצמו, והוא נעשה על פי ה', כמו שאמרו (שני השבטים וחצי) (פרק ל"ב פסוק ל"א) "את אשר דיבר ה' לעבדיך כן נעשה". וכתוב ביהושע (כ"ב ט') "אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה". ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת ה' כעניין שאמר (במדבר ל"ד י"ג): "ויצו משה את בני ישראל לאמור: זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר ציוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה", ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו – אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוקת הארץ אלא ברשות, כי הכל במצוות ה' יעשה. דכתיב (במדבר כ"ו כ"ד) "לאלה תחלק הארץ". ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (במדבר י"ז י"א) "קח את המחתה ושים קטורת" שהייתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא "רוח הקודש" כעניין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש, וכמו שאמר "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני" (שמואל ב' ע"ג), "כי משה רבנו בכל ביתו נאמן הוא" (במדבר י"ב)... ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה, לא הוזכר בהן דבר ה'.
... "And Moses heard and he fell on his face," to seek God, to know what to do. And then he was told, "In the morning, the Lord will make known, etc." However this was only mentioned in Moses' recounting to the people. And I have already showed you that [it is like this] in many places: One time it will be lengthy in the speech of God to Moses and brief in Moses' recounting, and one time the opposite; and sometimes one will not be mentioned at all - as with the story of the Children of Gad and the Children of Reuben. [There,] Scripture recounts the story with Moses himself, but it was done according to God, as it states (Numbers 32:31), "That which the Lord spoke to your servants, so shall we do." And it is [likewise] written in Joshua 22:9, "to the land of Gilead, the land of their own holding, which they had acquired by the command of the Lord through Moses." And if we were to say that [God's "command" here] is because of God's agreement, in the way that the matter is stated [specifically to exclude them from the actual command] (Numbers 34:13), "This is the land you are to receive by lot as your hereditary portion, which the Lord has commanded to be given to the nine and a half tribes" - and that this would be from the things that Moses did on his own and the Holy One, blessed be He, agreed with him (Shabbat 87) - [we would be wrong. For] it would not be right for Moses to do anything about dividing the land without authorization, as all of it was to be done upon the commandment of God - as it is written (Numbers 26:53), "To these shall you divide the land, etc." (which was spoken about Gad and Reuben as well).
רמב"ם, מורה נבוכים ב' מ"ה:
.... תחילת מדרגת הנבואה שיילוה לאיש עזר אלוקי שיגיעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל חשוב וקהל רעים, או הציל חשוב גדול או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומבין לעשות, וזאת תיקרא "רוח ה'". והאיש אשר יילווה אליו זה העניין יאמר עליו "שצלחה עליו רוח ה'" או "לבשה אותו רוח ה'" או "נחה עליו רוח ה'" או "היה עמו ה'" וכיוצא באלה השמות. וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כולם, אשר נאמר בהם על הכלל "וכי הקים ה' להם שופטים", "והיה ה' עם השופט והושיעו". וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כולם, והתבאר זה בקצת השופטים והמלכים... ונאמר "ותצלח רוח אלוקים על שאול בשמעו את הדברים" וכן נאמר בעמשי (דברי הימים א' י"ב) כאשר הגיעהו רוח הקודש לעזור את דוד "ורוח לבשה את עמשי". ודע שכמו זה הכוח לא נבדל ממשה רבנו (=לא היה זה נמנע ממשה רבנו...) ולזה התעורר להרוג את המצרי ולמנוע הרשע משני הנצים ומחוזק זה הכוח בו, עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר, ירא, כאשר ראה מאומה מן העול (=עול כלשהו) לא משל בעצמו מהסירו, ולא יכול לסובלו כמו שאמר (שמות ב') "ויקם משה ויושיען".
1. לדברי הרמב"ן הראשונים עד ("אדם מהם אחריו") אינם עניין לשאלתנו. איזה קושי אחר רצה הרמב"ן לתרץ בדבריו אלה?
2. מה ההבדל בין שלוש התשובות הניתנות ברמב"ן לשאלתנו. (1) "והנה משה חשב" (2) "ויש אומרים" (3) "ודעתי". (לדעה 1 השווה גם דברי בעל העיקרים בגיליון חוקת תש"ו!)
3. לפי איזו משלוש הדעות האלה, דומה מעשה משה כאן למעשה אליהו בהר הכרמל? קרא מלכים א' פרק י"ח כולו.
*
4. השווה דעת הרמב"ן על מעשה משה כאן לדעת תנא דבי אליהו על מעשה משה אחרי חטא העגל (גיליון כי תשא תשי"ד). במה נועזים דברי התנא דבי אליהו יותר מדברי הרמב"ן כאן?
5. במה דומה עניין בני גד ובני ראובן למקומנו?
6. הסבר דברי הרמב"ן "ופעם יעשה להיפך", ותן דוגמא לכך ממקום אחר בתורה!
*
7. השווה דברי הרמב"ן המסומנים בקו לדבריו בבראשית מ"ב ל"ד:
ד"ה ואת הארץ תסחרו: שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים, לולי שאמר "לא ילך בני עמכם". וכן אמרו לו: אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון. וייתכן שאמר להם יוסף "ואת הארץ תסחרו", ולא סיפרו הכתוב, וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה, ולא אקח מכס סחורתכם, כי איטיב לכם תחת בושתכם. וכן "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו" (להלן מג ז), התנצלות לאביהם. או כאשר אמרו לו "כולנו בני איש אחד נחנו", אמר להם לא כי באמת ערוות הארץ באתם לראות, והגידו לי אם אביכם חי, ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם. ואז ענו "שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד", והוא בארץ כנען היום, כי עודנו חי, והקטן עמו והאחד איננו. והוא מה שאמר יהודה (להלן מד יט) "אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח". וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור, כאשר הזכרתי (לעיל כד כב, לא ז).
ד"ה ואביכן התל בי: זה היה אמת, ואם לא סיפרוֹ הכתוב מתחלה, וכן אמר לו "ותחלף את משכורתי עשרת מונים" (להלן פסוק מא), וכזה במקומות רבים בתורה. ובפרשה הזאת למעלה לא סיפר שנתנה לאה את הדודאים לרחל.
מהי שיטת הרמב"ן בכל המקומות האלה?
האם פירושו של ה"יש אומרים" ברמב"ן לפסוק ד' בפרקנו דומה לפירוש רש"י שם או לא?
ויפול על פניו: (תנחומא) מפני המחלוקת, שכבר זה בידם סרחון רביעי: חטאו בעגל (שמות לב) - "ויחל משה", במתאוננים (במדבר יא) - "ויתפלל משה", במרגלים (שם יד) "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים", במחלוקתו של קרח - נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלוש. כשסרח רביעית - נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר: עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני.
ויפל על פניו [AND WHEN MOSES HEARD IT,] HE FELL UPON HIS FACE because of the rebellion, for this was already the fourth offence on their part: when they sinned by worshipping the Golden Calf, it states, (Exodus 32:11) "And Moses besought [the Lord]”; in the case of the “people who complained”, (Numbers 11:1) it states: “and Moses prayed”; at the incident of the “spies”, (Numbers 14:13) “And Moses said unto the Lord, ‘When the Egyptians shall hear it ... [and now I beseech Thee etc.]”; but now at the rebellion of Korah, his hands sank down (he felt himself powerless) A parable! This may be compared to the case of a prince who sinned against his father and for whom his (the father’s) friend gained forgiveness once, twice, three times. When he offended for the fourth time the friend felt himself powerless, for he said, “ How long can I trouble the king? Perhaps he will not again accept advocacy from me!” (Midrash Tanchuma, Korach 4).
9. לאיזו משלוש דעותיו של הרמב"ן מסכים הרמב"ם?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי: התחיל מדבר עמו בדברים רכים, כיוון שראהו קשה עורף אמר: עד שלא ישתתפו שאר השבטים ויאבדו עמו, אדבר אל כולם, התחיל לזרז בהם: "שמעו נא בני לוי".
ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי AND MOSES SAID UNTO KORAH, HEAR, I PRAY YOU, YE SONS OF LEVI — He began to speak to him with gentle words; when, however, he saw that he was stubborn, he said to himself: Before the other tribes join him and perish together with him, I will speak to them all!” He thereupon began to admonish them: “Hear ye, ye sons of Levi!” (Midrash Tanchuma, Korach 6).
א. מה קשה לרש"י?
ב. בעל נחלת יעקב מתקן גרסת רש"י ואומר שצריך לגרוס במקום "שאר השבטים" – "שלא ישתתף שאר השבט". נמק את הצורך בהגהתו.
ג. השווה דברי רש"י לדברי מקורו בבמדבר רבה:
מי שילך וידבר עם יוסף יאמר לשמעון: "שמע"? יש אומרים שהיה מבקש ממנו שיחזור בו ואומר לפניו דברים רכים, כיון שראה שלא שמע, אמר: עד שלא ישתתפו אחרים עמו, התחיל לדבר להם: שמעו נא בני לוי, הקטן הוא הכבוד שבידכם, "המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל..."? חזר על קרח: "ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי..."
**
1. מה ראה רש"י להוסיף בפירושו את המילים "ויאבדו עמו" שאינן במקור – מפני איזו טעות רצה להצילנו?
**
2. מה ראה להוסיף המילים "אדבר אל כולם"?
**
3. למה לא פירש רש"י לפסוק י' ויקרב אותך את המבואר במדרש "חזר על קרח"?
ד"ה ויקרב אותך לאותו שירות שהרחיק ממנו שאר עדת ישראל.
ויקרב אתך AND HE HATH BROUGHT THEE NEAR to that service from which He has excluded the rest of the congregation of Israel.
מה קשה לו?