הערה: לניתוח שני הנאומים החשובים שבפרק זה, של לבן (פסוקים כ"ו-ל') ושל יעקב (פסוקים ל"ו-מ"ב) עיין גיליון ויצא תש"ז!
| א. פרשת ויצא - חטיבה ספרותית שלמה |
הסבר במה מהווה פרשת ויצא כולה – החל מן (כ"ח י') "ויצא יעקב מבאר שבע" ועד (ל"ב ג') "ויקרא שם המקום ההוא מחנים" – חטיבה ספרותית אחת שלמה. (ואל יטעוך מחלקי התורה לפרקים שסיימו פרק במילים "ויאכלו לחם וילינו בהר" – כי אין זה סיום!) העזר בתשובתך בתהלים מזמור צ"א המושפע לדעת רבים מחכמינו מפרשת ויצא.
| ב. תרגום אונקלוס לפועל "ראה" |
בשני פנים יתרגם אונקלוס פועל "ראה" בתורה, המיוחס אל ה' יתברך.
שים לב:
| בראשית א' ד' "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר" וחזא ה' יתברך נהורא | בראשית כ"ט ל"ב "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי" ארי גלי קדם ה' עלבוני (גָלוי לפני ה') |
| בראשית א' ל"א "וַיַּרְא... אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה" וחזא ה' יתברך כל די עבד | בראשית ל"א י"ב "כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ" ארי גלי קדמי ית כל די לבן עבד לך |
| בראשית ז' א' "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי" ארי יתך חזיתי זכאי | בראשית ל"א מ"ב "אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹ-הִים" ית עמלי וית לאות ידי גלי קדם ה' |
| שמות ג' ד' "וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת" וחזא ה' ארי אתפני למחזי | שמות ג' ז' "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" גלי קדמי ית שעבודא דעמי |
התוכל להסביר, למה תרגם המתרגם בשלושת הפסוקים המובאים מתוך פרשתנו (וכן בשמות במקום הנזכר) את הפועל "ראה" – גלי קדם ה'?
העזר בדברי הרמב"ם, במורה נבוכים חלק א' פרק מ"ח:
וזה כולו היה נמשך ונראה בו: (חבקוק א' י"ג) "והביט אל עמל לא תוכל".
וזה כולו היה נמשך ונראה בו: (חבקוק א' י"ג) "והביט אל עמל לא תוכל".
פירוש יהודה אבן שמואל:
וזה כולו היה נמשך: ובכל אלה הלך אונקלוס לפי שיטתו מזכרו את המאמר בחבקוק.
וזה כולו היה נמשך: ובכל אלה הלך אונקלוס לפי שיטתו מזכרו את המאמר בחבקוק.
| ג. פרטי עבודת יעקב ומסירותו |
פרטי עבודת יעקב בבית לבן ונאמנותו ומסירותו בעבודה זו אינם מסופרים במקומם הכרונולוגי בפרק כ"ח (אחרי פסוק כ' או אחרי פסוק ל') אלא רק בפרקנו אחרי עזוב יעקב את לבן, ולא בדברי הכתוב כי אם בדברי יעקב עצמו (פסוקים ל"ח, מ"א).
1. הסבר, מה ראתה התורה לדחות תיאור עבודתו וסבלו של יעקב עד כאן?
השווה למקומנו בראשית מ"ב כ"א ועיין רמב"ן שם וכן שמואל א' כ"ח ג'.
ד"ה אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו: חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו, והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר.
We saw the anguish. They considered their callous deafness to Yoseif’s pleas to be a greater wrong than the actual sale.
מה הקושי המשותף בכל שלושת המקומות, והאם ניתן הוא ליישוב בדרך אחת?