למבנה פרקנו, בייחוד לסידור הפסוקים בחלקו השני של פרקנו (פסוקים כ"ג-ל"ו) עיין גיליון קדושים תש"ו שאלה א, ב.
| א. קשר בין הפסוקים |
"אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ
וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה"
Profane not thy daughter, to make her a harlot, lest the land fall into harlotry, and the land become full of lewdness.
מה הקשר בין פסוק זה לבין הפסוקים שלפניו?
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן").
And Israel abode in Shittim, and the people began to commit harlotry with the daughters of Moab.
| ב. "ולא תזנה הארץ" |
"וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ"
Profane not thy daughter, to make her a harlot, lest the land fall into harlotry, and the land become full of lewdness.
אם אתה עושה כן - הארץ מזנה פירותיה, לעשותן במקום אחר ולא בארצכם, וכן הוא אומר (ירמיהו ג'): "וימנעו רביבים ומלקוש לא היה..."
ולא תזנה הארץ LEST THE EARTH BECOME DISLOYAL TO YOU — If you do this the soil will become faithless to you in regard to the distribution of its fruits, producing them in other places and not in your land. Scripture uses this simile also in (Jeremiah 3:2—3) "and thou hast polluted thy land with thy whoredom… Therefore the showers have been withholden etc.” (so that the land yielded no fruit) (Sifra, Kedoshim, Chapter 7 4; Tosefta Kiddushin 1).
הטעם זנות אנשי הארץ, כמו (יחזקאל י"ד י"ב) "ארץ כי תחטא לי".
You will then not make the land sexually immoral Scripture employs metonymy, and means sexual immorality among the inhabitants of the land. Compare, “when the land sins against me” [Ezekiel 14:12].
...מה ששנינו שם בספרא "ולא תזנה הארץ" – מזנים הם הפירות שהוא דרך אגדה נדרש ממילת הארץ מדלא כתיב "אנשי הארץ", אבל עיקר הכתוב שהוא לאו שני וכבר מנאוֹ בעל הלכות גדולות בחשבון הלאוין והיא אזהרה לאיש הזונה ולבת עצמה, שלא תמסור עצמה לשם זנות.
1. מה בין רש"י לראב"ע בפירוש הפסוק?
2. ועיין דברי הביאור, לירמיהו ג' א':
ד"ה הלוא חנוף תחנף הארץ: אף אם גזר האל לאחר המבול חוק ולא יעבור (בראשית ח'): "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר קור וחם וקיץ וחרף לא ישבותו", בכל זה תמצא במקום אחר לפי חוק העונש על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות (דברים י"א): "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"; (ויקרא כ"ו): "ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה" וכיוצא בזה, כי אם לא ישמרו בני ישראל את חוקם באחת משלושת דברים אלה, אז גם הוא לא ישמור חוקו המושם בטבע ויצווה על העבים מהמטיר עליהם מטר ועל האדמה מלתת את יבולה, וכמאמר חז"ל: אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה, שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה): "אם לא בריתי – יומם וליל, חקות שמים וארץ לא שמתי", וכמו שנאמר למטה (ירמיהו ט' י"א-י"ב): "על מה אבדה הארץ... ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם"... ועל הפרת ברית זו מישראל ועל חליפת והעברת החוק אשר שם ה' בשמים ובארץ נופל לדעתי – כנראה מכוונת הרמב"ן – שם "חנף". ובזה יובן היטב המקרא בישעיה כ"ד ה': "והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם", ועל זה אמר פה: "חנף תחנף הארץ ההיא" – כל העושה זאת יהיה גורם שתיחנף הארץ ותעבור על חוקה המושם בה.
ד"ה הלוא חנוף תחנף הארץ: אף אם גזר האל לאחר המבול חוק ולא יעבור (בראשית ח'): "עוד כל ימי הארץ זרע וקציר קור וחם וקיץ וחרף לא ישבותו", בכל זה תמצא במקום אחר לפי חוק העונש על עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות (דברים י"א): "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"; (ויקרא כ"ו): "ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה" וכיוצא בזה, כי אם לא ישמרו בני ישראל את חוקם באחת משלושת דברים אלה, אז גם הוא לא ישמור חוקו המושם בטבע ויצווה על העבים מהמטיר עליהם מטר ועל האדמה מלתת את יבולה, וכמאמר חז"ל: אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה, שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה): "אם לא בריתי – יומם וליל, חקות שמים וארץ לא שמתי", וכמו שנאמר למטה (ירמיהו ט' י"א-י"ב): "על מה אבדה הארץ... ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם"... ועל הפרת ברית זו מישראל ועל חליפת והעברת החוק אשר שם ה' בשמים ובארץ נופל לדעתי – כנראה מכוונת הרמב"ן – שם "חנף". ובזה יובן היטב המקרא בישעיה כ"ד ה': "והארץ חנפה תחת יושביה, כי עברו תורות, חלפו חוק, הפרו ברית עולם", ועל זה אמר פה: "חנף תחנף הארץ ההיא" – כל העושה זאת יהיה גורם שתיחנף הארץ ותעבור על חוקה המושם בה.
ועיין בובר, בין עם לארצו עמוד 16:
מה שהמקרא רוצה לבטא, הוא שיתוף הוויה של השניים – האדם והאדמה – שיתוף המתפתח ונעשה סולידריות מיוחדת. האדמה נושאת את קללת מעשה האדם, היא ערבה בעדו... האדמה שבמקרא אחראית לאשמתו של האדם... האדם הוא הגורם בעשייתו ובחדלונו לגורל האדמה ושוב היא נעשית גורלו... הקשר בין אדם ואדמה מקבל ביטוי אחר וחזק עוד יותר בשעה שלא מדובר בתבל בכלל אלא דווקא בארץ כנען... עם או בן אדם החוטא "מחטיא" את הארץ (דברים כ"ד ד') כלומר: מביא אותה לידי מצב של התפוררות פנימית, מצב זה מסומן בדיוק גמור במילת "חנף" – חרג מן המסגרת... הארץ יש לה שלב וסידור טבעי, שהולכים לאיבוד באשמת האדם... ...האדם מושם תחת עול מצוות האל המגלה לו את רצונו, והוא ניתן על ידי מעשה הבריאה של אותו אל בחיבור כה אמיץ עם האדמה, עד שהתייחסותו למצווה האלוהית גורמת במישרים לטובת האדמה או לרעתה.
מה שהמקרא רוצה לבטא, הוא שיתוף הוויה של השניים – האדם והאדמה – שיתוף המתפתח ונעשה סולידריות מיוחדת. האדמה נושאת את קללת מעשה האדם, היא ערבה בעדו... האדמה שבמקרא אחראית לאשמתו של האדם... האדם הוא הגורם בעשייתו ובחדלונו לגורל האדמה ושוב היא נעשית גורלו... הקשר בין אדם ואדמה מקבל ביטוי אחר וחזק עוד יותר בשעה שלא מדובר בתבל בכלל אלא דווקא בארץ כנען... עם או בן אדם החוטא "מחטיא" את הארץ (דברים כ"ד ד') כלומר: מביא אותה לידי מצב של התפוררות פנימית, מצב זה מסומן בדיוק גמור במילת "חנף" – חרג מן המסגרת... הארץ יש לה שלב וסידור טבעי, שהולכים לאיבוד באשמת האדם... ...האדם מושם תחת עול מצוות האל המגלה לו את רצונו, והוא ניתן על ידי מעשה הבריאה של אותו אל בחיבור כה אמיץ עם האדמה, עד שהתייחסותו למצווה האלוהית גורמת במישרים לטובת האדמה או לרעתה.
(ועיין שם כל הפרק "אדם ואדמה" עמוד 15-23).
א. לדעת מי משני הפירושים הנ"ל – רש"י וראב"ע – אפשר להביא חיזוק מן הדברים האלה?
ב. הבא ראיות מפרשתנו וממקומות אחרים בתורה למה שנאמר בדברי בובר ש"האדם גורם בעשייתו ובחדלונו לגורל האדמה".
3. האם הלך הרמב"ן כאן בעקבות רש"י, ראב"ע או בחר לו דרך שלישית לפירושו?
מה פירושה של וי"ו "ולא תזנה הארץ", לפי רש"י ולפי הרמב"ן ולפי ראב"ע?
השווה:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ"
’Speak unto the children of Israel, that they turn back and encamp before Pi-hahiroth, between Migdol and the sea, before Baal-zephon, over against it shall ye encamp by the sea.
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"
And the LORD said unto Moses: ‘Wherefore criest thou unto Me? speak unto the children of Israel, that they go forward.
לפי מי משלושת המפרשים הנ"ל, דומה וי"ו זו לוי"ו של "ולא תזנה" אצלנו?
| ג. "הארץ" |
"וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ
וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה"
Profane not thy daughter, to make her a harlot, lest the land fall into harlotry, and the land become full of lewdness.
המלבי"ם, אילת השחר (פרק ט"ו):
כלל קל"ו:
מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם, רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא הנושא, יסמוך כל הפעלים עליו (מבלי להזכיר הנושא שוב), ואם הוא שם הפעול, ירמזהו על ידי כינוי; ועל כן בכל מקום שכפל השם – בין שם הנושא, בין שם הפעול – שלא לצורך; יש בו דרוש תמיד.
מתפארת הלשון שלא יחזיר את השם בכל פעם, רק אחר שנזכר בפעם הראשון, אם הוא הנושא, יסמוך כל הפעלים עליו (מבלי להזכיר הנושא שוב), ואם הוא שם הפעול, ירמזהו על ידי כינוי; ועל כן בכל מקום שכפל השם – בין שם הנושא, בין שם הפעול – שלא לצורך; יש בו דרוש תמיד.
כלל קל"ז:
פעמים הרבה דרשו חז"ל, שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.
פעמים הרבה דרשו חז"ל, שהשם הנשנה אינו השם הראשון ממש.
(וכן יפרש בתהילים א' ב'... ובתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה...:
היה לו לומר ובה יהגה – וכבר ביארתי באילת השחר ששם הנכפל יהיה לפעמים, ששם השני אינו השם הראשון, ועל פי זה אמרו חז"ל עבודה זרה י"ט: תחילה נקראת "תורת ה'", ומשעמל בה נקראת "תורתו").
היה לו לומר ובה יהגה – וכבר ביארתי באילת השחר ששם הנכפל יהיה לפעמים, ששם השני אינו השם הראשון, ועל פי זה אמרו חז"ל עבודה זרה י"ט: תחילה נקראת "תורת ה'", ומשעמל בה נקראת "תורתו").
האם הכלל הזה כוחו יפה גם לגבי פסוקנו, שאין מילת "הארץ" הראשונה מזדהה עם מילת "הארץ" באחרונה?
"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס"
And God said unto Noah: ‘The end of all flesh is come before Me; for the earth is filled with violence through them; and, behold, I will destroy them with the earth.
"וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה"
And all countries came into Egypt to Joseph to buy corn; because the famine was sore in all the earth.