| א. שאלה כללית |
פרק כ"ט פסוקים מ"ב-מ"ו:
"... פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ְה' אֱ-לֹהֵיהֶם".
"... פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים. וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ְה' אֱ-לֹהֵיהֶם".
פסוקים אלו, החותמים את פרקנו, אופיים מיוחד ושונה מכל קודמיהם. הסבר מה חשיבותם של פסוקים אלה, ולמה באו דווקא במקום הזה?
| ב. בטעם קרבן התמיד |
ספר החינוך, (פרשת פנחס מצוה ת"א):
נצטווינו בעבודה זו התמידית, שהיא פעמיים ביום, בזריחת השמש למען נתעורר מתוך המעשה הזה ונשים כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בה'. ואמרתי כמה פעמים, שהאדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמיים, ערב ובוקר, נצטווה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם כן שתי פעמים, לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתירה על עבודתו לרבו. וכל זה למה? כדי לעורר רוחו וחפצו תמיד לזכור את בוראו...
נצטווינו בעבודה זו התמידית, שהיא פעמיים ביום, בזריחת השמש למען נתעורר מתוך המעשה הזה ונשים כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בה'. ואמרתי כמה פעמים, שהאדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמיים, ערב ובוקר, נצטווה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם כן שתי פעמים, לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתירה על עבודתו לרבו. וכל זה למה? כדי לעורר רוחו וחפצו תמיד לזכור את בוראו...
ואמנם היו התמידין שבח ותודה לאל יתברך, לפי שהטובה במידות האדם היותו מכיר טובה לאשר היטיב עמו... והנה ישראל קיבלו ממנו יתברך שניים חסדים גדולים: האחד יותר גדול במעלה להיותו שלמות נפשי, שזכו אליו במעמד הר סיני, השני היה גופני ביציאת מצרים. וכדי שנודה על שני החסדים, ציווה שיקריבו שני כבשים, את האחד בבוקר כנגד מתן תורה, שהיה בבוקר שנאמר (שמות י"ט): "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר", ואת השני כנגד יציאת מצרים לזכר הפסח, שנאמר (שמות י"ב): "וישחטו אותו... בין הערבים". כי לקח אותם הלשונות עצמם שנאמרו בסיפור החסדים. ולפי שנתן להם את המן עומר עשירית האיפה, ציווה שיביאו מנחת תודה עשירית האיפה, ולפי שביציאת מצרים ובמתן תורה קיבלו כבוד גדול ומעלה על כל האומות וכן קיבלו שמחה רבה, ציווה שתהיה מנחתם בלולה בשמן, שהוא מורה על הכבוד ונאמר "טוב שם משמן טוב"... וכן ציווה שינסך עליה יין לזכרון שמחתה, כי היין "ישמח לבב אנוש" (תהילים ק"ד)...
גם ראיתי בדברי חכם אחד מחכמי הדור דרך אחר: אנחנו מחויבים בכל יום לתת שבח והודיה לבורא על שני דברים שעושה עמנו בכל יום. האחד הוא החיות שמחיה אותנו בכל יום בוקר וערב וכמו שתיקנו בתפילת "אלהי נשמה..." והשני הפרנסה שמפרנס וזן אותנו ואת טפנו כמו שאמר (תהילים קמ"ה) "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו". והיה מן הראוי שעמו וחסידיו יהללוהו על זה בכל יום. ולכך ציווה בתמידין שיהיה כבש אחד בבוקר להודות לה' שיעיר את האדם בבוקר להחיותו, ושני בין הערבים, מפני נשמתו שהיא בידו נפקדת בלילה, כאילו הכבש הוא במקום המקריב עצמו, והוא מורה שגופו וכל כוחותיו מזומנים לעבודת יוצרו... ואמנם מנחתו ונסכו להודות לפניו על הפרנסה... ולפי שמיטב המזון האנושי הוא בבשר ובלחם, בשמן וביין, ציווה להביא הכבשים במנחה מן החיטים, ומן השמן ונסכו מן היין, להודות לפניו על תבואת גורן ועל תבואת יקב ועל הבעלי חי הביתיים...
And this is what you shall offer. The purpose of the altar could not have been for the sacrificing of sin offerings because God did not want people to sin in the first place. Rather, its primary purpose was for the sacrificing of the continual offerings, which were expressions of gratitude for God’s kindnesses to the B’nei Yisrael. Thus the morning offering recalled the Giving of the Torah, which took place in the morning. The afternoon sacrifice recalled the redemption from Egypt, which took place in the evening. The tenth of an epha of flour recalled the manna, of which each person received a tenth of an epha every day. The oil recalled the distinction they received at the time of the exodus and the wine recalled their joy.
1. מה ההבדל בין דרך פירושו של בעל ספר החינוך בטעם התמיד לבין דרכו של אברבנאל?
2. מה ההבדל העקרוני בין שני הטעמים הניתנים באברבנאל?
| ג. "...לשכני בתוכם" |
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם"
And they shall know that I am the LORD their God, that brought them forth out of the land of Egypt, that I may dwell among them. I am the LORD their God.
אז ידעו כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים, רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם, וזהו (שמות ג' י"ב) "תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
They will know … to dwell among them. They will know that God brought them out of Egypt solely in order to in the Sanctuary that they would build for Him.
1. כיצד מפרש הראב"ע את הל' של "לשכני"?
2. מהו לדעתו היחס בין יציאת מצרים לבין בניין המשכן?
3. מהו הקשר שבין פסוקנו ובין שמות ג' י"ב?
4. היכן מצינו רעיון זה שוב בתורה?
| ד. שאלה כללית |
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים"
And I will dwell among the children of Israel, and will be their God.
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם"
And they shall know that I am the LORD their God, that brought them forth out of the land of Egypt, that I may dwell among them. I am the LORD their God.
היעזר בתשובתך בשמות ו' ו'-ז':
"... וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם ...וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
"... וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם ...וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
Wherefore say unto the children of Israel: I am the LORD, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will deliver you from their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments;
היעזר גם בפרקי אבות ג' י"ד:
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום.
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום.
He would say: Beloved is man, since he is created in the image [of God]. A deeper love - it is revealed to him that he is created in the image, as it says (Genesis 9:6): "for in God's image He made man." Beloved are Israel, since they are called children of the Omnipresent. A deeper love - it is revealed to them that they are called children to God, as it says (Deuteronomy 14:1): "You are children of the Lord, your God." Beloved are Israel, since a precious instrument has been given to them. A deeper love - it is revealed to them that the precious instrument with which the world was created has been given to them, as it says (Proverbs 4:2): "For a good lesson I have given to you; do not forsake my teaching."