פרשת בשלח תשט"ז - מרה
הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון בשלח תשי"ד, עיין שם בייחוד בשאלת נס המתקת המים.
א. "...כי מרים הם"
"וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם"
And when they came to Marah, they could not drink of the waters of Marah, for they were bitter. Therefore the name of it was called Marah.
מדרש תנחומא ישן:
אמר ר' לוי: ומה "כי מרים הם"? הדור היה מר במעשיו.
And when they came to Marah, they could not drink of the waters of Marah, for they were bitter. Therefore the name of it was called Marah.
1. במה סוטה המדרש הזה מפשט הכתוב?
2. מה הגורם התחבירי המאפשר מדרש זה?
3. מהו מוסר ההשכל שרצה הדרשן להביע בדבריו אלה?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה שם שם לו: במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם; שבת ופרה אדומה ודינין.
שם שם לו HERE HE MADE FOR THEM [A STATUTE AND AN ORDINANCE) — At Marah He gave them a few sections of the Torah in order that they might engage in the study thereof; viz., the sections containing the command regarding the sabbath, the red heifer and the administration of justice (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 15:25; Sanhedrin 56b).
*
א. למה הוסיף רש"י "שיתעסקו בהם", מה תיקן בזה?
ב. הסבר מה רמז מצאו חכמים לשלושה אלה דווקא?
**
ג. השווה דברי רש"י למכילתא:
"חק" – זה שבת ו"משפט" – זה כיבוד אב ואם. דברי ר' יהושע. ר' אליעזר המודעי אומר: "חק" – אלו עריות שנאמר (ויקרא י"ח): "לבלתי עשות מחוקות התועבות"; ו"משפט" – אלו דיני קנסות ודיני חבלות.
התוכל להסביר למה לא פירש רש"י לא כדברי זה ולא כדברי זה והלך בדרך שלישית?
ד"ה ושם ניסהו: לעם, וראה קשי ערפו שלא נמלכו במשה בלשון יפה: בקש עלינו רחמים, שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו.
ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.
א. מה קשה לו?
לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לפרש "ושם ניסהו" על ההתלוננות, שאין עניין לו עם חוק ומשפט שנתן להם, ולמה לא יפרשהו על המצוות שנתן להם לנסותם, אם יקבלום בשמחה אם לאו, שאז יתיישב יותר מה שכתוב אחריו מיד "והיה אם שמוע תשמעו".
נסה ליישב קושייתו!
אם שמוע תשמעו: זו קבלה שיקבלו עליהם.
אם שמע תשמע IF THOU WILL DILIGENTLY HEARKEN — this implies acceptance — that they should take upon themselves the duty of performing God’s commands.
הבא ראייה ממקור אחר בתורה להוראה זו של "שמע".
4) פסוק כ"ו
ד"ה תעשה: היא עשיה.
מה פירש בזה?
והשווה רש"י, דברים ד' ו':
ד"ה ועשיתם: כמשמעו.
ועיין גיליון שופטים תשי"ב א3!
ג. "ושם נסהו"
"וְשָׁם נִסָּהוּ"
And he cried unto the LORD; and the LORD showed him a tree, and he cast it into the waters, and the waters were made sweet. There He made for them a statute and an ordinance, and there He proved them;
ד"ה ושם ניסהו: לעם, וראה קשי ערפו שלא נמלכו במשה בלשון יפה: בקש עלינו רחמים, שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו.
ושם נסהו AND THERE HE TRIED THEM (lit., He tried him) — “him” (singular) means the people; and He saw their stubbornness: that they did not consult with Moses in a respectful fashion: “Entreat mercy for us that we may have water to drink” — but that they murmured.
נתן להם מחסורם – אם תלונותם אינם אלא מפני המחסור האמיתי, וכשימלא מחסורם – יהיו נאמנים.
מה ההבדל ביניהם במהות הניסיון?