פרשת בשלח תשי"ד - העץ במרה

"ויורהו" – שהראה אותו עץ ואמר לו: השליכהו המים וימתקו. ובעבור שלא מצאתי לשום "מורה" אלא בענין "לימוד" (משלי ד') "ויורני ויאמר לי" – לימדני, וכן כולם נראה בדרך הפשט, כי העץ ההוא ימתיק המים בטבע והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה; ורבותינו אמרו שהיה העץ מר והוא נס בתוך נס, כענין המלח שנתן אלישע במים (מלכים ב', ב' כ"א).

זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה, ואילו היו המים עומדים, היינו אומרים: דרך רפואה היה. והנכון הוא מה שאמרו חז"ל.

לפי הפשט, כבר נוצר במקום המים המרים עץ להמתיקו, כמו כל הטבע אשר במקום חסרון איזה פרט הכרחי לחיי האדם נוצר שם איזה דבר אחר, להשלים המחסור, כך בזה המקום היה גדל איזה עץ הממתיק את המים ומשה לא ידע.

ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבוא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים, שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר יתנהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת. כי המנהג יקרא חוק (משלי ל') "הטריפני לחם חוקי"; (ירמיה ל"ג) "חוקות שמים וארץ", ויקרא משפט בהיותו משוער כהוגן וכן (שמואל א' כ"ז) "כה יעשה דוד וכה משפטו כל הימים"; (בראשית מ') "כמשפט הראשון אשר היית משקהו". או: שייסרם בחוקי המדבר לסבול הרעב והצמא, לקרוא בהם אל ה' לא דרך תלונה. ומשפטים שיהיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים; והצנע לכת באהליהם בענין הנשים והילדים; ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר; ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו; וכענין שציותה התורה (דברים כ"ג) "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע".