פרשת מקץ תשט"ז - "אחיכם אחר"
הערה: לתחילת פרקנו ובייחוד לסיבות שגרמו ליעקב לשנות עמדתו ולשלוח את בנימין – עיין גיליון מקץ תש"י, וכן תשי"ב, בייחוד שאלה ג בגיליון תשי"ב.
א. "ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין"
"וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין"
and God Almighty give you mercy before the man, that he may release unto you your other brother and Benjamin. And as for me, if I be bereaved of my children, I am bereaved.’
אבות דר' נתן פרק מ"ג משנה ט':
יעקב נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר: "ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין", "אחיכם" – זה שמעון, "אחר" – זה יוסף, "ואת בנימין" – זה בנימין כמשמעו.
and God Almighty give you mercy before the man, that he may release unto you your other brother and Benjamin. And as for me, if I be bereaved of my children, I am bereaved.’
ד"ה את אחיכם: זה שמעון.
את אחיכם YOUR BROTHER — This refers to Simeon.
ד"ה אחר: רוח הקודש נזרקה בו, לרבות יוסף.
אחר THE OTHER ONE — The spirit of prophecy was diffused upon him so that he included Joseph also (Genesis Rabbah 92:3).
ד"ה ושילח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין: נראה לך על דרך הפשט, כי לא היה שמעון רצוי אביו בעבור דבר שכם, ולכך לא אמר: "את שמעון בני ואת בנימין", כי לא יזכרנו בשמו, כאשר עזבוֹ במצרים ימים רבים, ואילו היה בביתו לחם, לא שלח עדיין את בנימין, ויניחנו (=את שמעון) במצרים. ורש"י כתב: "רוח הקודש נצנצה בו, לרבות את יוסף". ובבראשית רבה גם כן אמרו: "ושילח לכם את אחיכם" – זה יוסף; "אחר" – זה שמעון. ונכון הוא, כי נתן דעתו בעת התפלה להתפלל סתם גם על האחר – אולי עודנו חי. ולשון אחר דרשו שם בבראשית רבה: רבי יהושע בן לוי פתר קריא בגלויות: "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש" – זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות ט"ו): "ה' איש מלחמה", וכתיב (תהלים ק"ו, מ"ו): "ויתן אותם לרחמים". "ושילח לכם את אחיכם" – אלו השבטים. "אחר ואת בנימין" – זה יהודה ובנימין, "ואני כאשר שכולתי" – בחורבן הראשון "שכלתי" – בחורבן השני, לא אשכל עוד, זה לשונם (בבראשית רבה). והכוונה כי ירידת יעקב למצרים ירמוז לגלותנו ביד אדום – כמו שאפרש – וראה הנביא העניין מתחילתו והתפלל לשעה ולדורות.
1. מה הקושי הלשוני בפסוקנו שעליו בנויים דברי המדרש?
*
2. מה ההבדל בין דברי אבות דר' נתן ובין הדברים כפי שהם מנוסחים בדברי רש"י? ועיין ברמב"ן כיצד פירש דברי רש"י.
3. התוכל להביא הוכחות לדברי הרמב"ן, שלא היה שמעון רצוי לאביו?
4. הידועים לך עוד מקומות בתורה או בנ"ך שבהם נמנעים לקרוא למשהו בשמו, מפני שאינו רצוי או חביב?
**
5. הרמב"ן אחרי פרשו "על דרך הפשט" מביא גם את פירושו של רש"י ומוסיף "ונכון הוא". וכי אין דברי רש"י אלו סותרים את דבריו "על דרך הפשט", ואיך יאמר "ונכון הוא"?
ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשווה, אבל יש בדבר עניין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלוהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה יז יג) "מקור מים חיים את ה'". וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני, שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים", וכל ימיו היו לנו לשטנה, עד שהחריבוהו, וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שייבנה במהרה בימינו, והוא ייעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) "ואם ירחיב ה' אלוהיך את גבולך כאשר דיבר" וגו', שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה", ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.
HE CALLED THE NAME OF THST WELL ESEK. The Torah relates and goes to great lengths about the matter of the wells even though the story simply understood serves no purpose and doesnt give great honor to Isaac and [furthermore] he and his father made these wells. In truth there is a hidden matter contained in this incident, for it comes to inform a future [us about] event. For a "well of water" is a hint to the temple of G-d which the offspring's of Isaac would build. This is why it mentions "a well of flowing water" as it says (Jeremiah 17:13) "a source of flowing water Hashem" And he called the first well Esek (contention) which alludes to the first temple, over which our enemies contended with us, engaging us in many conflicts and wars until they destroyed it. HE called the second Sitnah (hatred) a harsher name than the first one it allude to second temple which is called by that very name, for its written "during the reign of Achashveirosh at the beginning of his reign they wrote a hateful accusation (sitnah) against the dwellers of Judah and Jerusalem" and all its days the enemies were hateful to us until the destroyed it and we went into a terrible exile from it. he called the third well Rechovot an allusion to the future temple may it be built speedily in our days. it'll be built without conflict or dispute and G-D will ex[and our borders s it says "When Hashem will ex[and your boundary's he swore" which speaks of a future time. And concerning the third temple its written "it broadened and expanded upward". our pasuk concludes "And we can be fruitful in the land" [alluding to the fact] that [in the future] "all the nations will serve Him with a single resolve"
ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על ידי אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) "מחזיק באוזני כלב" וגו' (משלי כו יז). אמר לו הקדוש ברוך הוא: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב". ועל דעתי, גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח), ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה).
...This parsha was written to show how Hashem saved his servant from a stronger foe, and sent his angels to rescue him. In addition it teaches us that he [Jacob] didnt rely on his righteousness, and made every effort to save himself. Another concept alluded to, is that all that occurred to our forefather with Esau, will repeat itself with us and Esau's descendants. It is therefore appropriate for us to emulate the efforts of Yakov who initiated 3 strategies for his encounter with Esau; Prayer, presents, and war. Our sages see this hinted to in this parsha as I will mention later.
ד"ה והיה המחנה הנשאר: ...והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן יינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (עו ג): "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפלטה", אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.
ד"ה ורווח תשימו- ...וסברו בבראשית רבה (עה יג) שיש בזה רמז: אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני - לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרווח להם מצרותיהם. עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו.
Keep a space. See Rashi. According to the Midrash this was a prayer that Hashem would put spaces between the sorrows that were to befall his descendants.
ד"ה למה זה אמצא חן: ... והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם בחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת. ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (ב"ר עח טו): רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו, מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.
And Esau said: ‘Let me now leave with thee some of the folk that are with me.’ And he said: ‘What needeth it? let me find favour in the sight of my lord.’
ד"ה ויזבח זבחים: ... אבל הפסוק הזה יש בו סוד, יגלו לנו אותו שם בבראשית רבה (צד ה), כי כאשר בא יעקב לרדת מצרים ראה כי הגלות יתחיל בו ובזרעו, ופחד ממנו וזבח זבחים רבים לפחד אביו יצחק שלא תהא מידת הדין מתוחה כנגדו...
מהי דרך פירושו את סיפורי ספר בראשית על פי כל הדוגמאות האלה?