פרשת תולדות תשט"ז - הבכורה
עצה טובה למורה ולמדריך נוער! קרא עם תלמידיך את שירו של ביאליק "על סף בית המדרש" והפנה תשומת לבם לביטוי "לא אמכור בכורתי בנזיד עדשים". באיזו הוראה ישתמש המשורר במליצה זו? בעקבות מי מהמפרשים הלך?
א. מושג הבכורה
זהר דף קל"ט:
זמנא חדא הוה יתיב ר' שמעון ושאר חברייא, עאל קמיה ר' אלעזר בריה. אמרו ליה לר' שמעון: מילתא רבתא בעינן למבעי קמך בענייניהן דיעקב ועשו: איך לא בעי יעקב למיהב לעשו תבשיל דטלופחין עד דזבין ליה בכירותא דיליה, ועוד דאמר עשו ליצחק אבוהי "ויעקבני זה פעמיים"? אמר לון ר' שמעון: בהדין שעתא אתון חייבין לקבל מלקות, דהאמנתון לפתגמי דעשו ושקרתון לפתגמי דיעקב. דהא קרא אסהד עליה "ויעקב איש תם", ותו כתיב (מיכה ז' כ'): "תתן אמת ליעקב", אלא כך הוא ענייניה דיעקב עם עשו. בגין דעשו הות סני לבכירותא בקדימתא, והוה בעי מיני דיעקב דליסבה ליה אפילו בלא כסף: הדא הוא דכתיב "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה".
(תרגום: פעם אחת היו ר' שמעון וחבריו מסובים, נכנס לפניו ר' אלעזר בנו: אמרו לו לר' שמעון: דבר גדול יש לנו לשאלך בעניין יעקב ועשו: איך לא רצה יעקב לתת לעשו נזיד עדשים עד שלא מכר לו את בכורתו? ולא זו בלבד אלא שעשו אמר: "ויעקבני זה פעמיים"? אמר להם: כעת ראויים אתם לספוג מלקות, שאתם מאמינים לדברי עשו ומכחישים דברי יעקב, שהכתוב מעיד עליו "ויעקב איש תם" ועוד כתוב "תתן אמת ליעקב"! אלא כך עניין יעקב ועשו: עשו שנא את הבכורה מראש והיה מבקש מיעקב שיקחה ממנו אפילו בלי מחיר, כמו שכתוב "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה").
1. מהו מושג הבכורה לפי דברי הזוהר?
2. מי ממפרשינו קרוב בהשקפתו על הבכורה לדעה זו?
**
3. התוכל להביא ראייה מלשון הכתוב לדעת הזוהר, שלא חיכה יעקב בנתינת נזיד העדשים לעשו עד שימכור לו זה את בכורתו?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה בת בתואל מפדן ארם אחות לבן: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן מפדן ארם? אלא להגיד שבחה, שהייתה בת רשע ואחות רשע, ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם.
בת בתואל מפדן ארם אחות לבן THE DAUGHTER OF BETHUEL THE SYRIAN OF PADAN-ARAM, THE SISTER TO LABAN —Has it not already been written that she was the daughter of Bethuel and sister of Laban of Padanaram? But we are told these facts once more to proclaim her praise — she was the daughter of a wicked man, sister of a wicked man, and her native place was one of wicked people, and yet she did not learn from their doings (Genesis Rabbah 63:4).
א. השווה דבריו כאן לדבריו:
ד"ה סיחון אשר ישב בחשבון: אילו לא היה סיחון קשה, והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.
סיחן … אשר יושב בחשבון [AFTER HE HAD SMITTEN] SIHON … WHO DWELT IN HESHBON — Even if Sihon himself had not been difficult to defeat, but had resided at Heshbon, he would have been difficult to defeat, because the city was a difficult one to capture: and if it had been a matter of some other city, but Sihon had resided in it, it would have been difficult to capture, because its king, at least, would have been difficult to defeat. How much more was this so now when the king was difficult to defeat and the land difficult to capture (Sifrei Devarim 3:3; cf. Rashi on Numbers 21:23).
ד"ה בלק בן ציפור: אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים.
בלק בן צפור וגו׳ BALAK THE SON OF ZIPPOR [KING OF MOAB, HAS SENT TO ME] — Although I am of no importance in Your eyes, I am of importance in the eyes of kings (Midrash Tanchuma, Balak 5).
מהי דרכו של רש"י ליישב קשיים ממין זה?
ב. הבא דוגמאות ליישוב קושי ממין זה ברש"י לפרשת לך לך! (עיין גם גיליון לך לך תשט"ו שאלה ב1).
ד"ה ויעתר: הרבה והפציר בתפילה.
וַיֶּעְתַּר AND ISAAC ENTREATED —He prayed much and urgently.
ד"ה ויעתר לו: נתפצר ונתפייס ונתפתה לו. ואומר אני כל לשון "עתר" לשון הפצרה וריבוי הוא וכן (יחזקאל ח' א') "ועתר ענן הקטרת" – מרבית עליית העשן. וכן (יחזקאל ל"ה) "העתרתם עלי דבריכם" וכן (משלי כ"ז ו') "ונעתרות נשיקות שונא" – דומות למרובות והינם למשא.
וַיֵּעָתֶר לו WAS ENTREATED OF HIM — He let himself be urged, conciliated and influenced by him. I say that wherever this root עתר occurs it has the meaning of heaping up and increasing. E. g., (Ezekiel 8:11) “And a thick (עתר) cloud of incense” which means an abundance of ascending smoke; (Ezekiel 35:13) “You have multiplied (העתרתם) your words against me”; (Proverbs 27:6) “The kisses of an enemy are importunate (נעתרות)”—they appear to be too many and therefore they are burdensome. old French encresser; English to increase.
*
א. למה תרגמו רש"י בשני פעלים "הרבה והפציר", והרי לפי פירושו הוא – אין עתר אלא לשון ריבוי?
**
ב. ולמה פירש ויעתר (ע' בקמץ ת' בסגול) בשלושה לשונות נתפצר ונתפייס ונתפתה לו?
*
ג. למה הוסיף רש"י דבריו "ואומר אני כל לשון..." מה צורך בזה?
ד. למה פירש הפסוק במשלי לא "מרובות נשיקות שונא" אלא "דומות למרובות"?
ד"ה ויתרוצצו: רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב אץ ומפרכס לצאת – עוברת על פתח עבודת כוכבים – עשו מפרכס לצאת.
ויתרצצו AND [THE CHILDREN] STRUGGLED — You must admit that this verse calls for a Midrashic interpretation since it leaves unexplained what this struggling was about and it states that she exclaimed “If it be so, wherefore did I desire this” (i.e. she asked whether this was the normal course of child-bearing, feeling that something extraordinary was happening). Our Rabbis explain that the word ויתרוצצו has the meaning of running, moving quickly: whenever she passed by the doors of the Torah (i. e. the Schools of Shem and Eber) Jacob moved convulsively in his efforts to come to birth, but whenever she passed by the gate of a pagan temple Esau moved convulsively in his efforts to come to birth (Genesis Rabbah 63:6). Another explanation is: they struggled with one another and quarrelled as to how they should divide the two worlds as their inheritance (Yalkut Shimoni on Torah 111:2).
מה המסומל במדרש חז"ל זה?
ד"ה ותלך לדרש את ה': לבית מדרשו של שם.
ותלך לדרש AND SHE WENT TO ENQUIRE at the school of Shem (Genesis Rabbah 63:6).
בעל באר יצחק, על רש"י שואל:
מניין לו שאינו לשון תפילה שלא על ידי נביא, כמו שנאמר (ישעיה) "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" ומה ראייה מלשון הכתוב לפירושו?
ענה לשאלתו!
ד"ה שני גיים בבטנך: גיים כתיב, כמו "גאים" – זה אנטוגינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.
שני גויים בבטנך TWO NATIONS ARE IN THY WOMB —The word is written גיים (exalted, noble persons), an allusion to Antoninus and Rabbi (Rabbi Judah the Prince) from whose table neither radish nor lettuce was absent neither in summer nor in winter (Avodah Zarah 11a)
**
מה ראה הדרש לדרוש פסוקנו על שני אישים בודדים ולא לפרשו כמשמעו – על שני עמים, ולמה בחר דווקא בשני אישים אלה?
ד"ה ממעיך יפרדו: מן המעיים נפרדים – זה לרשעו וזה לתומו.
ממעיך יפרדו SHALL BE PARTED FROM THY BOWELS —as soon as they leave thy body they will take each a different course — one to his wicked ways, the other to his plain life (Genesis 5:27)
א. מה קשה לו?
*
ב. במה סוטה כאן מפירושו לפי פשוטו, ומה אילצו לפרש כך? (שים לב: כיצד יפרש כאן את "מ" של "ממעיך"?)
ד"ה מלאום יאמץ: לא ישוו בגדולה. כשזה קם – זה נופל. וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ו ב') "אמלאה החרבה" – לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים.
מלאם יאמץ SHALL BE STRONGER THAN THE OTHER RACE —They will never be equally great at the same time: when one rises the other will fall. Thus it says, (Ezekiel 26:2) “[Because Tyre (colonised by Esau) says about Jerusalem] I shall be filled with her that is laid waste” — Tyre became full (powerful) only through the ruin of Jerusalem (Megillah 6a).
**
א. מה קשה לו?
**
ב. במה סוטה רש"י כאן מן הפירוש שרגילים לפרשו?
**
ג. כיצד מפרש רש"י כאן את "מ" של "מלאום"?
ד"ה יודע ציד: לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: "אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן?" כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות.
יודע ציד A CUNNING HUNTER literally, understanding hunting — understanding how to entrap and deceive his father with his mouth. He would ask him, “Father how should salt and straw be tithed”? (Genesis Rabbah 63:10) (although he knew full well that these are not subject to the law of tithe). Consequently his father believed him to be very punctilious in observing the divine ordinances.
א. מה דחקו לרש"י לפרשו כך? ולמה לא יפרשו כמשמעו, והרי מכ"ז ג' נראה שהוא כמשמעו?
**
ב. והשווה דבריו כאן לדבריו כ"ז ג' ד"ה וצודה לי. לכאורה נראה שדברי רש"י שם סותרין דבריו כאן – מהי הסתירה, ומהו יישובה?
ג. "ורב יעבד צעיר"
"וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"
And the LORD said unto her: Two nations are in thy womb, And two peoples shall be separated from thy bowels; And the one people shall be stronger than the other people; And the elder shall serve the younger.
ד"ה ורב הוא הפועל, וכן (מלאכי א' ו') "בן יכבד אב" ועוד אפרש זה הפסוק.
(כוונתו לכ"ז מ' ד"ה כאשר תריד החל מן ויש אומרים איך אמר ה' "ורב יעבד צעיר"?)
אמנם בא הכתוב בלשון בלתי מוכרת, שפעמים ייראה ממנו שהרב עובד לצעיר ופעמים יובן ממנו שלרב יעבוד הצעיר. להודיע שכן יהיה, כי בהיות ישראל "רד עם אל ועם קדושים נאמן" (המליצה שאולה מהושע י"ב א') עשו הרב יעבוד לצעיר יעקב, וכאשר ישראל ישפל בחטאו – תרגז הארץ תחת עבד כי ימלוך.
*
1. הסבר מה קשה לשניהם בפסוקנו? והשווה לפסוקנו איוב י"ד, י"ט!
2. במה שונה אברבנאל מפירושו של הראב"ע ומה הכריחו לפרש כך?