לפסוקי עריכת הנר (כ"ז כ-כא) עיין גם גיליון תצוה תשי"ד שעסק כולו רק בפסוקים אלה.
| א. שאלות לשון וסגנון |
ר' משה חפץ, בספרו מלאכת מחשבת (איטליה במאה ה-15):
כל השלם מחברו ביותר הוא מוכן לקבל דברי כיבושין ותחת גערה במֵבִין (משלי י"ז י) ולאיש בער לא ידע לא יכריחנו קול דממה דקה, קול דברים, קול ענות חלושה אם לא המעשה – מהכות כסיל מאה (משלי י"ז י') ומיראת שבט אנשים ונגעי בני אדם. לכן ראוי לדבר אל כל אדם בלשונו...
כל השלם מחברו ביותר הוא מוכן לקבל דברי כיבושין ותחת גערה במֵבִין (משלי י"ז י) ולאיש בער לא ידע לא יכריחנו קול דממה דקה, קול דברים, קול ענות חלושה אם לא המעשה – מהכות כסיל מאה (משלי י"ז י') ומיראת שבט אנשים ונגעי בני אדם. לכן ראוי לדבר אל כל אדם בלשונו...
מה הפליאה הסגנונית שבפרשתנו (פרקים כ"ז-כ"ח) אשר למען ישב אותה הביא הפרשן את דבריו?
הערה: שים לב לסגנונו המליצי המיוחד. דבריו אלה הם צירוף הפסוקים הבאים – לפי הסדר שבו הם מובאים בדבריו:
"תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה"
A rebuke entereth deeper into a man of understanding Than a hundred stripes into a fool.
"אִישׁ-בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת"
A brutish man knoweth not, Neither doth a fool understand this.
"וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"
And He said: ‘Go forth, and stand upon the mount before the LORD.’ And, behold, the LORD passed by, and a great and strong wind rent the mountains, and broke in pieces the rocks before the LORD; but the LORD was not in the wind; and after the wind an earthquake; but the LORD was not in the earthquake;
"וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל"
And the LORD spoke unto you out of the midst of the fire; ye heard the voice of words, but ye saw no form; only a voice.
"וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ"
And he said: ‘It is not the voice of them that shout for mastery, neither is it the voice of them that cry for being overcome, but the noise of them that sing do I hear.’
"אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם"
I will be his father, and he will be my son. If he commit iniquity, I will chasten him with the rod of men, and with such plagues as befall the sons of Adam:
| ב. המסומל בנרות |
ראה, האיך דברי תורה מאירין לאדם בשעה שעוסק בהם, וכל מי שאינו עוסק ואינו יודע – הוא נכשל. משל למי שעומד באפלה, בא להלך, מצא אבן ונכשל בה, מצא ביב – נופל בו – הקיש פניו בקרקע. למה? שלא היה בידו נר. כך ההדיוט שאין בידו דברי תורה – מצא עבירה ונכשל בה. שכן רוח הקודש צווחת: (משלי ה') "והוא ימות באין מוסר". למה הוא מת? לפי שאינו יודע בתורה והולך וחוטא, שנאמר "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" (משלי ד). אבל אותם שעוסקים בתורה הם מאירים בכל מקום! משל למי שעומד באפלה: ראה אבן ולא נכשל, ראה ביב ולא נפל. למה? על שהיה בידו נר. שנאמר (תהלים קי"ט): "נר לרגלי דברך", וכן (משלי ד'): "אם תרוץ לא תכשל".
2) ויקרא רבה ל"ו:
"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". בר קפרא פתח: (תהלים י"ח) "כי אתה תאיר נרי". אמר הקב"ה לאדם: נרי בידך ונרך בידי. נרך בידי – שנאמר (משלי כ') "נר ה' נשמת אדם", נרי בידך, שנאמר (שמות כ"ז כ) "להעלות נר תמיד". אלא אמר הקב"ה: אם הארת נרי הריני מאיר נרך, הווי – "ויקחו אליך שמן... למאור להעלות נר תמיד".
"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". בר קפרא פתח: (תהלים י"ח) "כי אתה תאיר נרי". אמר הקב"ה לאדם: נרי בידך ונרך בידי. נרך בידי – שנאמר (משלי כ') "נר ה' נשמת אדם", נרי בידך, שנאמר (שמות כ"ז כ) "להעלות נר תמיד". אלא אמר הקב"ה: אם הארת נרי הריני מאיר נרך, הווי – "ויקחו אליך שמן... למאור להעלות נר תמיד".
מהו "כי נר מצוה"? אלא כל מי שעושה מצוה כאילו מעלה נר לפני הקב"ה ומחיה נפשו, שנאמר (משלי כ') "נר ה' נשמת אדם".
מהו "כי נר מצוה"? אלא הרבה פעמים שאדם מחבב בלבו לעשות מצוה ויצר הרע שבתוכו אומר: מה לך לעשות מצוה ותחסר את נכסיך? עד שאתה נותן לאחרים, תן לבניך. ויצר טוב אומר לו: תן למצוה – ראה מה כתיב? "כי נר מצוה". מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפים קרוינין וסבקין (מיני נרות הם) מדליקין הימנו – אורו במקומו. כך כל שיתן למצוה - אינו מחסר נכסיו. לכך נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור".
5) תנחומא תצוה ח':
אמר ליה הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו. אבל לעולם הבא, בזכות אותו הנר אני מביא מלך המשיח שהוא משול כנר, שנאמר (תהלים קל"ב): "שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי..." אמר הקב"ה: בעולם הזה אתם צריכים לנר, אבל לעתיד (ישיעהו ס'): "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך".
אמר ליה הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו. אבל לעולם הבא, בזכות אותו הנר אני מביא מלך המשיח שהוא משול כנר, שנאמר (תהלים קל"ב): "שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי..." אמר הקב"ה: בעולם הזה אתם צריכים לנר, אבל לעתיד (ישיעהו ס'): "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך".
*
1. הסבר מהם ההסברים הסמליים השונים הניתנים למצוות "העלאת הנר" בחמשת המדרשים דלעיל.
**
2. איוב י״ב:י׳
"אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ"
**
In whose hand is the soul of every living thing, And the breath of all mankind.—
**
3. היש סתירה בין מגמת מדרש 2 לבין מגמת מדרש 3, או האם מגמה אחת לשניהם?
למדרש תנחומא: (5)
**
"וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם ה' לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית ה' וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע"
**
and I will give you shepherds according to My heart, who shall feed you with knowledge and understanding. And it shall come to pass, when ye are multiplied and increased in the land, in those days, saith the LORD, they shall say no more: The ark of the covenant of the LORD; neither shall it come to mind; neither shall they make mention of it; neither shall they miss it; neither shall it be made any more. At that time they shall call Jerusalem The throne of the LORD; and all the nations shall be gathered unto it, to the name of the LORD, to Jerusalem; neither shall they walk any more after the stubbornness of their evil heart.
*
ב. מהו ההבדל בין הרישא שבמדרש (אמר ליה הקב"ה) לבין הסיפא (אמר הקב"ה)?
| ג. נאמנות בממון הציבור |
פרק כ"ח פסוקים ג – ה
"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב... וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן... וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן"
"וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב... וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן... וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן"
רמב"ן:
ד"ה והם יקחו את הזהב: הנה כל הצוואות עד כאן היו במשה עצמו "ועשית", "תעשה". עתה ציוה שידבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים, ולכן אמר "והם יקחו את הזהב ואת התכלת", שיקבלו את הנדבה מן הציבור ויעשו בה את הבגדים. והטעם לאמר, שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם, כעניין שנאמר (מלכים ב', י"ב, ט"ז) "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים". וכאשר נאמר בבגדים הוא הדין בכל מלאכת המשכן, כי ביום הראשון בלבד כתיב (שמות ל"ו, ג') "ויקחו מלפני משה את כל התרומה", וגם הוא שלא בחשבון לקחו הכל מלפניו, ובשאר הימים הביאו אליהם, ולכך כתיב (שמות ל"ו, ה'): "ויאמרו אל משה מרבים העם להביא..." כי להם היו מביאים, לא שיתנו למשה והוא ישקול על ידם; אבל הם, לאחר שגבו הכל, מנו ושקלו ואמרו למשה...
ד"ה והם יקחו את הזהב: הנה כל הצוואות עד כאן היו במשה עצמו "ועשית", "תעשה". עתה ציוה שידבר אל כל חכמי לב שיעשו הבגדים, ולכן אמר "והם יקחו את הזהב ואת התכלת", שיקבלו את הנדבה מן הציבור ויעשו בה את הבגדים. והטעם לאמר, שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם, כעניין שנאמר (מלכים ב', י"ב, ט"ז) "ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים". וכאשר נאמר בבגדים הוא הדין בכל מלאכת המשכן, כי ביום הראשון בלבד כתיב (שמות ל"ו, ג') "ויקחו מלפני משה את כל התרומה", וגם הוא שלא בחשבון לקחו הכל מלפניו, ובשאר הימים הביאו אליהם, ולכך כתיב (שמות ל"ו, ה'): "ויאמרו אל משה מרבים העם להביא..." כי להם היו מביאים, לא שיתנו למשה והוא ישקול על ידם; אבל הם, לאחר שגבו הכל, מנו ושקלו ואמרו למשה...
רלב"ג:
ד"ה והם יקחו: וכבר למדנו מזה המקום, שאין עושים שררה בממון בפחות משנים; והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו. (!)
ד"ה והם יקחו: וכבר למדנו מזה המקום, שאין עושים שררה בממון בפחות משנים; והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו. (!)
1. מהו הקושי הלשוני שאומרים שניהם לישב?
2. היכן מצינו אותו קושי בפרשתנו זו עד כאן?
*
3. היכן מצינו קושי זה באחת מפרשיותינו האחרונות (בגיליון של שנה זו)?
4. מהו הניגוד בין דעת הרמב"ן ובין דעת הרלב"ג?
5. מהי ראייתו של הרמב"ן משמות ל"ו, ה'?
6. יש להביא ראיה מן הפרק המוזכר בדברי הרמב"ן מלכים ב', י"ב גם ראיה לדעת הרלב"ג. כיצד?