| א. שאילת הכלים |
שלוש פעמים נזכרה שאילה זו בספר שמות:
1) בהבטחת הגאולה למשה בסנה:
"וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם"
but every woman shall ask of her neighbour, and of her that sojourneth in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and ye shall put them upon your sons, and upon your daughters; and ye shall spoil the Egyptians.’
2) בציווי למשה לפני מכת בכורות:
"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב"
Speak now in the ears of the people, and let them ask every man of his neighbour, and every woman of her neighbour, jewels of silver, and jewels of gold.’
3) בסיפור יציאת מצרים:
"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם"
And the children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment.
וכבר קודם רמז לכך בספר בראשית ט"ו, י"ד:
"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"
"וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"
and also that nation, whom they shall serve, will I judge; and afterward shall they come out with great substance.
דעות שונות לחכמינו ולפרשנינו בשאילת כלים זו, בטעמה, בתכליתה. ואלו מקצת דעותיהם:
קדמוניות היהודים ליוסף בן-מתתיהו, ספר שני י"ד:
והמצרים כיבדו אותם במתנות, אלה כדי שימהרו ואלה מתוך ידידות של שכנים, שהיו רוחשים להם, והם יצאו והמצרים בוכים ומתחרטים שנהגו בהם ברשע.
והמצרים כיבדו אותם במתנות, אלה כדי שימהרו ואלה מתוך ידידות של שכנים, שהיו רוחשים להם, והם יצאו והמצרים בוכים ומתחרטים שנהגו בהם ברשע.
... שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (י"ב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו! אמר גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני - אמרו: הדיוט שבנו ניצחתם; ואם אני אנצח אותם - אמרו להם: תורת משה רבנו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר (י"ב, מ'): "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". תנו לי שכר עבודה של ששים ריבוא ששעבדתם במצרים. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה! אמרו לו: תנה לנו זמן ג' ימים! נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה.
Geviha ben Pesisa said to the Sages: Give me permission and I will go and deliberate with them before Alexander of Macedon. If they will defeat me, say to them: You have defeated an ordinary person from among us, and until you overcome our Sages, it is no victory. And if I will defeat them, say to them: The Torah of Moses defeated you, and attribute no significance to me. The Sages gave him permission, and he went and deliberated with them. Geviha ben Pesisa said to them: From where are you citing proof that the land of Canaan is yours? They said to him: From the Torah. Geviha ben Pesisa said to them: I too will cite proof to you only from the Torah, as it is stated: “And he said: Cursed will be Canaan; a slave of slaves shall he be to his brethren” (Genesis 9:25). And with regard to a slave who acquired property, the slave belongs to whom and the property belongs to whom? The slave and his property belong to the master. And moreover, it is several years now that you have not served us. Therefore, not only are you not entitled to the land, there are additional debts that must be repaid, as well as a return to enslavement.
מדרש חמדת ימים (ע"פ ספר תורה שלמה שמות רמ"ג):
"ושאלה אשה משכנתה" - למה מצוה זו נאמרה לנשים? שכיוון שגזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", היו בנות ישראל משחדות מתכשיטיהן לעבדי פרעה ומשחדות למצרים שלא יגלו, ומשליכין מבניהם מקצת ומניחים מקצת. לכך לא כפל הכתוב לומר: "וישליכו כל הבן" וציוה הקב"ה "ושאלה אשה משכנתה" כדי שיחזור הדבר לישנו, להחזיר להם מה שנתנו להם, ואין בזה גניבת דעת אלא החזרת חפץ לבעליו.
"ושאלה אשה משכנתה" - למה מצוה זו נאמרה לנשים? שכיוון שגזר פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", היו בנות ישראל משחדות מתכשיטיהן לעבדי פרעה ומשחדות למצרים שלא יגלו, ומשליכין מבניהם מקצת ומניחים מקצת. לכך לא כפל הכתוב לומר: "וישליכו כל הבן" וציוה הקב"ה "ושאלה אשה משכנתה" כדי שיחזור הדבר לישנו, להחזיר להם מה שנתנו להם, ואין בזה גניבת דעת אלא החזרת חפץ לבעליו.
ר' יונה הספרדי אבן ג'נאח:
ושאלה אשה משכנתה, כי תתן לה מתנה. וכמוהו אינו נמצא במתנה, כי אם בשאילה. נאמר לו כי דברי חנה "השאילתיהו לה'" (שמואל א, א', כ"ח) לא יתכן לפרשו עניין "השאלה" כי אם מתנה, כי הבורא יתברך לא שאלו, אבל היא התנדבה בנתינתו.
ושאלה אשה משכנתה, כי תתן לה מתנה. וכמוהו אינו נמצא במתנה, כי אם בשאילה. נאמר לו כי דברי חנה "השאילתיהו לה'" (שמואל א, א', כ"ח) לא יתכן לפרשו עניין "השאלה" כי אם מתנה, כי הבורא יתברך לא שאלו, אבל היא התנדבה בנתינתו.
רבנו חננאל:
אין "שאילה" זו כ"שאילה" האמורה בכלים (שמות כ"ב, י"ג), שהיא שאילה על מנת להחזיר, אלא שציוה ה' לישראל שישאלו מהם במתנה והקב"ה יתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם. ואין זה גניבת דעת שיצווה בה הקב"ה, חס ושלום, המלאכה ולשוויה סוף ותכלית, והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדוניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה, שנאמר (דברים ט"ו) "וכי תשלחנו חפשי מעמך; לא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך". על אחת כמה וכמה המצרים, שהייתה אצלם עבודת ישראל של מאתיים ועשר שנה.
אין "שאילה" זו כ"שאילה" האמורה בכלים (שמות כ"ב, י"ג), שהיא שאילה על מנת להחזיר, אלא שציוה ה' לישראל שישאלו מהם במתנה והקב"ה יתן להם חן בעיני המצרים ויתנו להם. ואין זה גניבת דעת שיצווה בה הקב"ה, חס ושלום, המלאכה ולשוויה סוף ותכלית, והלא דין תורה הוא בעבד שעבד את אדוניו שבע שנים שהוא חייב בהענקה, שנאמר (דברים ט"ו) "וכי תשלחנו חפשי מעמך; לא תשלחנו ריקם הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך". על אחת כמה וכמה המצרים, שהייתה אצלם עבודת ישראל של מאתיים ועשר שנה.
רבנו בחיי, בשם רבנו חננאל:
חס ושלום שיגיד הקב"ה לגנוב דעת הבריות, שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון "ושאלה" - שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון (שופטים ח', כ"ד) "אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו" (ולא היה על מנת להחזיר), וכן מצינו בבת-שבע (מלכים א', ב') "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך... יתן את אבישג השונמית לאדוניה אחיך" - הרי מתנה שנקראת בלשון שאילה.
חס ושלום שיגיד הקב"ה לגנוב דעת הבריות, שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ולא ישיבו להם, אבל לשון "ושאלה" - שתתן לה במתנה, שכן מצינו בגדעון (שופטים ח', כ"ד) "אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נזם שללו" (ולא היה על מנת להחזיר), וכן מצינו בבת-שבע (מלכים א', ב') "שאלה אחת קטנה אנכי שואלת מאתך... יתן את אבישג השונמית לאדוניה אחיך" - הרי מתנה שנקראת בלשון שאילה.
רשב"ם,
ושאלה: במתנה גמורה וחלוטה, כמו (תהלים ב) "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך". זהו עיקר פשוטו ותשובה למינים.
ושאלה אשה משכנתה, as an outright gift. After all, G’d had encouraged the people to ask for these gifts, the Torah telling us in verse 21 that G’d would make the people favourably disposed towards the Israelites so that they would not refuse such requests. The expression שאל in the same sense as here occurs also in Psalms 2,8 שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, “Ask it of me, and I will make the nations your domain.” This is the principal meaning of the verse and it effectively silences the heretics who speak of the Jews borrowing and not giving back these trinkets.
ד"ה וישאלו: לשם מתנה גמורה, כמו (תהלים ב') "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך".
וישאלו, to be an outright gift, just as in Psalms 2,8 שאל ממני ואתנה נחלתך, “ask of Me, and I will give your inheritance.”
ד"ה נתן את חן העם: לתת להם במתנה כדכתיב "ונתתי את חן העם" "וישאילום" מצרים לישראל, ישראל היו השואלים ומצרים המשאילים, ומתנה היתה.
נתן את חן העם, to give them as outright gifts what they asked for. G’d had predicted all of this to Moses already in Exodus 3,21 וישאילום. The Egyptians are subject in this, i.e. they lent, or gave outright as gifts, after the Israelites had asked. The Egyptians gave it in such a way that the recipients were not expected to return it to the original owners. In this context, the one who asks for something is considered the active party whereas the one who responds to the request is considered the מפעיל, in this instance the “giver.”
חזקוני,
פרק ג' פסוק כ"ב:
ד"ה לא תלכו ריקם: כי הם יעניקו לכם מג' מינים: כסף, זהב ושמלות, דוגמת הענקת עבד (דברים ט"ו) צאן, גרן, יקב.
ד"ה לא תלכו ריקם: כי הם יעניקו לכם מג' מינים: כסף, זהב ושמלות, דוגמת הענקת עבד (דברים ט"ו) צאן, גרן, יקב.
ד"ה ושאלה אשה: במתנה גמורה.
but every woman shall ask of her neighbour, and of her that sojourneth in her house, jewels of silver, and jewels of gold, and raiment; and ye shall put them upon your sons, and upon your daughters; and ye shall spoil the Egyptians.’
פרק י"א פסוק ב':
ד"ה כלי כסף וכלי זהב: במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם (בראשית מ"ז כ"ז) "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה".
ד"ה כלי כסף וכלי זהב: במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם (בראשית מ"ז כ"ז) "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה".
בנו יעקב, חוקר התנ"ך בסוף מאמרו הארוך: Gott und Pharao Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, 1924 Seite 288
בלבו של בן ישראל היה השם מצרי קשור בזיכרונות מרים ביותר. לא היה בזה משום פלא אילו שנא בן ישראל את המצרי כמשעבד אבות האומה ואילו חשב לו לזכות שלא לנהוג כנגדו במצוות שנצטווינו על הגר. הא כיצד? הלמצרי ארחש אהבה, כאשר צוויתי לגר "ואהבתם לו כמוך"? וכי לא נשתעבדו אבותינו במצרים? - אבל התורה אומרת: הן שלחו אתכם סוף סוף כרעים ובמתנות כלי כסף וכלי זהב ונהגו בכם כשם שנצטוויתם אתם לנהוג בעבד עברי אשר "לא תשלחנו ריקם" (דברים ט"ו) ולכן (דברים כ"ג, ח) "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". ומכיוון שאין המצרי מרחיק ראות ולא היה משאילם על פי יזמתו, לכן מצוות ישראל לעודדם לכך ולומר להם: "נעזבכם כרעים, נשאל מאתכם מתנה בשעת פרידה זו".
בלבו של בן ישראל היה השם מצרי קשור בזיכרונות מרים ביותר. לא היה בזה משום פלא אילו שנא בן ישראל את המצרי כמשעבד אבות האומה ואילו חשב לו לזכות שלא לנהוג כנגדו במצוות שנצטווינו על הגר. הא כיצד? הלמצרי ארחש אהבה, כאשר צוויתי לגר "ואהבתם לו כמוך"? וכי לא נשתעבדו אבותינו במצרים? - אבל התורה אומרת: הן שלחו אתכם סוף סוף כרעים ובמתנות כלי כסף וכלי זהב ונהגו בכם כשם שנצטוויתם אתם לנהוג בעבד עברי אשר "לא תשלחנו ריקם" (דברים ט"ו) ולכן (דברים כ"ג, ח) "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". ומכיוון שאין המצרי מרחיק ראות ולא היה משאילם על פי יזמתו, לכן מצוות ישראל לעודדם לכך ולומר להם: "נעזבכם כרעים, נשאל מאתכם מתנה בשעת פרידה זו".
מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר שמות, עמוד 27:
על עניין זה, עניין כלי כסף וכלי זהב ושמלות, הוצעו כמה פירושים שונים... הפירוש הנכון מבחינה אובייקטיבית יוצא, כמו שכבר הצעתי לפני שנים רבות (1923) מתוך השוואת פסוקנו לדברים ט"ו, י"ג-י"ד על שילוח עבד עברי אחר שנות עבודתו. כתוב כאן: "והיה כי תלכו - לא תלכו ריקם! וכתוב שם: "וכי תשלחנו חפשי מעמך - לא תשלחנו ריקם! הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך..." העבדים העברים כבר עבדו את אדוניהם כמספר השנים שההשגחה העליונה קבעה מראש (בראשית ט"ו י"ג) ומתוך כך מגיע להם השחרור, ועם השחרור מגיעה להם הענקה. כך דורש החוק, כלומר: כך דורש הצדק המוחלט, ואף על פי שאין בעולם בית דין שיוכל להכריח את פרעה ואת משרתיו למלאות חובתם, בית דין של מעלה דואג לביצוען של דרישות החוק והצדק ומנהיג לפי כיוון זה את מהלך הדברים.
על עניין זה, עניין כלי כסף וכלי זהב ושמלות, הוצעו כמה פירושים שונים... הפירוש הנכון מבחינה אובייקטיבית יוצא, כמו שכבר הצעתי לפני שנים רבות (1923) מתוך השוואת פסוקנו לדברים ט"ו, י"ג-י"ד על שילוח עבד עברי אחר שנות עבודתו. כתוב כאן: "והיה כי תלכו - לא תלכו ריקם! וכתוב שם: "וכי תשלחנו חפשי מעמך - לא תשלחנו ריקם! הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך..." העבדים העברים כבר עבדו את אדוניהם כמספר השנים שההשגחה העליונה קבעה מראש (בראשית ט"ו י"ג) ומתוך כך מגיע להם השחרור, ועם השחרור מגיעה להם הענקה. כך דורש החוק, כלומר: כך דורש הצדק המוחלט, ואף על פי שאין בעולם בית דין שיוכל להכריח את פרעה ואת משרתיו למלאות חובתם, בית דין של מעלה דואג לביצוען של דרישות החוק והצדק ומנהיג לפי כיוון זה את מהלך הדברים.
*
1. הסבר מהי "שאלת המינים" המוזכרת בדברי הרשב"ם, עליה עונים המפרשים הנ"ל.
2. הסבר מהן התשובות השונות שניתנות לעיל לשאלה זו.
**
3. מה מסומל בדברי רבותינו בגמרא סנהדרין ע"י המשפט שנשפטו מצרים עם ישראל לפני אלכסנדר מוקדון?
מהו הסיוע הלשוני שיש להביא לדברי הרשב"ם מן הפסוקים הבאים:
"וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ"
And it came to pass, when she came unto him, that she persuaded him to ask of her father a field; and she alighted from off her ass; and Caleb said unto her: ‘What wouldest thou?’
"שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ"
Then she said: ‘I ask one small petition of thee; deny me not.’ And the king said unto her: ‘Ask on, my mother; for I will not deny thee.’
"וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת..."
And if a man borrow aught of his neighbour, and it be hurt, or die, the owner thereof not being with it, he shall surely make restitution.
5. לשם מה נעזרים גם רבנו חננאל וגם החוקר בנו יעקב בפסוק מתוך דברים ט"ו?
6. מה החידוש בדברי חזקוני לעומת כל האחרים?
*
7. כיצד יש לפרש את הביטוי "ונצלתם את מצרים" (ג', כ"ב) באופן שלא יהיה סותר את דברי בנו יעקב? העזר (מבחינה לשונית) ביחזקאל י"ד, פסוק יד.
*
8. בעל מדרש חמדת ימים מישב בדבריו, נוסף על שאלתנו העיקרית, גם פליאה סגנונית בכתובים. איזו היא?
*
9. בנו יעקב וקאסוטו עונים בדבריהם על שאלה שאינה מיושבת על פי תשובות הפרשנים האחרים. איזו היא?
*
10. מה ההבדל בין תשובת בנו יעקב ובין תשובת קאסוטו?