| א. אמונה והשתדלות |
בעל עקדת יצחק, בהקדמתו לפרשת וישלח:
... (תהלים ל"ג): "הנה עין ה' אל יראיו להציל נפשם" - אבל באלו כבר יועיל ההשתדלות והחריצות, כי העדר ההשתדלות וחסרון החריצות במקום הצורך הוא עוון אשר חטא. וכמו שבארו חז"ל במדרש שוחר טוב תהלים כ"ז: "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך". ר' אליעזר בן יעקב: ברכך - יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: "בכל מעשה ידך". אם עשה - הרי הוא מתברך, ואם לאו - אינו מתברך. מהו (דברים ב', ז) "ידע לכתך" - הלוכך - לכלוכך, צערך בפרנסתך.
... (תהלים ל"ג): "הנה עין ה' אל יראיו להציל נפשם" - אבל באלו כבר יועיל ההשתדלות והחריצות, כי העדר ההשתדלות וחסרון החריצות במקום הצורך הוא עוון אשר חטא. וכמו שבארו חז"ל במדרש שוחר טוב תהלים כ"ז: "כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך". ר' אליעזר בן יעקב: ברכך - יכול אפילו יושב ובטל? תלמוד לומר: "בכל מעשה ידך". אם עשה - הרי הוא מתברך, ואם לאו - אינו מתברך. מהו (דברים ב', ז) "ידע לכתך" - הלוכך - לכלוכך, צערך בפרנסתך.
(שים לב: המדרש מפרש "ידע" מלשון בראשית י"ח, י"ט "כי ידעתיו", ועיין רש"י שם).
...אמנם העצה היעוצה על איש לבב ובעל דעת להחזיק בשני העניינים יחד, אם בכיוון מעשיו, לישרם תמיד לפני ה', ואם במה שיפקח בענייניו תכלית מה שיאפשר ושלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות כמובטח על הזכות או כמתייאש, אבל יעשה עד מקום שידו מגעת ולא יקווה אשר יגיעו מאוויי נפשו כי אם ע"י החפץ האלוקי אשר בידו הכל, והכל בו. וכמו שאמר החכם (משלי ט"ז) "לב אדם יחשוב דרכו וה' יכין צעדו"... וכל אדם חייב לראות עצמו כמו שהשתדלותו תועיל לו (ולא יבטח בזכויותיו) ומי כמוהו - שומע אמרי אל - אשר אמר לשמואל : (שמואל א' ט"ז) "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי"... ...ומי לנו גדול ואהוב לאלוקיו כדוד אדוננו, אשר היה מובטח מנביא נאמן לה' ולכל ישראל ועם כל זה לא סר מהשתדל בכל מאמצי כוחו להינצל מכף אויביו ומכף שאול. ולא סמך על הבטחותיו, כי ידע כי ישועת ה' והבטחותיו לא יחולו רק על ראש המשלים את חוקו בפעולותיו האנושיות, ככל אשר יספיק שכלו. והוא מה שחייב אותו לשנות את טעמו, להתהולל, להוריד רירו על זקנו (עיין שמואל א' כ"א!) עם שהוא עניין של מיאוס ובזיון וריחוק אצל הנפש, כיוון שהיה באפשרותו לעשותו והוא אופן אחד מאופני ההצלה, אף על פי שהוא מגונה. וכמו שאמר שם (תהלים ל"ד): "דרשתי ה' וענני ומכל מגורותי הצילני". כי אחר שנותו את טעמו ועשותו כל מה שבידו, דרש את ה' על הצלתו, ואז ענה אותו והצילו מכל מגורותיו - מה שלא היה ראוי שיעשה כן, אם לא ימלא את ידו בהשלמתו כל מה שבכוחו לעשותו. והוא עצמו מה שביאר בתפלתו במערה (תהלים קמ"ב): "הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי, זעקתי אליך ה', אמרתי אתה מחסי... הקשיבה אל רנתי... הוציאה ממסגר נפשי..." אמר שכבר פנה לבו הנה והנה להיעזר בכל השתדלות מן המעשים האנושיים ולא מצא לו על צד ההמלט אצל שום אוהב ורע, כי אין לו מכיר, ולא להמלט על נפשו, כי אבד מנוס, ולא על דרך הפיוס והבקשה כי אין דורש לנפשו, וכאשר כלתה כל אפשרות ההשתדלות - מה נשאר לו? רק צעקתו ותפילתו. ולזה אמר: "הקשיבה אל רנתי, הוציאה ממסגר נפשי".
...אמנם העצה היעוצה על איש לבב ובעל דעת להחזיק בשני העניינים יחד, אם בכיוון מעשיו, לישרם תמיד לפני ה', ואם במה שיפקח בענייניו תכלית מה שיאפשר ושלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות כמובטח על הזכות או כמתייאש, אבל יעשה עד מקום שידו מגעת ולא יקווה אשר יגיעו מאוויי נפשו כי אם ע"י החפץ האלוקי אשר בידו הכל, והכל בו. וכמו שאמר החכם (משלי ט"ז) "לב אדם יחשוב דרכו וה' יכין צעדו"... וכל אדם חייב לראות עצמו כמו שהשתדלותו תועיל לו (ולא יבטח בזכויותיו) ומי כמוהו - שומע אמרי אל - אשר אמר לשמואל : (שמואל א' ט"ז) "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי"... ...ומי לנו גדול ואהוב לאלוקיו כדוד אדוננו, אשר היה מובטח מנביא נאמן לה' ולכל ישראל ועם כל זה לא סר מהשתדל בכל מאמצי כוחו להינצל מכף אויביו ומכף שאול. ולא סמך על הבטחותיו, כי ידע כי ישועת ה' והבטחותיו לא יחולו רק על ראש המשלים את חוקו בפעולותיו האנושיות, ככל אשר יספיק שכלו. והוא מה שחייב אותו לשנות את טעמו, להתהולל, להוריד רירו על זקנו (עיין שמואל א' כ"א!) עם שהוא עניין של מיאוס ובזיון וריחוק אצל הנפש, כיוון שהיה באפשרותו לעשותו והוא אופן אחד מאופני ההצלה, אף על פי שהוא מגונה. וכמו שאמר שם (תהלים ל"ד): "דרשתי ה' וענני ומכל מגורותי הצילני". כי אחר שנותו את טעמו ועשותו כל מה שבידו, דרש את ה' על הצלתו, ואז ענה אותו והצילו מכל מגורותיו - מה שלא היה ראוי שיעשה כן, אם לא ימלא את ידו בהשלמתו כל מה שבכוחו לעשותו. והוא עצמו מה שביאר בתפלתו במערה (תהלים קמ"ב): "הבט ימין וראה ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי, זעקתי אליך ה', אמרתי אתה מחסי... הקשיבה אל רנתי... הוציאה ממסגר נפשי..." אמר שכבר פנה לבו הנה והנה להיעזר בכל השתדלות מן המעשים האנושיים ולא מצא לו על צד ההמלט אצל שום אוהב ורע, כי אין לו מכיר, ולא להמלט על נפשו, כי אבד מנוס, ולא על דרך הפיוס והבקשה כי אין דורש לנפשו, וכאשר כלתה כל אפשרות ההשתדלות - מה נשאר לו? רק צעקתו ותפילתו. ולזה אמר: "הקשיבה אל רנתי, הוציאה ממסגר נפשי".
1. הסבר מה עניין ההקדמה הזו לפרשתנו ולהתנהגות יעקב. איזו קושיה על יעקב אבינו שכבר הקשוה רבים וכן שלמים - בא בעל העקדה לישב בדבריו?
*
2. מהי ההוכחה בדבריו מדברי ה' לשמואל? (שמואל א' ט"ז)?
3. מהו הצד המשותף שרואה כאן בעל עקדת יצחק בין התנהגותם של שמואל, דוד ויעקב אבינו?
4. השווה לדברי בעל העקדה את דברי חז"ל ודברי המפרשים בגיליון וישלח תשי"ג א'. האם עוסק בעל העקדה כאן באותה שאלה שעסקו החכמים שם או בשאלה אחרת? הקרובה דעתו לדעת אחד מהם או לא?
| ב. עושרו של יעקב |
"וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"
And I have oxen, and asses and flocks, and men-servants and maid-servants; and I have sent to tell my lord, that I may find favour in thy sight.’
כי אין ספק אצלי שתשמח על היות לי עושר וכבוד ואמצא חן בעיניך כשאבשרך בזה.
למצוא חן בעיניך, for I have no doubt that you will be happy to see that I have become wealthy and the fact that I tell you the good news will please you.
בעל עקדת יצחק:
והוא מבואר לכל בעל שכל, כי הבלתי גלות מסווה הבושה מעל פני השונא הנסתר, אשר בידו להרע לו, הוא עצה נכונה...
והוא מבואר לכל בעל שכל, כי הבלתי גלות מסווה הבושה מעל פני השונא הנסתר, אשר בידו להרע לו, הוא עצה נכונה...
1. מהי התמיהה שרצו שניהם לישב?
2. הסבר את דברי בעל העקדה ואת שייכותם לדברי יעקב.
| ג. "אל אחיך אל עשו" |
"בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"
And the messengers returned to Jacob, saying: ‘We came to thy brother Esau, and moreover he cometh to meet thee, and four hundred men with him.’
שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו.
באנו אל אחיך אל עשו WE CAME TO THY BROTHER, TO ESAU — to him of whom you said he is my brother, but he behaves towards you as Esau, the wicked — he is still harbouring hatred (Genesis Rabbah 75:7).
באנו אל אחיך אל עשו ומצאת חן בעיניו, כאשר אמרת וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם (שמות ד') "הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו".
WE CAME TO YOUR BROTHER, ESAV. and you have found favor in his eyes, as you said. AND NOW he, out of his joy in your approach and his love for you IS COMING TO MEET YOU AND 400 MEN WITH HIM out of respect for you, and this is the plain sense. Similarly (Ex. 4:14), "EVEN NOW HE IS SETTING OUT TO MEET YOU, AND HE WILL BE HAPPY TO SEE YOU."
ויירא יעקב: בלבו, אף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון, הוא לא האמין שמחשבת עשו לטובה אלא לרעה.
(1) YA'AKOV FEARED. Internally. Even though he [Ya'akov?] gave the messengers the impression that he [Esav] intended this out of respect, he [Ya'akov] did not believe that Esav's thinking was favorable, but was rather for ill.
1. מה ההבדל בין שני הפירושים?
2. איזה מהם קרוב לדעתך לפשוטו של מקרא? (נסה תחילה לנמק כל אחד משני הפירושים).
*
3. מהי ראייתו של הרשב"ם מן הפסוק בשמות ד', וכיצד יש לסתור ראייה זו, אם נפרש את פסוקנו על דעת רש"י?