פרשת ויצא תשט"ו - יעקב בחרן
א. שאלות כלליות
1. היכן מצינו בדברי לבן רמז לכך שהיתה כוונתו מלכתחילה לרמות את יעקב?
השווה:
"וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים"
And Jacob served seven years for Rachel; and they seemed unto him but a few days, for the love he had to her.
"וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת"
And he went in also unto Rachel, and he loved Rachel more than Leah, and served with him yet seven other years.
למסופר
"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי"
These twenty years have I been with thee; thy ewes and thy she-goats have not cast their young, and the rams of thy flocks have I not eaten.
"טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה"
גנבתי יום וגנבתי לילה WHETHER STOLEN BY DAY OR STOLEN BY NIGHT — everything I paid back.
"הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי"
אכלני חרב THE DROUGHT CONSUMED ME — the same metaphor as (Deuteronomy 4:24) אש אכלה “a consuming fire”.
מדוע לא הובאו פרטי עבודתו, מסירותו, נאמנותו וסבלו בפרקנו - במקום סיפור המעשה – אלא באו במאוחר, רק אחרי שעזב יעקב את לבן?
ב. שאלות מבנה וסגנון
שים לב למבנה השיחה ולמסגרתה:
"וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם? וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ"
And Jacob said unto them: ‘My brethren, whence are ye?’ And they said: ‘Of Haran are we.’
"וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר? וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ"
And he said unto them: ‘Know ye Laban the son of Nahor?’ And they said: ‘We know him.’
"וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ? וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן"
And he said unto them: ‘Is it well with him?’ And they said: ‘It is well; and, behold, Rachel his daughter cometh with the sheep.’
הסבר למה נאמר בדבריו שלש פעמים "להם" ולא נאמר בדברם אליו: "ויאמרו לו"?
לפסוק ו' עיין אבות דרבי נתן, פרק א':
ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום – ואם לשיחה אתה מבקש, "הנה רחל בתו באה עם הצאן".
And he said unto them: ‘Is it well with him?’ And they said: ‘It is well; and, behold, Rachel his daughter cometh with the sheep.’
ובראשית רבה ט':
ויאמרו שלום – ואם פטפוטין אתה רוצה "והנה רחל בתו באה עם הצאן" – שהדיבור מצוי בנשים.
And he said unto them: ‘Is it well with him?’ And they said: ‘It is well; and, behold, Rachel his daughter cometh with the sheep.’
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ"
And it came to pass, when Jacob saw Rachel the daughter of Laban his mother’s brother, and the sheep of Laban his mother’s brother, that Jacob went near, and rolled the stone from the well’s mouth, and watered the flock of Laban his mother’s brother.
הסבר, מהי סיבת החזרה המשולשת הזו על המילים "אחי אמו"?
השווה:
"וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל"
Now Laban had two daughters: the name of the elder was Leah, and the name of the younger was Rachel.
"אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"
And Jacob loved Rachel; and he said: ‘I will serve thee seven years for Rachel thy younger daughter.’
"לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה"
And Laban said: ‘It is not so done in our place, to give the younger before the first-born.
הסבר, מהי סיבת השינוי הזה בכינוי הבנות, תחילה קראן הפסוק "גדולה" ו"קטנה", ולבן קראן "צעירה" ו"בכירה"?
ג. בהסבר הביטוי "וישא יעקב רגליו" (1)
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו"
Then Jacob went on his journey, and came to the land of the children of the east.
מדרש אגדה:
"וישא יעקב רגליו" – לעולם רגליו של אדם נושאין אותו, ויעקב נשא את רגליו? אלא מלמד שנעשה קל מרוב השמחה שהיה לו, מפני שאמר לו הקב"ה: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (כ"ח, ט"ו).
מדרש אור האפלה:
כתב-יד (מתוך תורה שלמה להרב כשר) ב' בביאור: "וישא יעקב רגליו" - דרך בני אדם שישאום רגליהם וזה נשא רגליו. מתוך הדבקותו במקום ההוא לא רצה לסור ממנו אלא בטורח גדול ונשיאת רגליו.
בשתי ראיות שונת רואים מדרשים אלה את השפעת התגלות ה' בחלום על יעקב.
הסבר, מהי השפעת החלום ההוא עליו לפי דעת כל אחד מן המדרשים, ואיזו תפישה נראית לך כמתאימה ביותר?
משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא יעקב רגליו ונעשה קל ללכת, כך מפורש בבראשית רבה.
וישא יעקב רגליו THEN JACOB LIFTED UP HIS FEET —As soon as he received the good tidings that he was assured of God’s protection his heart lifted up his feet and he walked swiftly. Thus is it explained in (Genesis Rabbah 70:8).
ד. בהסבר הביטוי "וישא יעקב רגליו" (2)
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו"
Then Jacob went on his journey, and came to the land of the children of the east.
השווה בין דברי הדרשן לדברי הפרשן:
כתב יד ילקוט תימני (כשר, תורה שלמה, כ"ט ב):
"וישא יעקב רגליו" – בזמן שהנפש נושאת הגוף וכוחותיו – סימן ברכה. ובזמן שהגוף וכוחותיו נושאין לנפש – אינו סימן ברכה.
(ועיין גיליון תולדות תשי"ג א', דברי המדרש!)
ד"ה וישא יעקב רגליו: הנה כשילך אדם מדעתו אל מקום מכוון מאתו, יצדק עליו שהוא נושא את רגליו, אבל כאשר יסע מאיזה מקום, מבלי אין שם מנוח לכף רגלו, יצדק עליו שרגליו נושאות אותו. (ישעיה כ"ב ו'-ז') "עברו תרשישה, הילילו יושבי אי. הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה, יובילוה רגליה מרחוק לגור"? (נאמר על צור בחורבנה).
וישא יעקב רגליו, when a person proceeds on a journey voluntarily, at his own initiative, this is described in terms of his personality carrying, lifting his feet. When the initiative is not his, even when he does not march involuntarily, under orders against his will, his feet are described as carrying him, i.e. his personality, the rest of his body. At this point of Yaakov’s journey, he belonged to the category of traveler mentioned first. We find the other category mentioned in Isaiah 23,7 יובילוה רגליה, “would her feet carry her?”
**
מה ההבדל בין הדרשן לבין הפרשן בהסברת הביטוי "וישא יעקב רגליו"?
ה. אריכות דברים בכתוב
"וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה"
And he looked, and behold a well in the field, and, lo, three flocks of sheep lying there by it.—For out of that well they watered the flocks. And the stone upon the well’s mouth was great.
והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה. יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו, כי קווי ה' יחליפו כח ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עייף ויגל לבדו את האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלושה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים, כולם רובצים עליה, אינם יכולים להניעה כלל.
There was a large stone. It was so large that the shepherds of all the flocks were required to move it. Nevertheless, with heaven’s aid Yaakov was able to move it alone, even though he had just completed a long and arduous journey.
1. מה הקושי בפרקנו שאותו רצה הרמב"ן לישב?
השווה לדבריו כאן את דבריו במקומות הבאים:
ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה י"ז י"ג) מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד' ו') ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים י"ט ח') ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מ"א ז') ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.
HE CALLED THE NAME OF THST WELL ESEK. The Torah relates and goes to great lengths about the matter of the wells even though the story simply understood serves no purpose and doesnt give great honor to Isaac and [furthermore] he and his father made these wells. In truth there is a hidden matter contained in this incident, for it comes to inform a future [us about] event. For a "well of water" is a hint to the temple of G-d which the offspring's of Isaac would build. This is why it mentions "a well of flowing water" as it says (Jeremiah 17:13) "a source of flowing water Hashem" And he called the first well Esek (contention) which alludes to the first temple, over which our enemies contended with us, engaging us in many conflicts and wars until they destroyed it. HE called the second Sitnah (hatred) a harsher name than the first one it allude to second temple which is called by that very name, for its written "during the reign of Achashveirosh at the beginning of his reign they wrote a hateful accusation (sitnah) against the dwellers of Judah and Jerusalem" and all its days the enemies were hateful to us until the destroyed it and we went into a terrible exile from it. he called the third well Rechovot an allusion to the future temple may it be built speedily in our days. it'll be built without conflict or dispute and G-D will ex[and our borders s it says "When Hashem will ex[and your boundary's he swore" which speaks of a future time. And concerning the third temple its written "it broadened and expanded upward". our pasuk concludes "And we can be fruitful in the land" [alluding to the fact] that [in the future] "all the nations will serve Him with a single resolve"
ד"ה וימצאהו איש והנה תעה בשדה: יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך, ונכנס בשדה כי במקום המרעה היה מבקש אותם. ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב"ר פד יד) באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.
And a certain man found him, and, behold, he was wandering in the field. And the man asked him, saying: ‘What seekest thou?’
ד"ה וישלחהו מעמק חברון: יזכיר הכתוב המקום אשר שלחו משם, לומר כי היה מרחק רב ביניהם, ולכן עשו עמו רעה כי רחוקים היו מאביהם. ולהגיד כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק, ולא אמר איך אלך והם שונאים אותי. ולרבותינו עוד בזה מדרש (ב"ר פד יג) להשלים עצה עמוקה של חבר הנאה הקבור בחברון.
וילקט יוסף את כל הכסף וגו': סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת, וכי היה איש אמונים שהביא כל הכסף בית פרעה, ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה גם הגופות, ומצא בזה חן גם כן בעיני העם כי השם הוא המצליח את יראיו.
2. מהו הקושי המשותף שרואה רמב"ן בכל המקומות האלה, ומהי דרכו ביישוב קשיים ממין זה?
ו. מאיסת העוול
"הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל"
הן עוד היום גדול LO, IT IS YET HIGH DAY — Because he saw them lying down he thought that they wished to take the cattle home, and that they should not graze any longer. He, therefore, said to them, “Lo, it is yet high day” — meaning, if you are hired men you have not yet finished your day’s task, and if these are your own cattle, nevertheless — 'לא עת האסף המקנה וגו IT IS NOT YET TIME FOR THE CATTLET TO BE GATHERED TOGETHER TO TAKE THEM HOME (Genesis Rabbah 70:11).
הצדיק ימאס את העוול גם כן אל האחרים, כאמרו "תועבת צדיקים איש עוול".
The day is yet long. He thought they were shirking their duties. The righteous are disturbed by injustice even when they are not the victims.
1. הסבר מהו הקושי בפסוק שרצה ספורנו לישב?
2. היכן מצינו בתורה תופעה דומה לזו של "מאיסת העוול גם כן אל האחרים"?