עיין גם גיליון תולדות תש"ט!
| א. ברכת עשו |
ר' משה חפץ, מלאכת מחשבת (רב באיטליה במאה ה-16):
יראה שלדעת קדם היה מנהגם באשר עדיין היום בממלכת פראנציה: האב יעד כל רכושו אל בכורו או אל בנו הגדול. וכל שאר בניו יעבדו הגדול למחייתם או ישוטטו לבקש מהם מזון באומנות או במלחמה ירדו לעבודת המלך. וכן יצחק רצה לתת כל קניינו לעשו בנו הגדול. אמנם נתגלגל הדבר בעבור תחבולת רבקה להניחו ליעקב ולשומו גביר לאחיו ולסמכו דגן ותירוש - ירצה לומר שהורישו כל תבואת ארצו וכתב כל נכסיו ליעקב בנו. אם כן לא נשאר לו לתת לעשו אלא כשאר הבנים שיעבוד אחיו ויעשה ויאכל עמו או יצא למלחמה ועל חרבו יחיה. על כן לא יכול לברך עשו ולומר לו: ויתן לך אלוקים משמני הארץ, כאשר אמר ליעקב, אלא "משמני הארץ יהיה מושבך", פירוש שלא יהיה שמני הארץ שלך, אלא שתשב גם אתה עמו ויאכל משמני הארץ אם ירצה לעבוד אחיו, ואם לאו – על חרבך תחיה.
יראה שלדעת קדם היה מנהגם באשר עדיין היום בממלכת פראנציה: האב יעד כל רכושו אל בכורו או אל בנו הגדול. וכל שאר בניו יעבדו הגדול למחייתם או ישוטטו לבקש מהם מזון באומנות או במלחמה ירדו לעבודת המלך. וכן יצחק רצה לתת כל קניינו לעשו בנו הגדול. אמנם נתגלגל הדבר בעבור תחבולת רבקה להניחו ליעקב ולשומו גביר לאחיו ולסמכו דגן ותירוש - ירצה לומר שהורישו כל תבואת ארצו וכתב כל נכסיו ליעקב בנו. אם כן לא נשאר לו לתת לעשו אלא כשאר הבנים שיעבוד אחיו ויעשה ויאכל עמו או יצא למלחמה ועל חרבו יחיה. על כן לא יכול לברך עשו ולומר לו: ויתן לך אלוקים משמני הארץ, כאשר אמר ליעקב, אלא "משמני הארץ יהיה מושבך", פירוש שלא יהיה שמני הארץ שלך, אלא שתשב גם אתה עמו ויאכל משמני הארץ אם ירצה לעבוד אחיו, ואם לאו – על חרבך תחיה.
1. מה השאלות השונות המתעוררות בלימוד פרקנו שאותן בא לישב?
2. איך מתפרשת לפי דבריו אלה מילת "הנה" שבראש פרק ל"ט?
3. איך מפרש ר' משה חפץ את הוי"ו של פסוק מ' - "ועל חרבך"?
| ב. עונשו של יעקב |
עבור על בראשית פרק כ"ט ומצא רמז לשוני לכך שמעשה לבן עם יעקב היה בו מעין עונש למעשה יעקב בפרקנו זה! (וכך ראו את הדבר גם רבותינו במדרש!)
| ג. השימוש במילת "אולי" |
"אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי"
My father peradventure will feel me, and I shall seem to him as a mocker; and I shall bring a curse upon me, and not a blessing.’
לשון "פן" ישמש כשאין המדבר חפץ במציאות הדבר, כמו (בראשית ג', כב) "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים"; (בראשית י"א) "פן נפוץ על פני כל הארץ"; (בראשית מ"ב) "ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו, כי אמר פן יקראנו אסון"...
ולשון אולי ישמש כשהמדבר יקווה קיום דבריו, כמו (בראשית ל"ב) "אולי ישא פני".
הסבר מה אפשר ללמוד על מהלך מחשבותיו של יעקב ברגע זה מתוך העובדה שהשתמש כאן במילת "אולי ימושני" ולא אמר "פן ימושני".
| ד. "וילך" ולא "וימהר" |
"וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא"
And he went, and fetched, and brought them to his mother; and his mother made savoury food, such as his father loved.
אין ספק שהיתה הברכה חביבה על יעקב, וכאשר ראה שהשעה דחוקה ובמעט התמהמהות ישוב עשו מן השדה ויבא מטעמים לאביו והיה לו ליעקב למהר, ואם כן היה לו לכתוב מילה דזירוזא, כאמור באברהם (בראשית י"ח) "וירץ לקראתם".
(בראשית י"ח): "וימהר אברהם האהלה שרה אשתו ויאמר
מהרי שלש סאים קמח לושי..."
(בראשית י"ח): "ואל הבקר רץ אברהם וייקח פרק בן בקר...
ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו."
ובאליעזר (בראשית כ"ד)" וירץ העבד לקראתה ויאמר: הגמיאיני"
וברבקה (בראשית כ"ד) "ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו"
(בראשית כ"ד) "ותמהר ותער כדה אל השוקת"
והיה ראוי לומר אף כאן ביעקב: "וירץ ויבא לאמו" ולא אמר הכתוב כן רק "וילך ויקח ויבא".
התוכל להסביר תופעה זו ולישב תמיהתו?
| ה. "ותלבש את יעקב" - כמשרתת |
"וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב"
And Rebekah took the choicest garments of Esau her elder son, which were with her in the house, and put them upon Jacob her younger son.
הניח יעקב את אמו להיותה כמשרתת אליו להלבישו ולא היה לוקח הבגדים ללבשם מעצמו...
כיצד אפשר להסביר התנהגות מוזרה זו?