פרשת עקב תשט"ז - תנאים לישראל ותוצאותיהם
עיין גם בגיליון עקב תש"ד העוסק בפסוקים ז'-י"א.
א. השוואה
השווה:
פרק ח' פסוקים ז'-י"א פרק ח' פסוקים י"ב-י"ח
"כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" "פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה"
1. הסבר, היכן נגמר בכל אחד משני הקטעים דלעיל התנאי ומתחילה תשובת התנאי?
2. מה הרעיון המשותף בשני מקומות אלה?
3. מה ההבדל בין הפיתוי המתואר בקטע הראשון ובין הפיתוי המתואר בקטע השני?
4. התוכל להסביר את הסדר שבו מובאים הקטעים הללו?
5. מה כוונת התורה בהאריכה במשפטי לוואי (בקטע השני) המתארים את ה' אלוקיך? (המוציאך... המוליכך... המוציא לך...)
**
6. מה ההבדל בין הסכנה העלולה לבוא עליך, לפי המתואר בקטע ראשון, לבין הסכנה שתהא נתון בה, לפי המתואר בקטע השני?
**
7. מה האמצעי הספרותי שבו נקטה התורה כדי להבליט את רעיונה בקטע הראשון?
*
8. לאיזה משני הקטעים הנ"ל קרובים יותר דברי השירה (האזינו) פרק ל"ב פסוקים י"ג-י"ח?
ב. "וזכרת את ה'... והיה אם שכוח..."
"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל"
But thou shalt remember the LORD thy God, for it is He that giveth thee power to get wealth, that He may establish His covenant which He swore unto thy fathers, as it is this day.
"וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח... וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם"
And it shall be, if thou shalt forget the LORD thy God, and walk after other gods, and serve them, and worship them, I forewarn you this day that ye shall surely perish.
ד"ה וזכרת... שצריך לתת לבו על טובתו, כי מה' הייתה לו, ודבר זה יעירהו תמיד להכיר בוראו והשגחתו עליו. ותחילת תחבולות יצר האדם היא להשכיחו דבר זה, ודרך זה ייכנס לאבדו. ואולי כי לזה סמך מאמר שאחרי זה "והיה אם שכוח תשכח" – פירושו: אם שכח דבר זה, שה' הוא המיטיב לך, סופך שתשכח את ה' וסופך ללכת אחרי אלוהים אחרים, ולא במחשבה בלבד אלא במעשים, ולא עבודה שאינה מסוימת באיסור אלא, "והשתחויתם להם", שהיא עבודה מסוימת באיסור לכל עבודה זרה בעולם. הא למדת שהזכירה זו גדר גדול לעבודת ה' ומחסרונה ידיחנו השטן ממדרגה למדרגה.
וזכרת את ה׳ אלוקיך, "You shall remember the Lord your G'd, etc." Moses means that we must remember that the source of all the good we will experience is G'd and we must never forget it. If He had not imbued us with strength we could never have achieved what we imagine we have achieved with our own power. Whenever people turn away from religion, if ever so slightly, it is because they forget that their achievements are not truly their own. Such a path leads to a person's eventual destruction. This may be the reason this verse is immediately followed in the next paragraph by the dire warnings about what will happen when Israel "forgets" its G'd deliberately. Once you forget that G'd is the source of all the good you experience, you will eventually forget that you have a very exclusive G'd altogether. Once that happens, you will seek out other deities. Not only will you contemplate idol worship but you will engage in it actively. Not only will this be some kind of loosely defined service, but you will even prostrate yourself in front of such images. Sanhedrin 60 teaches that if one prostrates oneself in front of the idol Markolies one is guilty of idolatry even though this is not an accepted form of worship for that idol.
ד"ה והיה אם שכוח... תגיע מזה הרעיון לחשוב שאין הקדוש ברוך הוא משגיח עליך כלל אפילו לתת לך כוח לעשות חיל, אלא והלכת אחרי אלוהים אחרים, שתאמין שהם משגיחים ביותר ויגיע עד "אשר העידותי בכם".
1. מה ההבדל הדק שבין שני הפירושים?
2. היכן מצינו בפרשתנו (עקב) עוד מקום שבו מתואר תהליך זה בהדרגתיות?
ג. "והיה אם שכח...עקב לא תשמעון..."
פסוקים י"ט-כ'
"וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר ה' מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
And it shall be, if thou shalt forget the LORD thy God, and walk after other gods, and serve them, and worship them, I forewarn you this day that ye shall surely perish.
למה מזכירה התורה את הגורם לעונש שוב, "עקב לא תשמעון" (בסוף כ'), הלוא הגורם כבר נאמר לפני העונש (בתחילת י"ט) "והיה אם שכוח תשכח"?