פרשת בא תשי"ט - עשר המכות + הפטרת בא
א. שלב חדש במכת הארבה
אברבנאל, מקשה:
מה ראה מסדר הפרשיות לעשות התחלת הסדר הזה במכת ארבה, כי הנה המקום הזה אינו התחלת המכות. וגם כפי הסימנים שנתן בהם ר' יהודה דצ"ך, עד"ש, באח"ב היה לו להתחיל בברד? ומה התחלתו בארבה?
**
נסה למצוא שלב חדש בהתפתחות העניינים במכת הארבה. במה יש כאן חידוש לעומת המצב במכות הקודמות?
ב. לסדר עשר המכות
אברבנאל, (בהסבירו את מבנה פרשות וארא-בא):
פרעה היה חולק על משה רבנו בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחויב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד', ב') "לא ידעתי את ה'"; והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם ולתת לאיש כדרכיו, ופרעה כיחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!" והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת. יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו, ופרעה יכחישו באמרו (שם, שם) : "מי ה' אשר אשמע בקולו" רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה, מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלושת השורשים האלה: לאמת מציאות האל באו שלוש מכות הראשונות; לאמת השורש השני, רצוני לומר, שיש שם אלוה משגיח ומנהיג, באו שלוש המכות השניות; ואמנם השלוש מכות האחרונות באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.
**
התוכל להביא להסברו זה סיוע מפסוקי פרשתנו ומפרשת וארא?
ג. "וידעתם כי אני ה'"
"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'"
and that thou mayest tell in the ears of thy son, and of thy son’s son, what I have wrought upon Egypt, and My signs which I have done among them; that ye may know that I am the LORD.’
למען ידעו דורות ישראל את כל אלה 'וידעתם' אתה ודורותיך והמצרים.
ולמען תספר, and so that you Israelites will be able to tell about My attributes and remember this throughout future generations.
ד"ה ולמען תספר: דוגמת מה שאמר משה לפרעה (ט' ט"ז) "ולמען תספר..." ואין טענה מזה מאמר בפסוק א' בלשון נסתר ובפסוק ב' בלשון נוכח, כי כן דרך הכתובים בהרבה מקומות (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית וראיתם אותו".
1. באיזו מידה מאשר פסוק זה את דעת האברבנאל (שאלה א')?
2. מה ההבדל בין פירושו של ספורנו לפירושו של הכתב והקבלה?
ד. שאלות כלליות
1. הרב יששכר יעקבסון, בספרו חזון המקרא עמ' 101 מקדים להפטרה זו:
כשם שבפרשת בא אנו מוצאים המשך המכות שהביא הקב"ה על מצרים, אשר על תחילתם שמענו בפרשה הקודמת, פרשת וארא, כך גם ההפטרה לפרשה שלנו דומה מאד להפטרה של הפרשה הקודמת (יחזקאל כ"ח כ"ה – כ"ט כ"א) ... נזכור כי ירמיהו ויחזקאל היו שניהם בני דור אחד בלבד.
א. הסבר מה הדמיון במבנה שני הפרקים?
ב. מהו הרעיון העיקרי בדברי יחזקאל שאינו נמצא בנבואת ירמיהו זו?
ג. מהם הדימויים אליהם מדמים כל אחד משני הנביאים את מצרים?
2. לדעת ההיסטוריונים, מדבר ירמיהו בנבואותיו מ"ו א'-י"ב ומ"ו י"ג-כ"ח בשני מאורעות שונים בתולדות מצרים. הבא הוכחות לכך מתוך פרקנו, והראה מהו אופיים השונה של שני המאורעות עליהם מתנבא הנביא בחלק הראשון ובחלק השני של פרקנו. (שים לב: הדימוי של מצרים כיאור העולה לכסות ארץ נמצא בנבואה הראשונה ולא בשניה!
ה. השוואת פסוקים
השווה:
בנבואה הראשונה: בנבואה השניה:
פסוקים ג'-ד': "עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה
אִסְרוּ הַסּוּסִים וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים
וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים
מִרְקוּ הָרְמָחִים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת"
פסוק י"ד: "הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל
וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס
אִמְרוּ הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ
כִּי אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ"
פסוק ה': "מַדּוּעַ רָאִיתִי
הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר
וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ וּמָנוֹס נָסוּ
וְלֹא הִפְנוּ
מָגוֹר מִסָּבִיב נְאֻם ה'"
פסוק ט"ו: "מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ
לֹא עָמַד
כִּי ה' הֲדָפוֹ"
1. מה המפתיע במבנה שני הקטעים האלה?
2. הסבר את ההבדל שבסגנון שני הקטעים בהתאם לשאלה 2א!
ו. "נסחף אביריך"
"מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי ה' הֲדָפוֹ"
Why is thy strong one overthrown? He stood not, because the LORD did thrust him down.
1. מה משמעה של מילת 'נסחף' כאן - מה התמונה בה נראית המלחמה?
2. מהי התופעה התחבירית המתמיהה בפסוקנו, וכיצד יש לישבה?
3. הידועה לך תופעה זו גם ממקומות אחרים בתורה ובנביאים?
ז. לזהות האומרים "קומה ונשובה"
"וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה"
He made many to stumble; Yea, they fell one upon another, And said: ‘Arise, and let us return to our own people, And to the land of our birth, From the oppressing sword.’
הגרים במצרים מארצות אחרות, כי כשהיה רעב היו באים לגור במצרים, כי ברוב השנים יש שובע במצרים יותר מאשר מארצות אחרות, וכשיבוא חיל נבוכדנצר יאמרו איש לחברו: קומה ונשובה לעמנו.
הנכרים שהיו בהם, שבאו לעזרת מצרים, היו אומרים זה לזה: קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו.
He made many to stumble; Yea, they fell one upon another, And said: ‘Arise, and let us return to our own people, And to the land of our birth, From the oppressing sword.’
התוכל להביא ראיה מתוך פרקנו עצמו שצדק אברבנאל?
ח. בפירוש הביטוי "חרב היונה"
"מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה"
He made many to stumble; Yea, they fell one upon another, And said: ‘Arise, and let us return to our own people, And to the land of our birth, From the oppressing sword.’
מן קדם חרבא דסנאה, דהיא כחמר מרויא (= כיין משכר).
ד"ה היונה: האונסת, כי אין מי שיעמוד כנגדה, וכן (ישעיהו מ"ט כ"ו) "והאכלתי את מוניך את בשרם" – אונסיך. וכן (יחזקאל מ"ה כ') "לא יונו עוד נשיאי את עמי".
שד"ל:
ר' עזריה מן האדומים (מאור עינים כ"א) אמר, שהוא רמז למלכות אשור ובבל, שהיה אות דגלם יונה.
*
1. מה הביא את התרגום לתרגמו בלשון זר ורחוק ולא כפשוטו, כפי שפרשו רד"ק, מלשון 'יונה'?
**
2. התוכל להוכיח שלא צדק ר' עזריה בפירושו?
ט. ישראל בגלותם
"וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד"
But fear not thou, O Jacob My servant, Neither be dismayed, O Israel; For, lo, I will save thee from afar, And thy seed from the land of their captivity; And Jacob shall again be quiet and at ease, And none shall make him afraid.
תנחומא ויצא:
אמר רבי ברכיה: הראה הקב"ה ליעקב שרו של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר: כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה?! אמר לו: אם אתה עולה, אין לך ירידה! לא האמין ולא עלה.
תנחומא ויצא:
ר"ש בן יוסינה היה דורש: (תהלים ע"ח): "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו". אמר לו הקב"ה: אילו עלית והאמנת (נוסח ויקרא רבה: "אילו האמנת ועלית" – שים לב!) לא היתה לך ירידה לעולם, אלא הואיל ולא האמנת, הרי בניך משתעבדין בהללו ד' מלכויות בעולם הזה. אמר לו יעקב: יכול לעולם? אמר לו: "אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים", מגליא ומאספמיא ומחברותיה. "ושב יעקב" – מבבל; "ושקט" – ממדי; "ושאנן" – מיון; "ואין מחריד" – מאדום.
מה גרם למדרש זה לדרוש את פסוקנו כנגד ישראל בכל תקופת גלותם?
ועיין רמב"ן, בראשית ט"ו י"ב:
ד"ה והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו: דרשו בו רמז לשעבוד ד' מלכויות; כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאילו היא נופלת עליו כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו: 'אימה' – זו בבל, 'חשכה - זו מדי, 'גדולה' – זו יון, 'נופלת עליו' – זו אדום...
Man could not see his fellow man, nor could anyone rise. This darkness was not merely an absence of light like the darkness of night. Rather it was like a thick mist that descended from Heaven. For this reason Hashem instructed Moshe, “Stretch out your hand toward the sky” (v. 21). It even extinguished their fires the way that the air of a deep excavation does. That is why no man could see his fellow, for had this been an ordinary darkness they would have simply kindled lamps. Thus the meaning of the verse, “He sent darkness and made it dark” (Tehillim 105:28), is that Hashem actually “sent” them darkness rather than merely removing the light of day. According to Rabbi Avraham ibn Ezra such a mist-like darkness is sometimes found at sea.
**
2. מה בין ישראל לאומות העולם לפי מדרש זה?