גיליון זה הוא המשכו של גיליון וארא תשי"ז, עיין שם וצרפהו לגיליוננו.
| א. ארבע לשונות של גאולה |
1. ירושלמי פסחים י' א':
מניין לארבע כוסות (בליל הסדר)? ר יוחנן בשם ר' בניה: כנגד ארבע גאולות, שנאמר: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי.
מניין לארבע כוסות (בליל הסדר)? ר יוחנן בשם ר' בניה: כנגד ארבע גאולות, שנאמר: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי.
הסבר מה היא העליה ההדרגתית מן הראשונה לשניה לשלישית, ועד לרביעית?
(שים לב: בלשון הראשונה 'והוצאתי' נאמר 'מתחת', בשניה 'והצלתי' נאמר "מ...", בשלישית "וגאלתי" אין מושא עקיף אלא מבאר האופן "ב", ברביעית "ולקחתי" מושא עקיף "לי".)
*
2. דעת זקנים מבעלי התוספות, שמות י"ב מ':
ד' כוסות כנגד ד' גאולות.. וכוס חמישי, דהיינו למאן דצריך לשתיה – הוא כנגד "והבאתי" שגם הוא גאולה. כדאמרי אינשי: מאן דמאריה שחרריה ומסר ליה כל דידיה בידיה, אי לא אייתיה לבי דריה – מי אהני ליה? (פירוש: עבד ששחררו רבו ומסר לו גביעו בידו, אם לא הביאו לדירתו – מה מועיל לו כל הטובה?) הכי נמי: אם לא הביא הקב"ה אותן לארץ ישראל – מה היה מועיל להם היציאה של מצרים?
ד' כוסות כנגד ד' גאולות.. וכוס חמישי, דהיינו למאן דצריך לשתיה – הוא כנגד "והבאתי" שגם הוא גאולה. כדאמרי אינשי: מאן דמאריה שחרריה ומסר ליה כל דידיה בידיה, אי לא אייתיה לבי דריה – מי אהני ליה? (פירוש: עבד ששחררו רבו ומסר לו גביעו בידו, אם לא הביאו לדירתו – מה מועיל לו כל הטובה?) הכי נמי: אם לא הביא הקב"ה אותן לארץ ישראל – מה היה מועיל להם היציאה של מצרים?
למה לא נקבעה גם כוס חמישית כחובה, ולא דיברו חז"ל מלכתחילה על חמש לשונות של גאולה?
*
ומצינו דוגמתן ארבע לשונות של גאולה לעתיד לבוא. והוא שאמר הנביא (יחזקאל ל"ד י"ד) "והוציאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל".
*
והבאתי אתכם אל הארץ, “I will bring you to the land, etc.” Seeing that all the previous promises were meant to be realized in the immediate future, this promise too was intended to be fulfilled promptly. If the sin of the spies who talked the people into refusing to engage in a military struggle to oust the Canaanites had not occurred, this promise too would have been fulfilled promptly.
The prophet Ezekiel 34,13 speaks of similar four stages of redemption of the Jewish people in the future. I quote: “I shall bring them out from the nations and gather them from the lands and bring them to their ground and tend them on Israel’s mountains, etc.” When commemorating the Exodus annually on the night of the Seder we drink four cups of wine corresponding to these four stages of our redemption outlined by the above-mentioned four expressions. The reward received by the righteous for their conduct has been compared to a כוס, a cup, by David in Psalms 23,5 where he speaks of כוסי רויה, “my cup is abundant.” We find a similar reference in Psalms 16,5: “G’d is my allotted share and cup.” The word כוס, cup, in that context occurs also in Psalms 116,13 “I will raise the cup (in thanksgiving) for salvations experienced.” Isaiah writes something similar (Isaiah 66,11) “that you may suck from her breast consolation to the full.” The author continues to quote examples from the Bible showing that traditionally we either drank or will drink cups of wine as a form of thanksgiving to the Lord for salvations experienced or yet to be experienced.
The prophet Ezekiel 34,13 speaks of similar four stages of redemption of the Jewish people in the future. I quote: “I shall bring them out from the nations and gather them from the lands and bring them to their ground and tend them on Israel’s mountains, etc.” When commemorating the Exodus annually on the night of the Seder we drink four cups of wine corresponding to these four stages of our redemption outlined by the above-mentioned four expressions. The reward received by the righteous for their conduct has been compared to a כוס, a cup, by David in Psalms 23,5 where he speaks of כוסי רויה, “my cup is abundant.” We find a similar reference in Psalms 16,5: “G’d is my allotted share and cup.” The word כוס, cup, in that context occurs also in Psalms 116,13 “I will raise the cup (in thanksgiving) for salvations experienced.” Isaiah writes something similar (Isaiah 66,11) “that you may suck from her breast consolation to the full.” The author continues to quote examples from the Bible showing that traditionally we either drank or will drink cups of wine as a form of thanksgiving to the Lord for salvations experienced or yet to be experienced.
הסבר את סיבת השינויים בין ארבע לשונות של גאולה במקומנו (בתורה) ובין לשונות הגאולה בספר יחזקאל.
| ב. בביאור הפסוק "וארא" וכו' |
"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי
וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"
and I appeared unto Abraham, unto Isaac, and unto Jacob, as God Almighty, but by My name יהוה I made Me not known to them.
**
נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מילת "וארא".
מה קשה לו?
וככה דקדוקו: יש מילות מושכות עצמן ואחרות עמן, גם כן אותיות כמ"ם (כוונתו, כמו האות מ"ם) (בראשית מ"ח כ"ה) "מאל אביך ויעזרך ואת שדי" שהוא 'ומאת שדי' וככה בי"ת של "באל שדי" כאילו כתוב 'ובשמי ה' לא נודעתי להם'!
מה קשה לו?
**
'לא הודעתי' אין כתיב כאן אלא "לא נודעתי", לא ניכרתי להם במידת אמתות שלי, שעליה נקרא שמי ה', נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתי ולא קיימתי.
**
ושמי ה׳ לא נודעתי להם BUT BY MY NAME THE LORD WAS I NOT KNOWN TO THEM — It is not written here לא הודעתי [My name the Lord] I did not make known to them, but לא נודעתי [by My name, the Lord], was I not known [unto them] — i. e. I was not recognised by them in My attribute of “keeping faith”, by reason of which My name is called ה׳, which denotes that I am certain to substantiate My promise, for, indeed, I made promises to them but did not fulfill them [during their lifetime].
א. מה קשה לו?
ב. האם מסכים הוא עם דברי ראב"ע (בשאלה 2) או מתנגד להם?
| ג. "והוצאתי" - "המוציא" |
השווה:
| פרק ו' פסוק ו' | פרק ו' פסוק ז' |
|
"אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" |
"כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" |
הסבר מה סיבת ההבדל שבין שתי הלשונות. (למה לא נאמר גם בפסוק ז': "אשר הוצאתי"?) ענה לשאלה זו רק אחרי עיינך בקטע שלנו בשלמותו!
| ד. הכרת אלהותו של הקב"ה |
השווה:
| פרק ו' פסוק ז' | פרק ז' פסוק ה' |
|
"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" |
" וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" |
בשתי דרכים רוצה הקב”ה להביא בני אדם להכרת אלוהותו. הסבר מהן שתי הדרכים! ( שים לב: הגורם לידיעת ה' בשני המקומות הנ"ל אחד: הוצאת ישראל ממצרים!)
| ה. "וידעתם" - בין ההבטחות |
"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'"
Wherefore say unto the children of Israel: I am the LORD, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will deliver you from their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments;
רבים מהמפרשים המקשים:
כיצד נאמרה התוצאה של "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם" בין ההבטחות על הישועות שעתיד ה' לעשות להם, בין "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי" לבין "והבאתי אתכם אל הארץ", "ונתתי אותה לכם" ולמה לא תבוא התוצאה של "וידעתם כי אני ה' אלוקיכם" אחרי כל ההבטחות כולן?
ויישב ר' חיים בן עטר, בעל אור החיים:
וקודם אומרו "והבאתי אתכם אל הארץ" אמר "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם..." פירוש: תנאי הוא הדבר – ובזה (ועל תנאי זה) "והבאתי אתכם אל הארץ", וזולת זה (= ובלי קיום תנאי זה של "וידעתם"), אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו, אשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' באמצע ההבטחות הטובות.
וקודם אומרו "והבאתי אתכם אל הארץ" אמר "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם..." פירוש: תנאי הוא הדבר – ובזה (ועל תנאי זה) "והבאתי אתכם אל הארץ", וזולת זה (= ובלי קיום תנאי זה של "וידעתם"), אם תנאצו ה', אין כאן הבטחה זו, אשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' באמצע ההבטחות הטובות.
I believe that G'd Himself was already aware of this problem and that is why He prefaced the statement "I will bring you to the land, etc," with the words: "you will know that I am the merciful G'd who is about to take you out from under the slave labour of Egypt." The two statements are to be considered as conditions. What G'd meant was simply this. "Provided that you will have realised that I am the One who takes you out of Egypt and that I have demonstrated to be the merciful G'd,-then you will also experience that I shall bring you to the land which I have sworn to your forefathers and will give it to you as an inheritance." G'd was very careful to insert this condition in the very midst of the promise He made and not only as an afterthought. In the event that the Israelites would not fulfil the conditions laid down history would have to take its course in accordance with their conduct.
1. כיצד מיישב בעל "אור החיים" את הקושיה דלעיל, ובמה הוא סוטה בפירושו את פסוק ז', "וידעתם כי" מן הפירוש המקובל?
2. מה יש לטעון נגד פירושו זה תוך הסתכלות מדויקת בלשון הפסוקים ובמבנם?
יש המיישבים את הקושיה הנ"ל שלא כדרך ר' חיים בן עטר, לא כמשפט נטפל תנאיי, אלא כמשפט מחובר, ומסתמכים הם על דברי ר' עקיבא בפרקי אבות ג', י"ד:
הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם (אלוקים), חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם.
הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם (אלוקים), חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם.
ופירשו הרמב"ם:
שההודעה מה שהטיבו לך היא הטבה אחרת.
שההודעה מה שהטיבו לך היא הטבה אחרת.
וכך מפרש אלבק, בפירושו למשנה:
חיבה יתירה היא זו שחיבב הקב"ה, לאדם, שהודיע לו שנברא בצלם.
חיבה יתירה היא זו שחיבב הקב"ה, לאדם, שהודיע לו שנברא בצלם.
3. ענה לפי זה לשאלתו: למה באה התוצאה "וידעתם כי אני ה'" באמצע בתוך שורת ההבטחות ודוקא במקום זה – ולמה לא תבוא אחרי כל ההבטחות כולן?
| ו. פרק י"ט בישעיה רומז לפרקנו |
לדעת החוקר בנו יעקב, (Benno Jacob) במאמרו הגדול לפרק ג' ולפרק ו' בספר שמות -
Mose am Dornbusch, Monatsschrift f. gesch. U. Wissensch. D. Judent. 1922 p. 126
ישעיה הנביא רמז ב"משא מצרים" (פרק י"ט) ברמזים ברורים לפסוקינו (ו', ב'-ח'), ואלה דבריו (בתרגום מגרמנית):
פרק י"ט בישעיה יש בו רמיזות ברורות לפרקנו. לאחר שתיאר הנביא בפסוקים א'-ט"ו בצבעים "מצריים" את הגזירה שנגזרה על מצרים, הריהו מתאר בסוף הפרק את צרותיהם ואת ישועתם כמעט מילה במילה, על פי הנאמר בתורה על מצבם של ישראל במצרים.
פרק י"ט בישעיה יש בו רמיזות ברורות לפרקנו. לאחר שתיאר הנביא בפסוקים א'-ט"ו בצבעים "מצריים" את הגזירה שנגזרה על מצרים, הריהו מתאר בסוף הפרק את צרותיהם ואת ישועתם כמעט מילה במילה, על פי הנאמר בתורה על מצבם של ישראל במצרים.
1. הוכח דברי החוקר הנ"ל בציינך באילו ביטויים וצירופי מלים ירמוז ישעיה לפרקנו.
2. הסבר, מה היתה כוונת ישעיה בהשתמשו כלפי מצרים בביטויים לקוחים מפסוקינו אלה – ודווקא בפרק זה?
3. גם ביחזקאל כ' מוצא החוקר הנ"ל רמזים לפסוקינו ואף פסוקים שלמים שהם לדעתו מעין פירוש לפסוקינו כאן. סמן את הפסוקים ביחזקאל שאליהם יכוון.