פרשת ויצא תשי"ט - הבטחת ה' ונדרו של יעקב
א. לנדרו של יעקב
החוקר Benno Jakob (בנו יעקב) בירחון Der morgen משנת 1928 במאמרו Der Arbeiter עמוד 241, מתפלמס עם מפרשים מסויימים מבני אומות העולם:
רק רצון רע שהביא אותם (את הפרשנים הללו) לראות ביעקב את המטריאליסט המנהל משא ומתן של מקח וממכר עם אלוהיו, כסוחר זריז. איזה סוחר זריז הוא זה הנודר: תן לי מאה ואתן לך עשרה?
1. הסבר במה נבדל הנדר הזה (וכן נדר חנה הדומה לו) ממקח וממכר, מסחר חליפין וכדומה?
אברבנאל
, מקשה על נדר יעקב:
החוקר Benno Jakob (בנו יעקב) בירחון Der morgen משנת 1928 במאמרו Der Arbeiter עמוד 241, מתפלמס עם מפרשים מסויימים מבני אומות העולם:
איך נעשה יעקב בזה עובד על מנת לקבל פרס במאמרו: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני... ונתן לי" כך וכך – אז יהיה לי לאלוקים; מכלל שאם לא יעשה לו כל זה, לא יהיה לו לאלוקים ולא יעבדהו?! ולא עשה אברהם זקנו כן, אבל נתנסה כמה פעמים ועמד בהם.
2. א. הסבר, במה נבדלת שאלה זו מן השאלה הראשונה?
**
ב. מה עונים לשאלה זו שני החכמים במדרש המובא בזה:
ר' אייבו ור' יונתן: חד אמר: מסורסת היא הפרשה (היינו הדברים קרו שלא כפי הסדר שנכתבו תחילה התפלל "אם יהיה ה' עמדי" ואח"כ באו דברי ה' בחלומו "והנה אנכי עמך") וחד אמר: על הסדר נאמרה. מאן דאמר: מסורסת היא שכבר הבטיחו הקב"ה "והנה אנכי עמך" והוא אומר "אם יהיה ה' עמדי" – אתמהה? מאן דאמר, על הסדר נאמרה – מה מקיים "אם יהיה אלוהים עמדי"? אלא כך אמר יעקב: אם יתקיימו לי התנאים שאמר לי להיות עמדי. ולשמרני – אני מקיים את נדרי.
(שים לב: מהי חולשתה של תשובה ראשונה, ובמה בכלל ניתן ישוב לקושייתנו בדברי התשובה השניה?!)
ב. ההבטחה והנדר
השווה:
ההבטחה הנדר
פסוק ט"ו "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ
וּשְׁמַרְתִּיךָ
בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ
וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת"
פסוק כ' "אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי
וּשְׁמָרַנִי
בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ"
"כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ
עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי
אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ"
פסוק כ"א "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי
וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים"
**
1. נסה להסביר: למה הקדים בהבטחה השיבה הביתה להבטחת "כי לא אעזבך", ואילו בנדר סיים בשיבה הביתה?
**
2. למה לא אמר יעקב בנדרו בהתאם לדברי הבטחת ה': והשיבותיך אל האדמה הזאת?
ג. "בשלום", "לשלום"
"וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי"
so that I come back to my father’s house in peace, then shall the LORD be my God,
ד"ה בשלום: שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן.
בשלום IN PEACE, perfectly free (שלם) from sin, not having learnt evil from Laban’s ways,
ומקשה בעל דבק טוב:
בגמרא ברכות ס"ד: הנפטר מחברו אל יאמר לו "לך בשלום" לא "לך לשלום" שהרי יתרו שאמר לו משה "לך לשלום" עלה והצליח, ודוד אמר לאבשלום: "לך בשלום" – הלך ונתלה. ואמר ר' אבין הלוי: הנפטר מן המת אל יאמר לו "לך לשלום"... (אלא בשלום). והטעם: מפני שהאדם בהיותו בחיים מתנועע לשלמותו, ולמת אומרים "לך בשלום" – באותה שלמות שקנה בזה העולם. ולמה אמר יעקב "לך בשלום"?
ומישב בעל דבק טוב:
כי אמר יעקב: ידעתי כי איני הולך להשיג שלמות מלבן, והלואי שלא אפסיד משלמותי של עכשיו, לפיכך פירש רש"י מה שפירש!
1. ענה שלא ע"פ דרך החריפות והפלפול – מה ראה רש"י לפרש כפי שפירש?
2. ענה שלא ע"פ דרך החריפות והפלפול – מדוע אמר יעקב "בשלום" ולא "לשלום"?
ד. "והיה ה' לי לאלוהים"
פסוק כ"א
"וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹהִים"
שיסייעני בכל מעשי.
(2) AND ADONAI IS WITH ME AS GOD. That He aids me in all my endeavors.
באור:
מאמר זה כולל כל הפרטים אשר מן "אם יהיה אלוקים עמדי" עד "אל בית אבי" וכן תרגם המתרגם לאשכנזית (מנדלסון): "אונד דער עוויגע מיר אלס שוסצגוט ביי שסעהן ווירד".
רש"ר הירש:
יהא ה' – מידת הרחמים – המרעיף עלי חסדיו "לי לאלוקים", לא יהא רק הנותן, כי אם גם התובע ודורש. לראות בקב"ה לא רק את המרעיף חסדים כי אם את המחוקק, המעצב כל דמותי, התובע ממני כיוון כל צעדי בחיים והוצאת כל פרוטה מהוני כפי רצונו, זהו פירוש של "והיה ה' לי לאלוהים". וכן אומר ה' לבני יעקב שגאלם משעבוד "להיות לכם לאלוהים" – כדי שתחיו את חייכם המחודשים הפרטיים והציבוריים כפי רצוני.
ממשמעות הלשון הוא המסובב, כפירוש הרמב"ן ולא כפירוש רש"י. ופירושו שלא יסמוך על כוחו ועוצם ידו, רק יקח את ה' לנגדו תמיד שהוא ינהלנו, ובהיותו בחו"ל – בבית לבן – ולא היה מקום לבטוח על עצמו, פשיטא שגם לטובת עצמו היה מבקש שה' יהיה עמו ולא יעזבנו, אבל בהיותו בבית אביו אפשר לו לסמוך על עצמו, על זה נדר נדרו, שגם אז יהיה ה' לו לאלוקים. אבל באמת זה הדבר "והיה לי לאלוקים" אף על פי דעיקרו תלוי ברצון עצמו, מכל מקום נדרש לזה סייעתא דשמיא, שיהיה השגחתו יתברך מוכן לפניו בכל עת, על כן הוא תנאי ומסובב. וכיוצא בזה נתבאר בספר שמות (י"ט, ה') "והייתם לי סגולה".
1. מה קשה לכל הפרשנים האלה?
2. סדר את הפרשנים האלה לקבוצות, והסבר מהי דעתה של כל קבוצה.
*
3. מהו לדעת בעל העמק דבר הדמיון בין פסוקנו ובין שמות י"ט ה' "והייתם לי סגולה מכל העמים"?
ה. שאלות ודיוקים ברש"י
1) פסוק י"ד
ד"ה ופרצת: וחזקת, כמו (שמות א') "וכן יפרוץ".
מה קשה לו?
ד"ה אנכי עמך: לפי שהיה ירא מעשו ומלבן.
עזים מאתים ותישים עשרים TWO HUNDRED SHE GOATS AND TWENTY HE GOATS — Two hundred she goats have need of twenty he goats, and so too in the case of all the various species the males were in number according to the need of the females. In Genesis Rabbah 76:7 an inference is made from here as regards the minimum period imperative for the marital duty imposed by the Torah - [for] the men of leisure, every day; [for] the laborers, twice a week; [for] the donkey drivers, once a week; [for] the camel drivers, once in thirty days, [for] the sailors, once in six months. I am unable however to show exactly how this inference is arrived at. But it appears to me that we may learn from here at least that this period is not the same for every person, but that it depends upon the amount of labor imposed upon him by his occupation. As we have found here that ten she goats were given to each he goat, and so [too] to each ram; [as] since they are free from work, their way is to be frequently involved in sexual relations and to impregnate ten females - and once an animal becomes pregnant, it does not accept a male. And [concerning] the bulls that engage in work, it only gave four females to the male; and to the donkey who goes on long journeys, [it gave] two females to the male; and to the camels that go on [even] longer journeys, [it gave] one female to the male.
ד"ה עד אשר אם עשיתי: "אם" משמש בלשון "כי".
And, behold, I am with thee, and will keep thee whithersoever thou goest, and will bring thee back into this land; for I will not leave thee, until I have done that which I have spoken to thee of.’
**
** מה קשה לו, ולמה לא הסתמך על מה שאמר בפרק כ"ד ל"ג:
ד"ה עד אם דברתי: הרי "אם" משמש בלשון "אשר" ובלשון "כי", כמו (בראשית מ"ט) "עד כי יבוא שילה",
**
אם אני THAT I WILL NOT — Here the word אם is used in the sense of אשר “that”, as (Genesis 24:33) “until that (אם) I have spoken my words”.
ומה ראה רש"י לפרש מילת "אם" כאן שנית?
ד"ה מה נורא: תרגום "מה דחילו אתרא הדין". "דחילו" שם דבר הוא כמו סוכלתנו, "וכסו" למלבוש.
מה נורא HOW FEARFUL — In the Targum it is translated by “How דחילו is this place!” דחילו is a noun, like סוכלתנו which is the Targum of תבונה “understanding” (Deuteronomy 32:28), and [וכסו [למלבש which is the Targum of ובגד ללבש “and raiment to put on”) (Genesis 28:20)
*
בעל ספר הזכרון:
רש"י בא לפרש התרגום שלא רצה אונקולוס שיהא שם תואר כמו "נורא תהילות", "כי נורא הוא", שאם כן היה מתרגמו מה דחילא, כמו שתרגם (דברים ט') "ובמדבר הגדול והנורא" – במדברא רבא ודחילא. אבל כוונת אונקולוס הוא שהוא שם דבר, כמו "מורא" ולכן תרגמו דחילו... וכבר ראיתי בגירסא אחת "מה דחילו דאתרא הדין" וזה יסייע למה שפירשתי מה ראה התרגום ובעקבותיו רש"י שלא לפרש "נורא" כשם תואר אלא כשם עצם "מורא".
– מה תיקן בזה?
ד"ה אם יהיה אלוהים עמדי: אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי, כמו שאמר לי (ט"ו) "והנה אנכי עמך".
אם יהיה אלהים עמדי IF GOD WILL BE WITH ME — if He will keep for me these promises which He has made me that He would be with me, even as He said to me (v. 15), “Behold, I am with thee” (Genesis Rabbah 70:4),
**
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו אלה?
ד"ה ונתן לי לחם לאכול: כמו שאמר "כי לא אעזבך" והמבקש לחם הוא נעזב שנאמר (תהלים ל"ז כ"ח) "ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".
ונתן לי לחם לאכול AND IF HE WILL GIVE ME BREAD TO EAT — even as He said (v. 15) “For I will not forsake thee” (Genesis Rabbah 70:4), — for one who has to beg his bread is called “forsaken”, as it is said (Psalms 37:25) “I have not seen the righteous forsaken and his seed begging bread”.