לפסוק י' של פרקנו – עצת פרעה – עיין במיוחד גיליון שמות תשי"א!
| א. "ואלה שמות בני ישראל" |
"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
NOW THESE are the names of the sons of Israel, who came into Egypt with Jacob; every man came with his household:
ד"ה ואלה שמות בני ישראל: אף על פי שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומצאן במיתתן, להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם שנאמר (ישעיה מ'): "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא" (שמות רבה).
ואלה שמות בני ישראל NOW THESE ARE THE NAMES OF THE CHILDREN OF ISRAEL — Although scripture has already enumerated them by name whilst they were living, when they went down into Egypt (Genesis 46:8-27), it again enumerates them when it tells us of their death, thus showing how dear they were to God — that they are compared to the stars which also God brings out and brings in by number and name when they cease to shine, as it is said, (Isaiah 40:26) “He bringeth out their host by number, He calleth them all by name” (Exodus Rabbah 1:3; Tanchuma Yashan 1:1:2).
טעם ואלה שמות: כי הכתוב ירצה למנות עניין הגלות מעת רדתם למצרים, כי אז גלו בראש גולים – כאשר פירשתי – ולפיכך יחזור אל תחילת העניין שהוא מפסוק (בראשית מ"ו ז'): "וכל זרעו הביא אתו מצרימה". ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף על פי שהם שני סיפורים, הסיפור מחובר בדברים באים זה אחר זה. וכאשר הזכיר בני יעקב, קיצר בבני בניו וכל זרעו והחזיר הכלל כאשר אמר שם (בראשית מ"ו כ"ז): "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", וכעניין הזה בספר דברי הימים וספר עזרא, שהשלים דברי הימים: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס... העיר ה' את רוח כורש... כה אמר כורש מלך פרס..." ואותם שני הפסוקים בלשונם החזיר בראש ספר עזרא לחבר הסיפור. אלא שהיו שני ספרים, השלים הראשון במה שהיה קודם בניין הבית והספר השני מעת הבניין.
וכן הדבר בשני הספרים האלה: בראשית ואלה שמות... ורש"י כתב: "אף על פי שמנאן בחייהם: חזר ומנאן אחר מיתתן בשמותם להודיע חיבתן..." ואלו דברי אגדה, והם דברים של אמת בעניין החיבוב שהקדוש ברוך הוא מחבבן וכופל שמותם תדיר, אבל קישור הפסוקים וחבורם בוא"ו הוא כמו שפירשתי.
The reason for "And these are the names" is that the verse wants to tell the topic of the exile from the time of their descent to Egypt because then was the initial exile, as I have explained. Therefore, it returns to the original topic which [originally was mentioned] in the verse, "And [Jacob] brought all his descendants with him to Egypt" (Genesis 46:7). Afterwards it says there, "And these are the names of the children of Israel who came to Egypt etc." This very verse it what is being repeated here, because even though they are two separate books (Genesis and Exodus), the story is connected with things that
ד"ה ואלה שמות: מפני שרוצה לפרש ולומר "ובני ישראל פרו וישרצו", הוצרך לכפול ולומר בבואם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא – פרו וישרצו.
ואלה שמות, seeing that the Torah wanted to let us know how the Israelites had increased and multiplied (verse 3) it became necessary to repeat that when they had arrived in Egypt they had numbered only 70 souls. The dramatic increase in numbers of Israelites began only with the death of the generation that had moved there from the land of Canaan. As a result, when a new king came to the throne in Egypt, he wanted to diminish their numbers and did not succeed in doing so.
1. האם רצו שלושה המפרשים ליישב קושי אחד או קשיים שונים? אלו הם?
*
2. מה ההבדל העקרוני בין תשובת רש"י לבין תשובת הרמב"ן?
*
3. במה דומים פירושי הרמב"ן והרשב"ם זה לזה, ומה ההבדל ביניהם?
ד"ה ויצא יעקב: על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק העניין בפרשתו של יעקב, וכתיב "וירא עשו כי בירך" וגו', ומשגמר חזר לענין הראשון
ויצא יעקב AND JACOB WENT OUT— Owing to the fact that it was because the daughters of Canaan were evil in the eyes of Isaac, his father, that Esau went to Ishmael, Scripture broke off the narrative contained, in the section dealing with Jacob, and wrote (verse 6 till verse 9), “Now Esau saw that Isaac had blessed [Jacob] etc., that the daughters of Canaan were evil in the eyes of Isaac and so he went to Ishmael” and when it finished this (the account of Esau’s further marriage) it resumes the previous subject.
מהו הקושי המשותף שרצה ליישב בשני המקומות?
האם יישב אותם באותה שיטה?
5. במה דומים שני המקומות בדברי הימים ב' ובספר עזרא למקומנו, ובמה אינם דומים לענייננו?
6. מהו יחסו של הרמב"ן למדרש חז"ל המובא ברש"י?
7. איזה קושי נוסף על הקושי שאותו מיישב רש"י מיישב הרמב"ן דרך אגב בדבריו?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ויקם המלך חדש רב ושמואל: חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזרותיו.
ויקם מלך חדש NOW THERE AROSE A NEW KING — Rab and Samuel (two Amoraim or Talmudical teachers) differed in their interpretation of these words. One said that he was really a new king; the other said that it was the same king but he made new edicts (Sotah 11a).
*
א. מה ראה חד מנהון להוציא המילה "חדש" ממשמעה?
ד"ה וימת מלך מצרים: נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם.
[ויהי בימים הרבים ההם AND IT CAME TO PASS DURING THOSE MANY DAYS during which Moses was sojourning in Midian, וימת מלך מצרים THAT THE KING OF EGYPT DIED, and the Israelites felt the need of help; and therefore ומשה היה רעה “And Moses fed the flock” and help came through him. For this reason these chapters are placed in juxtaposition].
מה הקושי המשותף לשני הפסוקים?
2) שמות א׳:ח׳
ד"ה אשר לא ידע: עשה עצמו כאילו לא ידע.
2) Exodus 1:8
Now there arose a new king over Egypt, who knew not Joseph.
א. מה קשה לו?
**
ב. האם דברים אלה נאמרו אליבא דמי שאמר "שנתחדשו גזרותיו" או אליבא דשניהם?
3) פסוק ח'
ד"ה ועלה מן הארץ: על כרחנו, ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאילו כתב: ועלינו מן הארץ, והם ירשוה.
ד"ה ועלה מן הארץ: על כרחנו, ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאילו כתב: ועלינו מן הארץ, והם ירשוה.
א. מה קשה לו בפסוקנו?
ב. הסבר את המושג "אדם תולה קללתו באחרים", ותן דוגמאות מן התנ"ך או מלשון חכמים לדרך ביטוי זו!
**
ג. למה לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון, שהוא פשוטו של מקרא, והוסיף עליו עוד את דרושו?
ד"ה וכאשר יענו אותו: ככל מה שהם נותנים לב לענות, כן לב הקדוש ברוך הוא להרבות ולהפריץ, שנאמר: "כן ירבה וכן יפרץ" כך רבה, וכך פרץ. זהו פשוטו, ומדרשו: רוח הקודש אומרת כן: אתם אומרים "פן ירבה" ואני אומר "כן ירבה".
וכאשר יענו אתו AND AS THEY AFFLICTED THEM — In whatsoever matter it was that they set their hearts upon afflicting them so was the heart of the Holy One, blessed be He, set upon multiplying them and making them grow apace. כן ירבה signifies: so they multiplied and so they grew apace (i. e. God’s determination was carried out, the imperfect tenses of the verbs denoting the continuance of the increase and growth). This is the real meaning; but there is a Midrashic explanation of these imperfect tenses: The Holy spirit (God) said this: You say פן ירבה, “lest they increase”, but “I” say כן ירבה, “thus will they assuredly increase” (Sotah 11a).
(כן הגירסא הנכונה לפי הוצאת רש"י לר' אברהם ברלינר "זכור לאברהם".)
*
א. מה ראה רש"י צורך להכניס כנושא לפסוקנו את הקדוש ברוך הוא, אשר אינו נרמז כלל בפסוק?
**
ב. למה מדבר רש"י על כך שהמצרים נותנים לב לענות, והלא בפסוק נאמר שהם מענים ממש, לא נותנים לב לענות?
**
ג. מדוע לא הסתפק רש"י בפירושו הראשון לפשוטו והוסיף עליו עוד מדרש חז"ל?
ד"ה ויקוצו פני בני ישראל: קצו בחייהם, ורבותינו דרשו: כקוצים היו בעיניהם.
ויקצו the word means, THEY WERE WEARY OF THEIR LIVES. Our Rabbis explained that it means that they were as thorns (קוצים) in their eyes (cf. Sotah 11a).
*
א. מה קשה לו?
ב. מדוע לא הסתפק רש"י כאן בפירושו הראשון וראה צורך להוסיף עליו עוד את דרש רבותינו?
| ג. רצון פרעה |
"וְעָלָה מִן הָאָרֶץ"
come, let us deal wisely with them, lest they multiply, and it come to pass, that, when there befalleth us any war, they also join themselves unto our enemies, and fight against us, and get them up out of the land.’
אמר ר' מורינוס, כי טעם "ועלה מן הארץ" כמו "ועלינו" ודבר (פרעה) ככה, שלא יכשיל השטן פיהו. ולפי דעתי אין צורך.
וייתכן לפרש, שיאמר: כי תקראנה מלחמות, יהיה נוסף על שונאינו לשלול שלל ולבוז בז ויעלה לו מן הארץ הזאת אל ארץ כנען עם כל אשר לנו ולא נוכל אנחנו לנקום נקמתינו ממנו ולהילחם בו, והוא כלשון "אשר העלנו מארץ מצרים" אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות" (ירמיהו כ"ג) וכן "ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ", (הושע ב' ב') שישימו עליהם ראש ועלו לארצם מן הארץ אשר גלו בה.
האם רצה פרעה מלך מצרים להשמיד את ישראל או לנצל את ישראל היושבים בארצו או להיפטר מישראל?
| ד. "ועלה מן הארץ" |
"ועלה מן הארץ"
ועלה מן הארץ AND HE WILL GO UP OUT OF THE LAND, against our will. Our Rabbis explained that they spoke like a person who is pronouncing a curse against himself but attaches the curse to others (because he does not wish to use an ominous expression of himself), so that it is as though Scripture wrote “and we shall have to go up out of the land” and they will take possession of it (Sotah 11a).
כל זמן שישראל בירידה תחתונה הם עולים. ראה מה כתיב? "ועלה - מן הארץ". אמר דוד (תהילים מ"ד כ"ו) "כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו", אותה שעה – "קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך".
הדר זקנים:
כשהם יורדים עד עפר בסוף מדרגה התחתונה, מיד סופם לעלות, וזהו "ועלה - מן הארץ".
כשהם יורדים עד עפר בסוף מדרגה התחתונה, מיד סופם לעלות, וזהו "ועלה - מן הארץ".
1. הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש?
2. הידוע לך רעיון זה ממקומות אחרים בתנ"ך או בדברי חכמים?
3. במה סוטה המדרש כאן מפשוטו של הכתוב?
| ה. "...בפרך" |
"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ"
And the Egyptians made the children of Israel to serve with rigour.
רעות רבות חידש עליהם: בראשונה לעשות מלאכתו. וכאשר ראה שלא חיסר רבותם, נתן רשות למצרים ולשריהם להעבידם יותר מחוק העבדים – וזהו "בפרך". והוא כדברי המתרגם ארמית ("ואפלהו מצראי ית בני ישראל בקשיו) ולומר בפיוט* "פרוכים" אינו נכון כלל.
וכאשר ראה שלא יועיל זה, אז קרא למיילדות שהן שׂרות על כל המיילדות, וציוה להרוג כל הזכרים הילודים.
*
1. מה קשה לו בפסוקנו?
**
2. מדוע מתקיף הוא את הפייטן המשתמש במילה "פרוכים" במובן של משועבדים?
3. לשם מה הכניס לדבריו את עניין המיילדות, אשר עדיין לא סיפרו הכתוב עד הנה, ולמה אמר על המיילדות שהן "שׂרות על כל המיילדות"?
* מאורה לשבת חנוכה לפיטן ר' יוסף בר' שלמה ונאמר שם "ואום (= אומה) פרוכים יהיו ברוכים".