פרשת ויגש תשי"ח - "ויאסור יוסף מרכבו"
א. "...וירא אליו..."
"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד..."
And Joseph made ready his chariot, and went up to meet Israel his father, to Goshen; and he presented himself unto him, and fell on his neck, and wept on his neck a good while.
ד"ה וירא אליו: יוסף נראה אל אביו.
וירא אליו AND HE APPEARED BEFORE HIM — Joseph appeared before his father.
ד"ה ויבך על צוואריו עוד: לשון הרבות בכיה, וכן (איוב ל"ד) "כי לא על איש ישים עוד", לשון ריבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע.
ויבך על צואריו עוד AND WEPT ON HIS NECK A GOOD WHILE — The phrase ויבך עוד signifies weeping copiously. So, too, עוד has the same meaning in (Job 34:23) “For He doth not place upon a man עוד” — which means something more than is proper: God does not place on him accusations additional to his sins (the sins he has really committed) Here, also, he wept greatly and continuously — more than is usual. Jacob, however, did not fall upon Joseph’s neck nor did he kiss him. Our Rabbis say: the reason was that he was reciting the Shema (renewing his allegiance to God immediately on settling in a new land).
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל):
ד"ה וירא אליו יוסף: ולא ידעתי טעם בוירא אליו, כי בידוע שנתראו כאשר נפל על צווארו. ועוד: כי איננו דרך כבוד, שיפול יוסף על צוארי אביו, אבל שישתחוה לו או שינשק ידיו, וכתיב (מ"ח י"ב) "ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וישתחוו לאפיו", והשעה הזו ראויה יותר להשתחוות לו. וכך כל "עוד" בכתוב תוספת על עיקר הוא, איננו כמו "הרבה", "לא על איש ישים עוד" (איוב ל"ד) - שישים עליו כפי חטאיו ולא יותר. והנכון בעיני, כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, או שבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, ולא היה ניכר לאביו – וגם אחיו לא הכירוהו – לפיכך הזכיר הכתוב, כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו, נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו, ואחר כך אמר (ל') "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך". ודבר ידוע הוא, מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר הייאוש והאבל, או הבן הבחור המולך. ואל תחוש בעבור אמרו (ל') "ויאמר ישראל", כי ממנו ידבר ויחזר ויזכיר שמו, וכן (מ"א מ"ח) "ויקבץ את כל אוכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים וייתן אוכל בערים..." (מ"ט) "ויצבור יוסף בר..." (נ') "וליוסף יולד שני בנים..." וכן במקומות רבים תמיד בתורה ובמקרא.
1. מה קשה לשניהם בפסוקנו?
*
2. מה ראה רש"י להביא ראיה לפירוש מילת "עוד" מספר איוב, וכי אין להביא ראיה למילת "עוד" מן התורה?
3. מה הם נימוקי הרמב"ן שבגללם הוא חולק על פירושו של רש"י?
4. למה יש לדעת הרמב"ן "לחוש לפסוק ל'"? מה הקושי שנוצר לפירושו של הרמב"ן ע"י פסוק זה?
5. כיצד נעזר הרמב"ן בפסוקים בראשית מ"א מ"ח-נ'?
הערה: להבנת הרעיון הכלול במדרש המובא בדברי רש"י, שהיה יעקב קורא את שמע:
באר יצחק, על רש"י:
מידת האהבה אם היא במדרגת התפעלות היותר עצומה, ראוי לבלתי שכוח את הבורא ברוך הוא, אשר אליו תשוב כל אהבה, ואין על האדם לאהוב שום דבר בתכלית האהבה זולתו יתברך, ומפני העיקר הזה בבוא ליעקב יוסף בנו, והרגיש בנפשו כי אהבתו ושמחתו עליו גדלה עד לתכלית, עד שמשלהבת התפעלותו רשפיה רשפי אש לא יראה ולא ישמע דבר ודיבוקו רק בו, לזאת נסוג אחור מיד, והעלה על לבו כי האהבה במדרגה ההיא איננה נאותה בלתי ליוצר הכל וסיבת כל הסיבות, ולכן השיב רשף האהבה שעלתה עליו למקורה, וזהו אומרם ז"ל שקרא קריאת שמע. ועניינו, שהסב מחשבתו באהבתו הבוערת אל הבורא.
ב. "ויאסר יוסף מרכבתו"- ע"פ המדרש
"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ"
And Joseph made ready his chariot, and went up to meet Israel his father, to Goshen; and he presented himself unto him, and fell on his neck, and wept on his neck a good while.
מכילתא בשלח (י"ד ו'):
"ויאסור את רכבו" (שמות י"ד ו') – הוא בידו אסרו. דרך מלכים להיות עומדים, ואחרים מציעים להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה, אבל פרעה הרשע – הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו, וכיוון שראו גדולי מלכות, עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן. ארבעה אסרו בשמחה: אברהם אסר בשמחה, שנאמר (בראשית כ"ב) "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו", ולא היו לו כמה עבדים? אלא לכבוד המקום. יוסף אסר בשמחה, שנאמר "ויאסור יוסף מרכבתו" ולא היו לו כמה עבדים? אלא לכבוד אביו. בלעם אסר בשמחה שנאמר "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו." (במדבר כ"ב כ"א) פרעה אסר בשמחה שנאמר "ויאסור את רכבו". (שמות י"ד ו'). תבוא חובשה של אברהם, שהלך לעשות רצון המקום, ותעמוד על חובשה של בלעם, שהלך לקלל בית ישראל. תבוא אסרה של יוסף, שאסר לילך לקראת אביו, ותעמד על אסרה של פרעה הרשע, שהלך לרדוף את ישראל.
נוסח אחר-
אמר ר' שמעון בן יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה, ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה, דכתיב (בראשית כ"ב) "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו". ולא היו לו כמה עבדים? - אלא אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר (בבראשית כ"ב) "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו". ולא היו לו כמה עבדים? - אלא שנאה מקלקלת את השורה. אהבה מקלקלת את השורה - שנאמר, (מ"ו כ"ט) "ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו", וכי לא היו ליוסף כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה... אמר ר' שמעון בן יוחאי: תבוא חבשה ותעמד על חבשה... תבוא אסרה שאסר יוסף לכבוד אביו ותעמוד על אסרה של פרעה שהיה הולך לרדוף את ישראל.
...And Avraham rose early in the morning, and saddled his donkey (Genesis 22:3). Rabbi Simeon b. Yohai said: Love upsets the natural order, and hate upsets the natural order. Love upsets the natural order: "And Avraham rose early in the morning, etc".: surely he had plenty of slaves? But the reason was that love upset the natural order. Hate upsets the natural order: "And Bilam rose up in the morning, and saddled his donkey" (Num. 22:21): surely he had plenty of slaves? Hate, however, upsets the natural order. Love upsets the natural order: "And Yosef made ready his chariot, etc." (Gen. 46:29): yet surely Yosef had plenty of slaves? But love upsets the natural order. Hate upsets the natural order: "And he made ready his chariot" (Ex. 14:6); yet surely he had plenty of slaves? Thus hate upsets the natural order. Rabbi Simeon b. Yohai said: Let saddling counteract saddling. Let the saddling done by our father Avraham in order to go and fulfill the will of the One at whose word the world came into existence counteract the saddling done by Bilam in order to go and curse Israel. Let preparing counteract preparing. Let Yosef’s preparing [of his chariot] to meet his father counteract Pharaoh’s preparing to go and pursue Israel. Rabbi Ishmael taught: Let the sword of the hand counteract the sword of the hand. Let the sword taken in the hand of our father Avraham, as it says, "And Avraham stretched forth his hand, and took the knife to slay his son" (Gen. 22:10), come and counteract the sword grasped by Pharaoh’s hand when he said, "I will draw my sword, my hand shall destroy them" (Ex. 15:9). "And took two of his young men with him, and Itzchak his son." (Gen. 22:3) Rabbi Abbahu said: Two people behaved with derech eretz (decency), Avraham and Saul: Avraham, as it says, "And took two of his young men with him"; Saul, as it says, "And Saul … went, he and two men with him" (I Sam. 28:8). "And he cleaved the wood for the burnt-offering," (Gen. 22:3) Rabbi Hiyya b. Rabbi Yosei said in the name of Rabbi Meyasha, and it was also repeated in the name of Rabbi Benaiah: As a reward for the two cleavings with which our father Avraham cleaved the wood of the burnt-offering, he earned that God should cleave [divide] the Sea before his descendants, as it says, And the waters were divided (Ex. 14:21). Said Rabbi Levi: Enough of this! In truth Avraham acted according to his powers an the Holy One of Blessing according to His powers. "And he rose up, and went to the place." (Gen. 22:3) Avraham was rewarded for rising up and for going.
1. הסבר את הביטוי "מקלקל את השורה"
2. מהו הרעיון הכלול בביטוי "תבוא חבשה ותעמד על חבשה" ודברי המדרש מכאן עד הסוף.
שים לב:
ד"ה ויחבש את אתונו: מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקדוש ברוך הוא: "רשע! כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כ"ב) "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו."
ויחבש את אתנו AND HE SADDLED HIS SHE-ASS — From here we may learn that the hatred one bears for a person makes one disregard the rule imposed upon him by his exalted position, for he, himself, not a servant, did the saddling. The Holy One, blessed be He, said: You wicked man! Their ancestor Abraham has already anticipated you in this, as it is said, (Genesis 22:3) “And Abraham rose up early in the morning and saddled his ass”) (Midrash Tanchuma, Balak 8; cf. Sanhedrin 105b).
הסבר למה אין רש"י מביא גם לגבי פרעה שמות י"ד ו' ויאסר את רכבו: "רשע! כבר קדמך אחר", והוא יוסף שנאמר בו "ויאסר את רכבו..."?
ג. פירוש הפסוק - רש"י לעומת ראב"ע
"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ"
And Joseph made ready his chariot, and went up to meet Israel his father, to Goshen; and he presented himself unto him, and fell on his neck, and wept on his neck a good while.
הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה: להזדרז לכבוד אביו.
ויאסר יוסף מרכבתו AND JOSEPH MADE READY (literally, bound, harnessed) HIS CHARIOT — He himself harnessed the horses to the chariot being eager to show honour to his father (Genesis Rabbah 95:8; Mechilta to בשלח).
ויאסור יוסף רכבו: על ידי ציווי, כמו (מלכים א' ו' י"ד) "ויבן שלמה את הבית".
והשווה:
ד"ה ויאסור את רכבו: בציווי, כמו "ויבן שלמה את הבית".
ראב"ע, במדבר כ"ב כ"א:
ד"ה ויחבוש: בצווי.
1. מה ההבדל העקרוני בין פירוש רש"י לפירושי ראב"ע?
**
2. מה גרם לרש"י שלא לפרש כפירוש הראב"ע, והלא גם רש"י ידע שגרימת מעשה נקראת "עשיה"? ועיין בראשית ל"ט כ"ב רש"י ד"ה הוא היה עושה.