פרשת מקץ תשי"ח - הירידה למצרים
א. השוואת שתי הירידות למצרים
השווה את ירידתם הראשונה של האחים מצרימה לירידתם השנייה:
שליחת יעקב את בניו בראשונה שליחת יעקב את בניו בשנייה
פרק מ"ב פסוק ב' "רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם" פרק מ"ג פסוק ב' "שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל"
מה סיבת תוספת המילה "מעט" בפעם השנייה?
הירידה הראשונה הירידה השנייה
פרק מ"ב פסוק ג' "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם" פרק מ"ג פסוק ט"ו "וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם"
א. למה נאמר מספר האחים בפעם הראשונה, ולא נאמר בשנייה?
ב. למה נתווספה מילת "
פקודת יוסף בפעם הראשונה פקודת יוסף בפעם השנייה
פרק מ"ב פסוק כ"ה "וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ" פרק מ"ד פסוק א'-ב' "וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ"
למה נאמרה הפקודה רק בפעם השנייה בדיבור ישיר ולא בראשונה?
האם נאמרה הפקודה גם בפעם הראשונה לאיש מיוחד, לנאמן בית, או רק בשנייה?
הספורנו, אומר באשר להחזרת הכסף השנייה, מ"ד א':
ד"ה ושימו כסף איש בפי אמתחתו: בידיעתם, שתאמר להם שחפצתי לשלם להם טובה תמורת הצער שציערתים.
הסבר מניין לספורנו הבדל זה בין שימת הכסף בפעם הראשונה לבין שימת הכסף בפעם השנייה, היכן מצא בכתוב סעד לדבריו?
סיפור האחים לאביהם בראשונה סיפור האחים לאביהם בשנית
פרק מ"ב פסוק ל"ב "שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" פרק מ"ב פסוק ל"ד "וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ" פרק מ"ג פסוק ז' "שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" פרק מ"ג פסוק ג' "הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם"
הסבר את סיבת השינויים בין שני הסיפורים.
ההיו דברי האחים במ"ג ז' אמת או שקר?
ב. הכרת האחים באשמה
שלוש פעמים נזכרים האחים בחטאם:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת"
And they said one to another: ‘We are verily guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.’
"מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ"
And he said unto his brethren: ‘My money is restored; and, lo, it is even in my sack.’ And their heart failed them, and they turned trembling one to another, saying: ‘What is this that God hath done unto us?’
"מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱ-לֹהִים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ"
And Judah said: ‘What shall we say unto my lord? what shall we speak? or how shall we clear ourselves? God hath found out the iniquity of thy servants; behold, we are my lord’s bondmen, both we, and he also in whose hand the cup is found.’
מה ההבדל בין שלוש הכרות אלה באשמה, היש לראות כאן הדרגה?
ג. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ואת הארץ תסחרו:תסובבו, וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר הפרקמטיא.
ואת הארץ תסחרו AND YE SHALL TRAVEL IN THE LAND — It means literally, “ye may travel round the land”. All such words as סוחרים merchants, סחורה merchandise, are derived from this root סחר to go round, because the merchants travel round looking for merchandise.
**
א. מה קשה לרש"י?
**
ב. למה לא פירש בפרק ל"ד ד"ה וסחרוה עם הופעת המילה הראשונה?
ד"ה אותי שיכלתם: מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף.
אתי שכלתם ME YE HAVE BEREAVED OF CHILDREN — The inference is that he suspected them of having slain or sold him (Simeon) as they had done to Joseph (Genesis Rabbah 91:9).
א. מה קשה לו?
**
תימה, משמע שיעקב נודע לו שבניו מכרו את יוסף או הרגוהו. ואם כן, איך יאמר (מ"צ כ"ח) "ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף".
יישב קושייתו!
ד"ה שיכלתם: כל מי שבניו אבודים קרוי שכול.
שכלתם YE HAVE BEREAVED — any-one whose children are lost to him may be called (שכול) bereaved.
למה אין רש"י מסתפק בזה שפירש מילה זו כבר בפרק כ"ז מ"ה, ומה ראה לשנות כאן בפירושו משם?
4) פרק מ"ג פסוק י"ד
ד"ה ואל שדי: מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפילה, הריני מתפלל עליכם.
ומקשה בעל דברי דוד:
מנא ליה לרש"י שאמר כן, דילמא מעצמו היה מתפלל כן, בלא הקדמת דבריו אלה?
ענה לשאלתו.
ד"ה ואת בנימין: מתרגמינן: ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שווה בלשון ארמי: בדבר הניקח מיד מתרגמינן: "ונסיב", ודבר הניקח בהנהגת דברים מתרגמינן "ודבר".
ואת בנימין [AND THEY TOOK DOUBLE MONEY] AND BENJAMIN — We render this in the Targum by ודברו ית בנימן “and they led Benjamin away”, because the same expression cannot be used in Aramaic for taking money and for taking a person. In the case of a thing that can be taken in the hand the Targum uses ונסיב “and he carried” for the Hebrew verb לקח, whilst in the case of a person who is taken by persuasion (literally, by leading him with words) the Targum uses ודבר and he led away.
ומקשין: והלא גם בבראשית ב' ט"ו "ויקח את האדם" תרגם אונקלוס "ודבר", וכן דברים ט"ו ג' "ותקח שרה" תרגם אונקלוס "ודברת שרי" – ולמה לא העיר רש"י על דרך התרגום כבר שם, וחיכה עד הגיעו למקומנו? ענה!