פרשת תולדות תשי"ח - ברכת יצחק ליעקב
א. מדברי המדרש
ר' אחא אמר: וייתן לך אלהותא. אימתי? - לכשתצטרך לה. הדא הוא דכתיב: "ויאמר: ה' אלוהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלוהים" (שופטים ט"ז כ"ח). אמר לפניו: ריבון העולמים! הוי זוכר לי אותה הברכה שבירכני אבא: "וייתן לך אלוהותא".
... Another explanation. “…of the dew of the heavens…” (Genesis 27:28) this refers to Zion, as it says “As the dew of Hermon which runs down on the mountains of Zion…” (133:3) “…and of the fatness of the earth…” (Genesis 27:28) refers to the offerings, “grain” refers to the first-fruits, “wine” to the libations…
**
א. פרש את דברי המדרש האלה!
ב. מה הפליאה הסגנונית שבפסוקנו ושבשופטים ט"ז כ"ח, שבה נאחז?
**
ג. כיצד מפרש הוא את פסוקנו מבחינה תחבירית בניגוד לפשט?
2. תנחומא ישן תולדות י"ד:
"ויתן לך האלוהים" מהו "האלוהים"? בדין. אם היה ראוי לך - ייתן לך, ואם לאו - לא ייתן לך. אבל לעשו לא אמר כך. אלא "משמני הארץ יהיה מושבך", בין צדיק ובין רשע - ייתן לך. למה? אלא כך אמר יצחק: עשו רשע הוא, ויעקב הצדיק, אפילו עושה מצווה ומתייסר, אינו קורא תגר אחר מדת הדין, אבל הרשע אם עושה מצווה אחת או התפלל ואינו נענה, הוא מתחיל לומר: "כשם שהתפללתי לפני עבודה זרה, ולא מצאתי ממש, אף לפני הקדוש ברוך הוא התפללתי, ולא מצאתי ממש". וכן שלמה אמר כשבנה בית המקדש... הוי לעשו הוא אומר: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך" למה? - מפני שהוא מחוסר אמונה, אבל ליעקב, שהוא בעל אמונה וצדיק אמר "וייתן לך אלוהים" – בדין.
א. עיין במלכים א' פרק ח' דברי שלמה בחנוכת בית המקדש. מהו הפסוק שעליו ירמוז המדרש כאן?
**
ב. ומקשה בעל ספר הזכרון:
"איך למד שלמה ממנו, והלא כוונת יצחק כלפי עשו הייתה?!"
יישב קושייתו!
ג. על איזו פליאה בסגנון הכתוב בנוי מדרש זה?
"אורריך ארור ומברכיך ברוך" ולהלן הוא אומר (במדבר כ"ד ט') "מברכיך ברוך ואורריך ארור"? אלא בלעם על ידי שהוא שונא – פותח בברכה וחותם בקללה, אבל יצחק על ידי שהוא אוהב פותח בקללה וחותם בברכה, אמר ר' יצחק בר חיא: הרשעים על ידי שתחילתן שלווה וסופם יסורים פותחין בברכה וחותמין בקללה, אבל הצדיקים – על ידי שתחילתן יסורים וסופן שלווה פותחין בקללה ומשלימין בברכה.
ומקשין: והלא באברהם הוא אומר: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור" (בראשית י"ב ג'). יישב קושיה זו!
ב. שאלות בדברי ספורנו
ד"ה מטל השמים: שיספיק לך טל השמים, שהכל שמחים בו, ולא יימנע צאתך ובואך.
ויתן לך THEREFORE GOD GIVE THEE — May he give thee and give thee repeatedly (Genesis Rabbah 66:3). However, according to its real meaning it must be connected with the preceding statement — viz., with the words, “See, the smell of my son, which the Holy One, blessed be He, has given him is like the smell of the field etc.“ And may He also give thee of the dew of heaven
מה קשה לו?
ד"ה ורוב דגן ותירוש: שתוכל לפרנס אחרים, על דרך (דברים כ"ח י"ב) "והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה".
And abundance of grain. Sufficient that he would be able to support others.
מה קשה לו, ומה בא לתרץ דבריו?
3) פסוק כ"ט
ד"ה וישתחוו לך לאומים: שגם המלכויות שלא יעבדוך ישתחוו לך, שתהייה עליון למלכי ארץ.
ד"ה הוה גביר לאחיך: כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת ארץ ישראל, ושיחיה בה עם איזה שעבוד, כדי שלא יטריד נפשו מאוד בענייני השררות והבלי הנפסדים, כמו שקרה לזרעו אחר כך, כאמרו (עמוס ו' ח') "מתאב אנכי את גאון יעקב", ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו, ממה שיהיה משועבד תחת שאר אומות, כאמרם ז"ל: "אי בטולך אי בטולא דבר עשו" (או אחסה בצלך או בצלו של בן עשו). ומפני שידע שארץ ישראל הייתה ראויה ליעקב בלבד, ולכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו, לא הזכיר ברכת אברהם, ולא ארץ ישראל, כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו ובירכו.
הוה גביר לאחיך, seeing that Yitzchok was under the impression that he was speaking to Esau, he thought that it would be in Yaakov’s interest to endure some degree dependence upon Esau while at the same time holding on to the Land of Israel as its Abrahamitic heritage. Such a political dependence would ensure that Yaakov’s descendants would turn their attention to matters other than geo-politics, conquest, etc. The fact is, that at some time in the future the Jewish state did display expansionary tendencies, only to suffer setbacks as a result. The prophet Amos 6,8 already warned his people against such tendencies when he quotes G’d’s loathing for power politics practiced by the Kingdom of the ten tribes under the kings of Samaria. Moreover, Yitzchok thought that if Yaakov had to be subjected to foreign domination, it would be better for it to be subjected to the rule by his brother than by other nations which would treat it more cruelly. Our sages (Gittin 17) phrased this as או בטולך או בטולך דבר עשו, “it is better to be under the protection of You (G’d), or the protection of the descendants of Esau than to have to live under the rule of the Persians.” The way Yitzchok phrased his blessing was based on his knowledge that the Land of Israel would be Yaakov’s descendants exclusively, that Esau’s descendants would not have a share in it. This is why he made no mention at all of the blessing G’d gave to Avraham, nor did he make any mention of the Land of Israel.
א. הסבר את המילים המסומנות בקו.
ב. מהי השקפתו על חרות מדינית? והשווה דבריו כאן לדבריו בבראשית ל"ג ד' ד"ה וירץ עשו (ועיין גיליון וישלח תשי"ג 7).
ג. לאיזו תקופה התכוון באמרו "שקרה לזרעו אחר כך"?
ד. במה רואה הוא את ההבדל בין ברכה זו לבין ברכת יצחק בסוף פרשתנו כ"ח ג-ד, ומה סיבת השינוי הזה?