פרשת בראשית תשי"ח - קין והבל

שים לב: גיליוננו זה הוא המשך גיליונות בראשית-תשט"ז ותשי"ז, שעסקו שניהם בחלקו הראשון של הפרק (א-ט). עיין שם וצרפם לגיליוננו.

א. שאלות מבנה וסגנון

1. הפסוקים ב-ה בפרקנו בנויים לפי הסדר "פתח במה שסיים" (סדר כיאסטי), הסבר כיצד, והבא דוגמאות נוספות לסדר זה מתוך פרשת בראשית.

2. קאסוטו, תורת התעודות, 80-90:
"כשבא איזה פועל פעמים בזה אחר זה בהקבלה, אז נוהג הכתוב לשנות את זמנו ואת מקומו: פעם הוא בא בעתיד מהופך לעבר ופעם בעבר, פעם בתחילת המשפט ופעם אחר איזו מילה אחרת".

א. הסבר מהי משמעותה המיוחדת של צורה זו, בפסוק ב':
"וַיְהִי הֶבֶל... וְקַיִן הָיָה..."

ב. הבא דוגמאות נוספות לצורה זו מתוך פרקנו.

את הפסוקים י'-י"א מדפיס קאסוטו בספרו "מאדם עד נח" בצורה זו:

"וַיֹּאמֶר
מֶה עָשִׂיתָ קוֹל		דְּמֵי אָחִיךָ
צֹעֲקִים אֵלַי	מִן הָאֲדָמָה
וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה	מִן הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת		דְּמֵי אָחִיךָ
מִיָּדֶךָ"

ואלה דבריו (עמוד 124):
סידרתי את חלקיו של פסוק י"א בצורה העלולה להבליט את התקבולת שבינו ובין הפסוק הקודם. שתי צלעותיו של פס' י' מסתיימות במלים "דמי אחיך" ו"מן האדמה". וכאן בפסוק י"א באות בסדר הפוך שכבר מצאנו דוגמתו שתי צלעות המסתיימות במילים "מן האדמה" ו"דמי אחיך".

הסבר מהי משמעות של הקבלה זו?

ב. השוואת פסוקים

השווה:

פרק ד'	פרק ג'
פסוק ט' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ"	פסוק ט' "וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה"
פסוק י' "מֶה עָשִׂיתָ"	פסוק י"ג "מַה זֹּאת עָשִׂית"

1. האם השאלות האלה הן שאלות רטוריות או לא? הוכח את דבריך מן הכתוב.

2. הבא דוגמאות נוספות לשאלות מסוג זה מספר בראשית.

השווה את דברי רש"י, במקומנו למקום שבפרק ג':

ד"ה אי הבל אחיך:
נכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר: אני הרגתיו וחטאתי לך

ד"ה איכה:
יודע היה היכן הוא, אלא נכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישוהו פתאום. וכן בקין אמר: "אי הבל אחיך", וכן בבלעם (במדבר כ"ב): "מי האנשים האלה" להיכנס עמהם בדברים, וכן בחזקיהו בשלוחי מרודך בלאדן.

הסבר את השוני בדבריו כאן וכאן!

הסבר למה נשאלה השאלה בשני המקומות בלשון 'איה' ולא בלשון 'איפה'?

היעזר במקומות הבאים:

בראשית ל"ז "אֵיפֹה הֵם רֹעִים" רות ב' י"ט "אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם" שמואל א', י"ט כ"ב "אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד" איוב ל"ח ד' "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ"

שופטים ו' י"ג "וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ" מלכים ב' י"ח "אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד" מלכים ב' ב' "אַיֵּה ה' אֱ-לֹהֵי אֵלִיָּהוּ" ירמיהו ב' כ"ח "וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ"

ג. "אי הבל אחיך ..."

בראשית ד׳:ט׳

"אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי"

Genesis 4:9

And the LORD said unto Cain: ‘Where is Abel thy brother?’ And he said: ‘I know not; am I my brother’s keeper?’

בראשית רבה כ״ב:ט׳

משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותין ואכל, והיה בעל הגינה רץ אחריו, אמר לו: "מה בידך?" אמר לו: "אין בידי כלום". אמר לו: "והרי ידיך מלוכלכות!" כך אמר לו קין להקדוש ברוך הוא: "השומר אחי אנכי?" אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! "קול דמי אחיך צועקים אלי". משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו, אמר לו: "מה בידך?" אמר לו: "אין בידי כלום!" אמר לו: "והרי הוא מפעה אחריך". כך אמר הקדוש ברוך הוא לקין: "קול דמי אחיך..."

Bereshit Rabbah 22:9

... The voice of your brother’s bloods [are] screaming to me from [the surface of] the ground” [Gn 4:10]—[this means that] she (the voice of Hevel’s blood) could not go up above/l’ma`lah, for as yet no soul/n’shamah had gone up to there; and below/l’matah she could not stand (i.e., stay or sink into the ground), for as yet no adam had been buried there, and [so] “his blood was cast upon the trees and the stones.

הסבר במה שונה משל ראשון ממשל שני!

ד. הקללה

בראשית ד׳:י״א

"וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ"

Genesis 4:11

And now cursed art thou from the ground, which hath opened her mouth to receive thy brother’s blood from thy hand.

רש"י על בראשית ד׳:י״א:א׳-ב׳

ד"ה מן האדמה: יותר ממה שנתקללה היא כבר בעוונה וגם בזו הוסיפה לחטוא. "אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך": והנני מוסיף לה קללה אצלך - "לא תוסף תת כוחה לך".

Rashi on Genesis 4:11:1-2

ארור אתה מן האדמה CURSED BE THOU FROM THE GROUND or, MORE THAN THE GROUND — More than the ground has already been cursed on account of its sin (cf. Rashi on Genesis 1:11): in this, too, it has again sinned אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך IN THAT IT HATH OPENED ITS MOUTH TO TAKE THY BROTHER’S BLOOD: therefore do I impose upon it an additional curse regarding you—“it shall not henceforth yield unto thee its strength”.

רמב"ן על בראשית ד׳:י״א:א׳

רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י הנ"ל):
ארור אתה מן האדמה: ואיננו נכון, כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו, אבל אמר שיהיה הוא ארור ממנה. ופירוש הקללה, שלא תוסיף תת כוחה אליו, ושיהיה נע ונד בה. ואמר: "כי תעבוד את האדמה", כי בכל אשר תטרח בה לעבוד אותה כראוי, בחרישה ועידור ובכל עבודה בשדה ותזרע אותה כהוגן, "לא תוסיף תת כוחה לך", אבל תזרע הרבה, ותביא מעט, וזו היא הארירה. ואמר כן כנגד אמונתו, כי הוא היה עובד אדמה. והנה אירר מעשיו. וזה טעם "לא תוסף תת כוחה לך" שלא תיתן כוחה לך, כאשר הייתה עושה עד הנה בהיותו עובד אותה... וייתכן שאיררו מן האדמה - שלא תיתן היא מעצמה כוחה אליו, תאנה וגפן לא ייתנו חילם באחוזתו, ועץ השדה לא ייתן אליו פריו, וחזר ואמר גם כן, כי תעבוד אותה לחרוש ולזרוע – "לא תוסף תת כחה לך" כאשר בתחילה, והנה הן שתי קללות באומנותו: והשלישית שיהיה נע ונד בה. והטעם שלא ינוח לבו ולא ישקוט לעמוד במקום אחד ממנה, אבל יהיה גולה לעולם, כי עונש הרוצחים גלות. בטעם "אשר פצתה את פיה" לאמר: אתה הרגת את אחיך וכיסית את דמו באדמה, ואני אגזור עליה שתגלה את דמיה, ולא תכסה עוד על הרוגיה, כי תיענש בה ובכל אשר תכסה בה, כגון הזריעה והנטיעה, וזה עונש של שפיכות דמים בארץ, כעניין שכתוב (במדבר ל"ה) "כי הדם הוא יחניף את הארץ", וחנופת הארץ – מארה בפרותיה כעניין (חגי ב, ט"ז) "מהיותם בא אל ערמת עשרים והייתה עשרה, בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והייתה עשרים".

1. מה ההבדל בין רש"י לבין רמב"ן בפירוש הקללה בכללה, ובפירוש מילת "מן" בפרט?

^**

2. התוכל להסביר את חולשת פירושו של רש"י מבחינה לשונית?

^**

3. לשם מה הוסיף הרמב"ן את המילים המסומנות בקו ("ואמר כן כנגד..")?

4. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן, (השני מתחיל ב"וייתכן שאיררו מן האדמה").

^**

5. לשם מה מוסיף הרמב"ן את הקטע השלישי - "וטעם 'אשר פצתה את פיה'"? מה הוסיף בזה על האמור כבר?

6. איך יפרש הרמב"ן את קללת "נע ונד"?

ה. "נע ונד תהיה בארץ"

בראשית ד׳:י״ב

"נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ"