פרשת קדושים תשי"ז - "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן..."
"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ אֲנִי ה'"
א. שאלות כלליות
ספרא פ' וכן בקידושין לב ע"ב:
"לפני שיבה תקום" – יכול אפילו זקן אשמאי (פירוש רבנו תם: לשון שוממין בור ועם הארץ כדמתרגמינן (בראשית מ"ז "והארץ לא תשם – "וארעא לא תבור")? תלמוד לומר: "זקן" – ואין זקן אלא חכם, שנאמר (במדבר י"א) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". ר' יוסי הגלילי אומר: אין זקן אלא מי שקנה חכמה שנאמר (משלי ח') "ה' קנני ראשית דרכו". איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה תקום" - אפילו כל שיבה במשמע.
§ The Sages taught with regard to the verse: “Before the hoary head you shall stand and you shall revere the face of an elder, and you shall fear your God” (Leviticus 19:32): One might have thought that it is obligatory to stand before a simple [ashmai] elder. Therefore, the verse states: “elder,” and an “elder” means nothing other than a wise man, as it is stated: “Gather unto Me seventy men of the Elders of Israel, whom you know to be the Elders of the people” (Numbers 11:16). Rabbi Yosei HaGelili says: An “elder [zaken]” means nothing other than one who has acquired wisdom. He interprets the word zaken as a contraction of the phrase zeh kanna, meaning: This one has acquired. Elsewhere the word kanna is used in reference to wisdom, as it is stated that wisdom says: “The Lord acquired me [kanani] at the beginning of His way” (Proverbs 8:22).
מלבי"ם:
דעת התנא קמא, שהכל משפט אחד כפול במילות שונות, שנקרא זקן מצד חכמתו... ודעת ר' יוסי הגלילי, שהם שני משפטים, ורוצה לומר שיכבדו את החכמים ויקומו מפניהם וזה בשני פנים, אם החכם על ידי שיבה, שהזקנים אספו חכמה על ידי הניסיון ותולדות הימים, אם החכם על ידי הרוח, שלפעמים ישפיע ה' שפע חכמה על איש צעיר לימים וגם הוא נקרא בשם "זקן" על קניין החכמה שבא לו מאת ה'.
*
1. במה מודה ר' יוסי הגלילי לתנא קמא, ובמה הוא חולק עליו?
*
2. במה מודה איסי בן יהודה לר' יוסי הגלילי, ובמה הוא חולק עליו?
3. מי משלושתם הוא המחמיר ביותר בדרישה לקימה והידור?
**
4. התוכל להסביר למה בחרה התורה בחציו הראשון של הפסוק בשם עצם מופשט "שיבה" (ולא אמרה "שב" או "איש שיבה"), ובחרה בחציו השני של הפסוק בשם עצם מוחשי "זקן" ולא בשם עצם מופשט – "זקנה"?
ב. הלכות תלמוד תורה
הלכה א': כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואף על פי שאינו רבו, שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" – זה שקנה חכמה...
It is mandatory to respect every disciple of the wise even though he be not one's master, for it is said: "Thou shalt rise up before the hoary head and honor the face of the old men" (Lev. 19.32); the old man herein spoken of is, the old man who acquired wisdom. Whence-onward is the obligation to rise before him applicable? From the time he will approach within four ells until he will pass by from in the front of him.
הלכה ט': מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אף על פי שאינו חכם, עומדין לפניו. ואפילו החכם שהוא ילד (=צעיר) עומד בפני הזקן המופלג בזקנה. ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר "לפני שיבה תקום" – כל שיבה במשמע.
For one who is old and distinguished in age, though not a scholar, it is obligatory to rise up; even a young scholar should rise before an old man distinguished in age; but the obligation is not to rise before him in full height, only enough to honor him. It is proper to honor with words even the aged Kuthean and to give him a leaning hand, as it is said: "Thou shalt rise up before the hoary head", the inference being that it includes all hoary heads.8Ibid. Baba Batra, 120a. C. G.
כמי משלוש הדעות שבספרא (שאלה א) נקבעה ההלכה?
ג. שאלה כללית
שולחן ערוך יורה דעה
, סימן רמ"ד: אין בעלי אומנויות חייבים לעמוד בפני תלמיד חכם בשעה שעוסקין במלאכתן, ואם הוא עוסק במלאכת אחרים
ורוצה
להחמיר על עצמו לעמוד מפניו
אינו רשאי
מהו טעמו של דין זה?
ד. "ויראת מאלוקיך"
ספרא פ':
ר' שמעון בן אלעזר אומר: מניין לזקן שלא יטריח? שנאמר: "זקן – ויראת מאלוקיך".
שולחן ערוך, יורה דעה סימן רמ"ד (ד'):
אין ראוי לחכם שיטריח על הציבור לכוון לעבור לפניהם, שיעמדו מפניו, אלא ילך לו בדרך קצרה, כדי שלא ירבו לעמוד, ואם יוכל להקיף הדרך, כדי שלא יעבור לפניהם, זכות היא לו.
1. מפני איזו סכנה רוצה הדין להזהירנו?
2. במה סוטה ר' שמעון בן אלעזר בדרושו זה מפשוטו של מקרא?
ה. "ויראת מאלוקיך"
"וְיָרֵאתָ מֵּאֱ-לֹהֶיךָ"
ויראת מאלהיך BUT THOU SHALT BE AFRAID OF THY GOD — Because in this case it is not given to human beings to know whether the intention of this man (the offender) was for the advantage or the disadvantage of the person whom he advised, and he thus might be able to evade the responsibility by saying: "I meant it for the best", Scripture therefore states with reference to him: "But thou shall be afraid of thy God" Who is cognizant of thy secret thoughts. Similarly in all actions where it is given only to the heart of him who does it to know the motive that prompts him and where other people have no insight into it, Scripture states, "But be afraid of thy God!" (Sifra, Kedoshim, Section 2 14; Bava Metzia 58b).
והדרת פני זקן. איזהו הידור? לא ישב במקומו, ולא ידבר במקומו, ולא יסתור את דבריו. יכול יעצום עיניו... שלא ראהו? לכך נאמר: "ויראת מאלוקיך", שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו, שאין מכיר בו אלא הוא (=עצמו). וכל דבר המסור ללב - נאמר בו "ויראת מאלוקיך".
AND THOU SHALT HONOR THE FACE OF THE OLD — What does the term "honoring” an old man imply? That one should not sit in his seat nor contradict his statements. One might think that one is allowed to close one’s eyes as though one does not see him (the old man)! Scripture however states "but be afraid of thy God”, because in this thing it is given to the heart of him only who does the action to know the motive that prompts him for no one has an insight into this except himself, and in reference to any thing where it is given only to the heart to know, Scripture states “and thou shalt be afraid of thy God Who knows thy secret thoughts״ (Sifra, Kedoshim, Chapter 7 14; Kiddushin 32b).
ר' נפתלי ויזל, ב"ביאור":
ויראת מאלוקיך שיכול להענישך, וכתב על דבר מסור ללב, שאינו יכול להיוודע לאדם אחר, לפי שלעיני אדם יקום ויהדר את החכמים בדברים ובמעשים, ובלבו יהיה בוזה חכמה ומוסר, או לפי ששונא אותם, יתרחק מחברתם, שלא יצטרך להדרם, על כן נאמר על זה "ויראת מאלוקיך", גור לך מפני אלוקיך הבוחן לבבות, כי יביאך במשפט על ביזיון תורתו ויראיו.
1. מה בין שניהם בהסבר של "ויראת מאלוקיך"?
**
2. למה נאמר "ויראת מאלוקיך" ביחס ש"ממנו" ולא נאמר "ויראת את אלוקיך" ביחס ישיר, כמו שנאמר (דברים ו' י"ג) "את ה' אלוקיך תירא" וכן (שם, ד י"ג) "ליראה אותו כל הימים"? ועיין לשאלה זו גיליון חוקת תש"ט שאלה ד.
ו. טעם המצווה
אמר רב אבא הכהן בר פפא: כשהייתי רואה סיעה של בני אדם, הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם, שלא יהיו רואין ועומדין מלפני, וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בן ר' זבידא, אמר לי: צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואים אותך ועומדים לפניך, ואתה מביאם לידי יראת שמים שנאמר "מפני שיבה תקום ויראת מאלוקיך".
"והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך", שאם אתה נוהג כבוד בזקן - תמצא יראת שמים, ואם לא תירא מהם - אזי לא תירא מאלוקיך גם כן.
1. כיצד מקשר המדרש את סוף הפסוק לתחילתו, ובמה שונה הוא מדעת חז"ל שהובאה ברש"י בשאלה ביחס לקשר שבין חלקי הפסוק?
*
2. מהו טעם המצווה לדעת הנ"ל? התוכל להסביר הסבר פסיכולוגי כיצד יביא קיום מצווה זו לידי יראת שמים?